וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

איקונה אדריכלית - כל בניין, לא חשוב כמה מכוער, שעומד על תלו יותר מ-80 שנה

אסתר זנדברג

3.10.2007 / 19:06

באוהאוס - בית ספר לאדריכלות בגרמניה שהעניק את שמו שלא בטובתו לסגנון אדריכלי שכאן המקום להודות שאינו קיים; דירה - מה שארכיטקטים שכחו מזמן לתכנן כהלכה; מילון הקלישאות האדריכליות הלא שלם



א



אדריכלות היא
שורה ארוכה של מטאפורות פיוטיות, מ"מוסיקה שקפאה" דרך "משחק מדויק ומרהיב של צורות בשמש" ו"יצירה טהורה של הרוח" ועד "אם כל האמנויות", שעוטפות אותה בענן של מסתורין המרחיק את המקצוע - שזה מה שהארכיטקטורה היא - ממשימתו הראשונה במעלה: להעניק מחסה לבני אדם. עובדה היא כי גם אחרי אלפי שנות ארכיטקטורה, ואחרי המלים היפות האלה של גתה, לה קורבוזייה, רייט ועוד רבים וטובים, למחצית מאוכלוסיית העולם אין קורת גג הולמת. כי "ארכיטקטורה היא" לעשירים.



איקונה אדריכלית
1. כל בניין, לא חשוב כמה מכוער, שעומד על תלו יותר מ-80 שנה. גם מגדל אייפל היה מכוער וכיום הוא איקונה אדריכלית. אולי שוב יתמזל המזל.



2. המוזיאון התורן לאמנות שנבנה בעלות אסטרונומית ועובד שעות נוספות כאיקונה אדריכלית כדי להחזיר את הכסף.



אמת החומר
צירוף מיסטי, מעין "טוהר הנשק" של עולם האדריכלות המודרנית, שיש לו עדיין כוח מאגי גם בעידן של ציפויים, חיפויים, תחליפים וזיופים.



אלמנט
תמיד יש איזשהו אלמנט חמקמק בסביבה - "אלמנט פיסולי", "אלמנט מים", "אלמנט מפריד", "אלמנט מרכזי בחלל" - שאי אפשר להגדיר במדויק מהו פשוט כי אין בו כל צורך.



אופנה
מלה גסה בעולם הארכיטקטורה, המעדיף, אם כבר, את המונח "רוח הזמן" הרוחני יותר. ובכל מקרה, תמיד כדאי לקנות את הגיליון האחרון של ירחון האדריכלות האופנתי הנכון, בתקווה שלא יתיישן עוד לפני שהגיע למנויים בישראל.



אדריכלות נטו
היא אדריכלות בלי פוליטיקה וכל הגועל נפש הזה, מפלטו של כל משת"פ אדריכלי עם עוולות המשטר. מגיעה באריזה אחת עם "אני בעצמי שמאלני ולא בונה בשטחים, אבל...".



ב



באוהאוס
בית ספר לאדריכלות בגרמניה שהעניק את שמו שלא בטובתו לסגנון אדריכלי שכאן המקום להודות שאינו קיים. עם זאת, עם שם כמו "אדריכלות הסגנון הבינלאומי", שזה פחות או יותר המונח הרשמי לאדריכלות התקופה, הבאוהאוס לא היה מגיע רחוק ולא מצליח למכור אפילו מטר מרובע אחד במחיר מופקע בלב תל אביב.



בטון חשוף
האתוס ההירואי של הפרויקט הישראלי, מחוספס, כן, גברי, צברי, מהפכני ולרוב שנוא על הכל, שנהפך לחביב העשירון העליון. ממהפכני נהפך לבורגני, ממחוספס למלוקק, ומסוציאליסטי לתו תקן לכל מתעשר חדש בהרחבה בשרון, ולפריט חובה בעיצוב מסעדות ומספרות ניאו-עכשוויות. רק השיכונים נתקעו עם הבטוניות של פעם.



בטון ומלט
הירוקים יכולים למחזר למוות את "נלבישך שלמת בטון ומלט" כאבי אבות הטומאה, אבל גם הבית שלהם עשוי מבטון, שהוא חומר הבנייה הנפוץ בעולם.



"בית הוא מכונה לגור בה"
הבטיח לה קורבוזייה (ע"ע), שבסיוטי הלילה שלו לא היה מאמין ש-80 שנה אחרי, פועלים סינים על פיגומים בונים לנו את הבתים שלנו במו ידיהם ובשכר רעב.



בנה ביתך



שק החבטות של כל אדריכל ומבקר(ת) אדריכלות סנוב מתנשא בן האליטות הישנות, שמחשיב את עצמו ליותר ממה שהוא. ואחרי הכל, גם קיסריה וארסוף הם בנה ביתך, לנובורישים.



בניין בית המשפט העליון, ירושלים
המפץ הגדול ביותר מאז בריאת העולם של פטפטת אדריכלית מנופחת, צונאמי של מטאפורות מופרכות ומיתוסים מומצאים, שספק אם האדריכלות הישראלית תתאושש ממנו אי פעם. הבניין הוא "ירושלים בזעיר אנפין", "שער" ו"מפתן", וחלוקתו לארבעה אגפים "חופפת לחלוקה לארבע של המחנה הצבאי הרומי". "קבר מרים הוא מקור ההשראה לקונצפציה של אולמות המשפט". ו"אגף החניה דומה לחאן במדבר, שם מתכנסים הקרוואנים". לא נגענו.



ג



גב לים
כל מתכנן ערים וגיאוגרף מתחיל יודעים לדקלם שתל אביב מפנה את גבה לים, רק תל אביב לא שמעה על זה והיא הולכת לים בלי הפסקה, והבריזה מגיעה עד אבן גבירול ומזרחה. ואם כבר, אז את הגב שלה תל אביב מפנה ליפו, כפי שמציינת מבקרת התרבות סיגל ברניר.



גג רעפים
מי שנחשב ליבוא מארצות הקור הוא למעשה אזרח ותיק באזורנו ומתמודד בהצלחה יתרה עם האקלים המקומי, כמו שיודע כל מי שהגג השטוח "המקומי" דלף לו בשבר הענן הראשון של החורף. וזאת בלי להזכיר את האופציה לגנוב חדר נוסף מתחת לשיפוע, עם חלון קוקייה.



גנרי
המלה האחרונה בלקסיקון של בני אצולת יודעי הח"ן באדריכלות המקומית והבינלאומית. ארכיטקטורה גנרית היא ארכיטקטורה לכאורה סתמית, שלכאורה רק עונה על רשימת הדרישות (הפרוגרמה), ולכאורה ניכרת בהעדר סממנים ייחודיים, ואין בה לכאורה שמץ מאמץ עיצובי - למעט המאמצים הכבירים המושקעים בלהיראות סתמי.



גדר ההפרדה
התרומה הישראלית המקורית ליצירה האדריכלית הבינלאומית העכשווית והדנידין של הארכיטקטורה בארץ, הנוכח-הנעדר שאף אדריכל לא רואה ממטר. ובכלל, לקרוא "גדר" לחומה אטומה בגובה שמונה מטרים הוא האנדרסטייטמנט האולטימטיווי של השיחדש הישראלי (לשם השוואה, חומת ברלין התנשאה לגובה שלושה מטרים).



ד



דיגיטלית, אדריכלות
עדיין לא הוחלט אם המחשב הוא חלופה ביונית לסרגל טי, לעיפרון B6 או למוח האנושי. מה שבטוח הוא שאדריכלות דיגיטלית לא פתרה את בעיית הדיור בעולם, אלא רק את מצוקת הנושאים בתערוכות עיצוב ואדריכלות במוזיאונים.



דיבור עם
גם סטודנט לאדריכלות שנה א' יודע שבניין לא באמת "מדבר עם" שום דבר כמו שמספרים לו בשיעורי הסטודיו, ומי שמדבר בלי סוף הם רק האדריכלים והמנחים, מה שלא מפריע לפטפטת להמשיך להתגלגל ולהתנפח מדור לדור.



דירה
מה שארכיטקטים שכחו מזמן לתכנן כהלכה. כל סלון הוא היום אולם שמחות, החדרים חנוקים, השירותים חשוכים ופרטי הבנייה והגימורים מוציאים שם רע לעצמם. וחוץ מזה, איך אפשר לשכור דירה כזאת עם שותפים.



ה



היכל
מאז שהאודיטוריום על שם פרדריק מאן בתל אביב הוכתר כהיכל התרבות, כל אולם הוא היכל (התרבות, המשפט, הספורט) וכל היכל משתדרג למשכן (הכנסת, רבין, האמנויות) ומקלחת היא כבר "מקדש רחצה", הצירוף האלמותי האחרון שנזרק לחלל ספרי העיצוב והאדריכלות.



היי-טק
טכנולוגיה גבוהה וארכיטקטורה הן שני קווים מקבילים שעדיין לא נפגשו. ענף הבנייה הוא מענפי הייצור היותר מאותגרים טכנולוגית, במיוחד בישראל שבה אדריכלות היי-טק היא כל מעקה צבוע בגוון מתכתי כסוף שמתקלף עוד לפני שחברת ההיי-טק הספיקה לעשות אקזיט ולהחזיר את המכוניות לחברת הליסינג. או כפי שהגדיר את זה יפה האדריכל שרון רוטברד, "עיי-טק".



התחדשות עירונית
מלים מכובסות לדירת שני חדרים שכורה בצפון הישן בתל אביב, לא משופצת ולא מרוהטת בקומה רביעית ללא מעלית, ללא חניה ובלי נוף, במחיר של 1,200 דולר לחודש, בלי ארנונה ומים.



ו



וילה מינימליסטית
וגם "פשוטה", ו"בקווים נקיים", היא וילה בשטח 900 מטרים רבועים במחיר בלתי מינימליסטי הכורעת תחת טונות של מינימליזם, וקילומטראז' של פשטות וקווים נקיים (וגם "צניעות").



ורנקולרי(ת)
1. בנייה עממית המתקשרת בתודעה לבקתות קש ואוהלי קדר שתיירים ואלבומים אוהבים, למרות העובדה המצערת שבנייה עממית היא כיום פאוולות בברזיל וכפרי בדואים בלתי מוכרים בנגב, ללא חשמל, מים, תשתיות ושירותים ועם בתים משאריות קרטון ופלסטיק. בקרוב גרסת אמת של הספר "ארכיטקטורה ללא ארכיטקטים".



2. שם הולם לבנייה בישראל בכללה, שעממיותה ניכרת בתוספות בנייה פרועות אם כי לא פעם משובבות, בצנרת, מזגנים וגגונים המטיילים על החזיתות הראשיות ובתחזוקה שלילית. ויש אומרים שזהו החן שלה.



ז



זית, עץ
נסיך החישופים, איי התנועה והדשא שלפני הווילה. קודם שואלים איפה נשים את העץ זית, מספרים ארכיטקטים של וילות ואדריכלי נוף של מעגלי תנועה, ואחר כך איפה כל היתר. עכשיו נראה אותם מסבירים מנין הגיע אליהם עץ הזית העתיק והמסוקס, ואיך הם ישנים עם זה בשקט בלילה.



ח



חלל
כי סתם חדר זה כבר לא נאה וחלל זה מלא אוויר ודאווין, אז יש לנו "חלל כניסה", "חלל מגורים", "חלל שינה", "חלל עבודה", וכמובן גם "חלל זורם" שבבנייני משרדים, שהוא פשוט "אופן ספייס" בלי טיפת פרטיות ואוויר צח.



חלון
מה חשוב החלון, העיקר הרעיון, אמר פעם אדריכל ישראלי אוונגרדיסט ידוע אחרי שכתבו עליו בעיתון שהחלונות בדירות שתיכנן נפתחים בכיוון הלא נכון ונתקעים בדלת או בראש.



ט



טופוגרפיה
בניין שאומרים עליו שהוא "משתלב בטופוגרפיה", בסביבה או בנוף, הוא ברוב המקרים צלקת בלתי הפיכה בנוף, כמו לדוגמה הבנייה המדורגת הרומסת כל חלקה טופוגרפית טובה, ושיא כל השיאים הוא מלון חוות הברון בזכרון יעקב.



טעם
ארכיטקטים תמיד יגידו ש"זה לא עניין של טעם" אלא של "ארכיטקטורה", ואפשר להבין אותם. כי לכל הדיוט ועקרת בית יש טעם, אבל ארכיטקטורה היא רק לאנשי שלומנו. אז זהו, שארכיטקטורה היא כן עניין של טעם, ועל טעם וריח כן אפשר להתווכח.



י



(ה)ילד הנורא של הארכיטקטורה
הוא מוכשר, אוונגרדי ויוצא דופן, משתתף קבוע בתערוכות ובהרצאות לסטודנטים פעורי פה, יש לו ערך בלקסיקון וכותבים עליו ספרים, אבל כמעט שלא הצליח לבנות אפילו בניין אחד, ואם הצליח, מוטב שהיה נשאר על הנייר.



ידידותית לסביבה, אדריכלות
היא אוקסימורון כמו יישוב "אקולוגי" חדש בשמורת טבע בגלבוע, חניון "ירוק" בלוס אנג'לס או כל בניין זכוכית באקלים ישראלי מזרח-תיכוני, ש"חוסך" עשרה אחוזי אנרגיה מתוך המאות שביזבז לשוא.



כ



כמו כפר ערבי
הפנטסיה והאובססיה האוריינטליסטיות של הארכיטקטורה הישראלית, שאחרי שמדינת ישראל מחקה מאות כפרים ערביים, היא בנתה במקומם את מוזיאון ישראל היפהפה בירושלים בסגנון "כמו כפר ערבי", על אדמתו של כפר ערבי שנהרס.



כיכר
היא המרחב הציבורי בהתגלמותו, שכשאומרים אותו חושבים על כיכר סן מרקו בוונציה או פיאצה נבונה ברומא, אבל בסוף זה נגמר ברחבה קירחת, שוממת ומכוערת למרגלות גורד שחקים ומעל חניון תת קרקעי עם "אלמנט מים" (ע"ע), שהפסיק לפעול כבר בבוקר אחרי התקנתו והותיר אחריו אמבטיה חלודה מלאה בבקבוקים וניילונים משומשים.



ל



לבנה
לבנה, מה את רוצה להיות? שאל האדריכל לואי קאהן (וענה שהיא רוצה להיות קשת), וגם מה המקום, הבניין וכו' רוצים להיות. התשובה היא שהלבנה לא רוצה להיות כלום, אלא רק מה שהאדריכל רוצה שהיא תהיה. כל היתר הוא התחמקות מאחריות לתוצאות.



לופט
הוא בעברית דירת 52 מ"ר ש"נראית מרווחת בהרבה משטחה", ואחרי ששברו בה את כל הקירות, השירותים חולקים חלל אחד עם המטבח ועד היום מחפשים איפה בדיוק לשים את המיטה. ויש אומרים אפילו "לופט ניו-יורקי".



מ



מעטפת הבניין
מה רע בסתם "חזית"?



מרחב ציבורי
משאב במחסור שהכל מכירים בחשיבותו אבל שום ארכיטקט ישראלי לא הצליח לתכנן כהלכה, ושום קבלן לא הצליח לבצע כהלכה, ושום רשות מקומית לא הצליחה לתחזק כראוי ולאף אחד לא באמת אכפת ממנו, ובנוסף לכל הוא מרוצף ב"אקרשטיין".



משתלב במרקם האורבני
שם קוד לבניין, מתחם, קמפוס, שכונת מגורים סגורה, קרית ממשלה, קרית תעשייה או היכל משפט, שהוקם במרחק בטוח מכל מרקם אורבני שהיה אולי יכול להשתלב בו, ולחלופין, מסתגר ומתנשא מעליו בכל אמצעי שהארכיטקטורה העמידה לרשותו.



מינימליזם
המנייריזם האדריכלי החדש (ע"ע וילה מינימליסטית).



משקפיים
הם ז'אנר אדריכלי לכל דבר, החל במשקפי התנשמת של לה קורבוזייה דרך משקפי לה קורבוזייה בגרסת פיליפ ג'ונסון, שתמיד ידע ממי להעתיק, ועד המשקפיים עם הפתח בצד של דניאל ליבסקינד שאמר פעם בראיון ל"ניו יורק טיימס": "אני בוחר אותם ללא כוונה אסתטית. לא אכפת לי שהם מכוערים". כן, נכון.



נ



ניו אורבניזם
הוא בעצם אולד אורבניזם, המטיף לחזרה לעיר הישנה והטובה (האומנם?), עם הרחוב העירוני בקנה מידה אנושי, הכיכר והחנות הקטנה מעבר לפינה. מאז פרץ לתודעה במערב, הוא הניב שלל פייפרים וכנסים בינלאומים וכמה עיירות-צעצוע דוגמת סי סייד בפלורידה, ששימשה תפאורה לסרט "המופע של טרומן".



ניאו
לארכיטקטורה לא נאה להיות סתם רטרו נוסטלגי, לכן היא ניאו-קלאסית, ניאו-גותית, ניאו-מודרניסטית (שלהגנתה ייאמר שזה יותר טוב מפוסט-מודרניסטית).



ס



סביבה
אם להודות על האמת, גם הסביבה שבה משתלב להפליא הבית על המפל של פרנק לויד רייט היתה מרגישה הרבה יותר טוב בלעדיו.



סמל
הוא האריזה המילולית המרשרשת של כל פירכה אדריכלית, שמבחינתה משכן רבין הוא "מלמטה בונקר עצום ומלמעלה כנפיים הנישאות לשמים, כך התגלמה אישיותו של יצחק רבין", ומיזם הנדל"ן במרכז הסחר העולמי המשתקם הוא "לא עוד תוכנית מסחרית, אלא סמל לחוזקה ולנצחיותה של הדמוקרטיה האמריקאית". ע"ע בניין בית המשפט העליון.



ע



עירוניות
היא אורבניות בז'רגון העדכני של מתכנני ערים, אדריכלים ואדריכלי נוף יאפים לובשי שחור או לבן ושאר מכתיבי טעם אורבני. מעט עירוניות של ממש יש אצלנו, אבל אורבניות לא חסר: יש לוק אורבני, לייף-סטייל אורבני, נוף אורבני, טבע אורבני, וכמובן תכנון אורבני, שזה בדרך כלל תכנון עירוני על ריק של שכונה פרוורית "חמש דקות מהמרכז" (לא כולל פקקי תנועה).



"עיר היא בית גדול ובית הוא עיר קטנה"
אמר אלברטי במאה ה-15 ומאז כל כיכר שמחשיבה את עצמה היא "סלון עירוני", וכל סלון בדירה מעוצבת הוא "כיכר העיר", מסדרון באורך מטר הוא "ציר" או לפחות "רחוב מקורה" ומסדרון צר וחשוך במיוחד הוא "סמטה". ועל זה העיר פעם ז'אן נובל בביקור בירושלים, שלתכנן עיר זה מופרך כמו לכתוב ספרייה.



פ



פחות הוא יותר
"Less is More", הציטוט הכי מפורסם כנראה בתולדות הארכיטקטורה המודרנית, שמתמצת אותה בהכי פחות מלים שאפשר וגם אחרי כמעט 100 שנים עדיין מפיל בפח רבים. כי בניגוד למה שאולי אפשר לרצות להאמין, בשביל פחות הוא יותר צריך לעבוד הרבה יותר, אחרת זה סתם פחות.



פחות הוא פחות
אחת בשושלת של פראפראזות לעגניות לערך הנזכר למעלה, לצד "פחות הוא משעמם" ("Less is a Bore"), "יותר הוא יותר" ועוד, שרק מחזקים את ידיו של המקור.



פרטי-ציבורי/ פתוח-סגור/ פנים-חוץ
מבחר צמדים אהודים בענף, המאפשרים להעניק הילה של זוהר והרבה נפח לעניינים יום-יומיים פרוזאיים. הולכים מצוין עם "דיאלוג" ו"דו שיח", וכך כל דלת היא "דיאלוג בין הפנים ובין החוץ" וכל חלון הוא "דו שיח בין הפתוח ובין הסגור", המחבר-מפריד - צמד חביב כשלעצמו - בין ה"פרטי לציבורי".



צ



ציטוט אדריכלי ספרותי
הוא משפט שנשלף מרב-מכר תקופתי כלשהו שכמו נכתב במיוחד כדי שאדריכלים יצטטו ממנו, ומשתרע בין הקיטש ההתבגרותי של "הערים הסמויות מהעין" ("הערים שלך אינן קיימות, אולי אף לא היו בנמצא מעולם, ודאי כי שוב לא תהיינה קיימות לעולם") ועד ההתחכמויות המתוחכמות של "חלל וכו', מבחר מרחבים", הלהיט האחרון לחובב האדריכלות המדופלם.



ציטוט אדריכלי
אדריכלים לא סתם מחקים או מעתיקים אלא "מצטטים", ואם זה פוסט-מודרני, אז הציטוט הוא "אירוני", למי שמרגיש בהבדל. והכי חשוב הוא לדעת ממי לצטט.



ק



קורבוזייה, לה/ קולהאס, רם
לה קורבוזייה ("ארכיטקטורה או מהפכה") ורם קולהאס ("הכל שופינג ושופינג הוא הכל") הם אבות המזון העיקריים של האדריכלות ב-100 השנים האחרונות, מושאי הביקורת-תיעוב-בוז-שנאה-הערצה של כל גוני הקשת האדריכלית, מקורות בלתי נדלים של ציטוטים ודמויות מועדות לרצח אב. אם הם לא היו קיימים היה צריך להמציא אותם, כמו שאומרים.



קו הרקיע
הוא הצללית של עיר, וסוגיה המעסיקה עד בוש מתכנני ערים בעידן הבנייה לגובה. אלא בשעה שהכל מדברים על קו הרקיע המשקיף על הכל מלמעלה ובסך הכל דואג לעצמו יפה מאוד, אף אחד לא מדבר על קו הרחוב שנותר למטה ומתבוסס בעצמו. שום אדריכל לא יודע מה לעשות בקו הרחוב, ואולי זה לא מפתיע כי מחירי הנדל"ן בקו הרקיע נוסקים לשחקים ואילו הרחוב הוא בחינם.



ר



רוארק, הווארד
גיבור ספרה של איין ראנד "כמעין המתגבר" (וסרטו של קינג וידור בכיכובו של גרי קופר), שכבר בהתחלת הספר עומד עירום בראש צוק וצוחק, מייצג את האדריכל המודרני הבלתי מתפשר, ואב רוחני לאדריכלים מתבגרים בשנות ה-60, שהדחיקו את האונס שביצע בגיבורת הספר ואת העובדה שהרס בדינמיט שיכון ציבורי שתיכנן למעוטי יכולת, רק כי שינו לו משהו בצ'ופצ'יק של העיצוב. אף ששמו כמעט שנשכח, הרי מורשתו המפוקפקת - "לא אכפת לי מי יגור בבתים, רק הבית כשלעצמו" - עדיין חיה ובועטת.



רוח המקום, גניוס לוקי
החיפוש המתמיד אחריה הניב תלים של מלים וארכיטקטורה נוסטלגית-קיטשית, והבעיה מטרידה במיוחד בישראל שבה המקום טעון עד צוואר. הגמרא תימצתה לעומת זאת את הנושא באבחת המשפט המדויק "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו", וכדאי לחשוב על זה, גם אם סביר להניח שבמלה "מקום" הגמרא התכוונה למשהו לגמרי אחר.



ש



שקיפות
1. שקיפות בתכנון היא אחד ההבדלים הבולטים בין מדינות דמוקרטיות מערביות לבין ישראל, שבה התכנון הוא מרתף השב"כ הלאומי הפועל באפילה, לא משחרר מידע מוקדם על תוכניות בנייה, לא מפרסם ולא חושף עד שהטרקטורים מתחילים לעבוד במגרש ליד הבית. בסוף זה ייגמר בחניון מתחת לכיכר רבין.



2. שקיפות היא סמל לשקיפות, אבל בבנייני זכוכית שקופה, השקיפות הגדולה ביותר היא זאת של מכונות הרנטגן בעמדות הבידוק הביטחוני ושל מצלמות המעקב הנסתרות. ואיך בכלל מנקים את הזכוכיות האלה.



שימור
הוא מה שביקורת התרבות מוקיעה כפיחלוץ וכמזימה נדל"נית והנדל"ן מצדו מוקיע כמזימה אדריכלית. כבני אדם וכתיירים, אדריכלים הם צרכני שימור כבדים. אבל כארכיטקטים זה כבר סיפור אחר כי בשימור לא נותר די מקום לאגו. בניין לשימור של זאב רכטר לעולם יהיה בניין של זאב רכטר, ולא של האדריכל ששיחזר אותו. גם בחוגי הביקורת לא היו מסרבים למבנה לשימור אם רק ידם היתה משגת.



ת



תסמונת בילבאו
נס כלכלי-תיירותי-תדמיתי שחולל בעיר הספרדית הנידחת למחצה הבניין של מוזיאון גוגנהיים בתכנון פרנק גרי, מחלוצי אדריכלי זרם ה"וואו" הבינלאומי. מאז כל עיר רוצה את הבילבאו שלה, אבל מתברר שאי אפשר להיכנס לאותו נס פעמיים. רף הניסיונות להדהים עולה, ההשקעות נוסקות ומאחור נותרו הרבה פילים לבנים וכיסים ריקים. הבילבאו של ירושלים הוא מוזיאון הסובלנות בתכנון גרי, שלמרבה המזל התגלה שהוא אמור לקום על אתר בית קברות מוסלמי ובנייתו הוקפאה.



תרבות, אדריכלות היא התרבות האנושית בהתגלמותה
קלישאה קלישאה, אבל מה שנכון נכון.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully