חבר הכנסת הטרי ניצן הורוביץ, שזה עתה המיר את עבודתו בתקשורת בשליחות הציבור בכנסת, מכיר היטב את עוולות העולם. בעבודתו הקודמת עקב הורוביץ אחר ההתפתחויות במדינות העולם, לרבות העניות שבהן, והיה עד לניצול, לחוסר הצדק ולעוני המחפיר שהם נחלתם של מיליארדים ברחבי העולם.
את התודעה החברתית הרגישה שפיתח הורוביץ בעקבות ניסיונו כעיתונאי הוא מיישם כעת כחבר כנסת. מבלי להסס מתייצב הורוביץ לצדם של מגזרים נחשלים ועשוקים אשר כוחות השוק הדורסניים התעמרו בהם. המגזר הראשון שהורוביץ נחלץ לעזרתו הוא זה של סופרי ישראל, שכבר שנים נאנקים תחת עול התחרות העזה שהשיתה עליהם רשת "צומת ספרים".
במשך שנים נשלט שוק הספרים בישראל על ידי גורם מפיץ יחיד - רשת סטימצקי, שעל מדפיה ניתן היה למצוא ספרים איכותיים, חשובים ויקרים. בוקר בהיר אחד קמה רשת צומת ספרים, שבתוך שנים ספורות הצליחה לחולל את הבלתי אפשרי: לא רק שסטימצקי איבדה את מונופול ההפצה שהיה לה, אלא שצומת ספרים הצליחה גם לשנות את שוק הספרים בישראל.
מכירות הספרים בישראל, כמו גם מספר הספרים המתפרסמים בישראל ומספר כותבי הספרים בישראל, עלו בשיעורים שהם ככל הנראה משמעותיים לאחר שצומת ספרים חינכה את אזרחי ישראל שזול ונוח יותר לקנות ספרים מאשר להחליף בספרייה.
צומת ספרים עשתה זאת באמצעות מדיניות של תחרות מחירים אגרסיווית מאין כמוה. ספר, שהיה פעם מוצר יקר שקונים רק כמתנה לימי הולדת, הפך לפתע למוצר שניתן לקנות אותו על בסיס יומיומי - כאשר הוא נמכר במחיר של ארבעה במאה שקלים.
המדיניות התחרותית של צומת ספרים הוכיחה את עצמה, הן מבחינת הרשת - שכבר השתוותה בנתח השוק שלה לזה של רשת סטימצקי - והן מבחינת הצרכן הישראלי, שהפך לרוכש ספרים נלהב. המדיניות התחרותית קצת פחות הוכיחה את עצמה מבחינת אלו שנאלצים להתחרות - רשת סטימצקי, כמובן, וגם הוצאות הספרים והסופרים עצמם, שלטענתם רווחיהם נשחקו חדות (מאחר שהשוק אמנם גדל בעקבות כניסת צומת ספרים אבל במקביל המחירים ירדו - הטענה הזאת עדיין מחייבת בדיקה).
הקימו הסופרים והוצאות הספרים קול זעקה, שהגיעה עד לאוזניו של ח"כ ניצן הורוביץ. הח"כ הנלהב, לפיכך, מעלה עתה הצעת חוק חדשנית: לאסור על תחרות בשוק הספרים. ספרים ישראליים חדשים יוכלו, בשנתיים הראשונות להוצאתם, להימכר בהנחה מרבית של 15% ותו לא. בשבוע הספר נותן הורוביץ ג'סטה קטנה, ומאפשר להגדיל את ההנחה ל-25%.
"אי אפשר להשאיר את התרבות לחסדי כוחות השוק הפראיים", אומר הורוביץ ל-TheMarker, ומספר על סופרים שאינם מגיעים לשכר מינימום, על 15 הוצאות ספרים שנסגרו בשנים האחרונות ועל 30 חנויות ספרים עצמאיות ששרדו בכל הארץ.
"השאלה היא לא רק מה הצרכן משלם", מסביר הורוביץ עוד, "אלא גם מה הוא מקבל. אני חייב לדאוג שיישאר מגוון של סופרים בישראל, כי במחירים האלה הם לא יכולים לחיות וגם אין איפה למכור ספרי איכות. נסו לקנות ספרי שירה בצומת ספרים".
למה לא לבטל את התחרות בכלל?
הורוביץ, כאמור, הוא ח"כ רגיש מאוד. לא רק העוול שנעשה לסופרי ישראל שמרוויחים פחות כואב לו, אלא גם הידרדרות הרמה התרבותית של אזרחי ישראל. "אם נרשה לשוק הפרוע להכתיב את הטעם התרבותי שלנו", הוא אומר, "נהיה בצרות". הפתרון של הורוביץ, לפיכך, הוא לגרום לאזרחי ישראל לקנות פחות ספרים (מכיוון שמחיר הספרים יעלה), מה שבהכרח ישפר את הרמה התרבותית שלהם.
הורוביץ הוא ח"כ מלא כוונות טובות, מה שגורם לנו להתפלא על הצעת החוק החדשה שלו.
הרעיון להציל את רווחי הסופרים על ידי דאגה לכך שאזרחי ישראל לא יוכלו ליהנות מתחרות על מחיר הספרים הוא רעיון מבריק, אבל באפליה יסודו. למה לעצור בסופרים דווקא? מדוע זכאים הסופרים להגנה מפני תחרות ששוחקת את שכרם, ואילו מפוטרי עוף העמק - שאיבדו את מקום עבודתם לאחר שזה לא הצליח לשרוד את התחרות בענף המשחטות - אינם זכאים להגנה מפני תחרות? העובדה שהראשונים גרים בשינקין ושותים בקפה תמר, ואילו האחרונים באים מבית שאן, אינה סיבה להפלות את האחרונים לרעה. מי כמו ניצן הורוביץ, שראה כבר את חלכאי ונדכאי העולם, צריך להיות רגיש לכך.
הקריאה שלנו להורוביץ, לפיכך, היא לבטל את האפליה: מן הראוי שיפעל לחקיקת חוק האוסר לקיים תחרות במשק בכלל, מאחר שהתחרות פוגעת ברווחי המתחרים, מביאה לסגירת מפעלים ומגדילה את מספר המובטלים. תבוטל התחרות, ובא לציון גואל.