וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

המשפחות שעברו לשכונות חדשות ובתוליות

אורי חודי

16.4.2014 / 8:10

בשנים הקרובות תתמלא ישראל שכונות ענק שיקומו על קרקעות בתוליות בקרית גת, בראש העין ועוד. משפחות שעשו זאת בעבר מספרות על האומץ והמסקנות

משפחות שעברו לקרקעות בתוליות. איל יצהר, גלובס
משפחות שעברו לקרקעות בתוליות/גלובס, איל יצהר

שכונת משואה - מודיעין

"האוטו ביקר במוסך, הילד שיחק בשלולית"

רכישת דירה חדשה בשכונה חדשה היא דבר קשה בפני עצמו, אבל רכישת דירה בעיר שהיא חדשה לחלוטין, זה כבר מהלך חלוצי אחר לגמרי שבאמת מחייב ראייה ארוכת טווח. "ממש ייבשנו את הביצות במודיעין", אומרת רעיה רוט בחיוך כשהיא נזכרת בשנים הראשונות שבהן גרו היא ובני משפחתה בבתים הראשונים של מה שהפך מאוחר יותר לעיר מודיעין. בני משפחת רוט רכשו "על הנייר" דירה מחברת שרביב, והיו מהראשונים שגרו במה שנקרה אז שכונת סי והיום שכונת משואה.

"קנינו את הדירה ב-1995. כדי לראות איפה היא תיבנה עמדנו על גבעה ליד רעות, שם התגוררנו כמה שנים בשכירות. רצינו להישאר באותו אזור, באמצע הדרך בין ירושלים לתל אביב, אבל לא יכולנו להרשות לעצמנו לקנות ברעות. במודיעין קנינו דופלקס גן בן 5 חדרים, בשטח כ-140 מ"ר עם גינה בשטח 60 מ"ר - ב-600 אלף שקל. מכרנו בשביל זה דירת 3 חדרים שהייתה לנו בפסגת זאב בירושלים, שאף פעם לא גרנו בה".

רוט זוכרת את שר השיכון דאז, פואד בן אליעזר, ואת ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, מגיעים לעיר לטקס הנחת אבן הפינה: "לא היה כאן כלום, רק חול וחול כמו שאמרו הגששים. היו לנו חששות ואף פעם אין שום דבר מושלם ויש סדר עדיפויות ותקציב ועל פי זה פועלים. אבל היינו שלמים עם ההחלטה".

רוט נזכרת בבילוי עם הבן הקטן: "גני משחקים עוד לא היו, והמשחק היה ללכת לשלולית גדולה שהייתה בקרבת מקום והוא היה זורק אבנים פנימה. הסביבה הייתה מלאה אבק, היינו צריכים להתקלח אחרי סיבוב בחוץ. לא היה קל לעבור מרעות שכבר הייתה בנויה וירוקה למקום שאין בו כלום. בהיבט הפיזי זו תקופה קשה. היינו מבקרים הרבה במוסך: הרבה פנצ'רים במכונית בגלל העבודות בסביבה. גם בית כנסת לא היה בהתחלה והיינו הולכים לבית כנסת שהיה בתוך בית ספר קרוב. היינו צריכים לתאם מראש עם כולם אם מישהו נוסע ולא יהיה בשבת, כדי לדאוג למניין. זה גם גיבש את האנשים, כולם הכירו את כולם באותה תקופה".

לדברי רוט, בדיעבד ההחלטה הייתה נכונה למרות הקושי. "אני לא בטוחה שהיום היינו עושים את זה. אולי רק אם היינו יודעים מראש שאנחנו הולכים עם קבוצה של חברים. זו תעוזה של אנשים צעירים. בכלל, זו החלטה שמאוד תלויה באפשרויות שיש למשפחה. בשנים הראשונות משלמים מחיר אבל אני לא מצטערת לרגע שמכרנו את הדירה בירושלים וקנינו במודיעין".

גם במקרה של משפחת רוט, ערך הדירה עלה עם השנים, אבל לדברי רעיה מדובר על רווח "על הנייר" בלבד: "אני מעריכה שדירה כמו שלנו תעלה היום כ-1.9 מיליון שקל. אבל קנינו אותה כבר לפני כעשרים שנה וכל המחירים עלו מאז. נוסף לכך, משלמים את המדד וגם גרנו בשכירות בתקופת הבנייה. היום אנחנו חושבים מה יהיה עם הבנות הגדולות שלנו, איפה כדאי שהן ירכשו דירה".

משפחת רוט

רעיה רוט (52): בעלת משרד תיווך בעיר;

דויד רוט (57): מדריך תיירים בארץ

ארבעה ילדים בני 27, 24, 19 ו-13.

משפחות שעברו לקרקעות בתוליות. איל יצהר, גלובס
משפחות שעברו לקרקעות בתוליות/גלובס, איל יצהר

שכונת חלומות זכרון - זכרון יעקב

"אם הייתי יודע מה יקרה, הייתי קונה ארבע דירות"

משפחת בוימרנד חיפשה דירת 4 חדרים והגיעה לשכונה חדשה שהחלו לבנות החברות שיכון ובינוי נדל"ן ואמירי גן בזכרון יעקב, שכונת חלומות זכרון.

לאחר התלבטות החליטו בני המשפחה לרכוש דירה חדשה, ועברו לגור בשכונה שעוד הייתה בחיתוליה. היום, כשש שנים לאחר מכן, הזיכרונות מתקופת המגורים החלוצית אינם כה קשים, בעיקר שעליית המחירים של השנים האחרונות הפכה את הרכישה ההיא לכדאית יותר ממה שציפו - ערך הדירה הכפיל עצמו.

"קנינו את הדירה ממש בהתחלה. בשטח היו ארבעה בניינים מתוך יותר מעשרים שהיו צריכים להיבנות", מספר שלום בוימרנד. "כשהגענו לאתר הבנייה היה שם רק חול. כבר אז היינו עם שני ילדים ועברנו מכרם מהר"ל (יישוב לא רחוק), אז חיפשנו נחיתה רכה. בפעם הראשונה שזה עלה על הפרק לא הסכמתי בגלל שעוד לא היה שם כלום. אבל מאוחר יותר ראינו הדמיות של השכונה וזה שכנע אותי. גם העובדה שמדובר בשכונה חדשה אבל ביישוב חזק כמו זכרון יעקב סייעה לנו להחליט".

בוימרנד מספר שיש מחיר למגורים בדירה המוקפת באתרי בנייה פעילים: "בתקופה הראשונה היו הרבה אבק, רעש, חפירות וקדיחות מסביב. אבל את הפיתוח של הסביבה עשו מהר מאוד. זו תקופה לא נעימה אבל נסבלת. בהתחלה לא היה איפה לעשות קניות ולא היה בשכונה כלום, הכול היה צריך לעשות בחוץ וחובה להחזיק שני כלי רכב. אבל לכל הדברים האלו מתרגלים בסופו של דבר. גם העובדה שיש לנו ילדים לא הרתיעה אותנו כי כל האתרים מגודרים".

גם במקרה של משפחת בוימרנד, רכישת הדירה על הנייר בשלב הראשוני של הפרויקט הסתברה שנים מאוחר יותר כעסקה משתלמת: "רכשנו את הדירה ב-860 אלף שקל ואחרי שש שנים מכרנו אותה ב-1.5 מיליון שקל. אם הייתי יודע שזה מה שיהיה, לא הייתי קונה דירה אחת אלא ארבע דירות. אבל את זה אני אומר היום, וכשקנינו את הדירה לא ידענו שהמחירים יעלו ככה, ממש לא חשבנו על זה".

בתשובה לשאלה האם מדובר כדאי או לא כדאי להיות חלוצים בשכונה שרק מתחילה להיבנות, אומר בוימרנד כי למיקום חלק מכריע בהחלטה: "לא היה לנו חשש מרכישת דירה בשלב כל כך ראשוני בשכונה שכולה עדיין על הנייר, אבל זה תלוי גם לא מעט ביישוב. אני חושב שבכל מקום שמדובר בשכונה חדשה אבל ביישוב חזק - שווה לקנות ממש בהתחלה. במקרה הכי גרוע, הערך הראשוני של הדירה יישמר, ואם זה יתברר כרכישה לא טובה אפשר למכור באותו מחיר. במקומות אחרים היום שמדברים עליהם, כמו חריש או קרית גת, זה קצת שונה, אני לא בטוח שהייתי מקבל את אותה החלטה".

משפחת בוימרנד

שלום בוימרנד (42): חשמלאי עצמאי.

יעל בוימרנד (37): סטודנטית.

יואב (14)

ענבר (8.5)


*** הכתבה המלאה - במוסף הנדל"ן של "גלובס"

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully