ההבנות ליישום הסכמי הפיוס שנחתמו בין הפתח והחמאס בשבוע שעבר הביאו לגל ביקורת חריף ממנעד רחב בתוך המערכת הפוליטית בישראל. כך למשל, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי "מי שבוחר בחמאס לא רוצה שלום". החרה החזיק אחריו שר החוץ, ליברמן שהצהיר כי "ממשלת אחדות של פתח וחמאס היא חתימה על סיומו של המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית", ואף שר האוצר, יאיר לפיד, התייחס לנושא כשספק טען-ספק שאל "איך אתם (הרשות הפלסטינית, ע.ד) מצפים מאיתנו לעשות אתכם שלום?". ביקורת על המהלך הפלסטיני נשמעה גם מחוץ למדינת ישראל, כאשר דוברת משרד החוץ האמריקני, ג'ן סאקי הסבירה כי "ההסכם מעלה דאגות ועלול לסבך את הניסיונות להאריך את שיחות השלום".
ואולם, ייתכן כי ההיסטריה הרבתי וצעקות הקוזאק הנגזל שיצאו ממשרד ראש הממשלה משולים לדמגוגיה זולה ותו לא, שכן הסכם פיוס בין הפתח לחמאס דווקא עשוי להועיל למדינת ישראל בתסריט מסוים, שאליו על הממשל בירושלים לשאוף. התנהלות מדינית חכמה מצד ישראל, יכולה לספק יתרונות לא מבוטלים, הן במישור המדיני והן במישור הביטחוני.
במקום להודות לאבו מאזן, נתניהו ניתק מגע / פרשנות
יש לזכור כי החמאס התגמש והציג סימנים של פרגמטיות בכל הקשור לסכסוך הפנים-פלסטיני, רק בשל היותו חלש ומבודד. מאז מלחמת האזרחים בסוריה והתנתקותו מסוריה וממשטר האייתולות באיראן ובייחוד לאחר ההפיכה הצבאית במצרים והדחת הנשיא מורסי מבית "האחים המוסלמים" (תנועת האם של החמאס), חמאס מצא עצמו מבודד, חלש ופגיע מאי פעם. מצב זה גרם לו לאחרונה לפנות בתחנונים ובחיזורים מוכרים לאיראן למרות שזו ממשיכה לשתף פעולה ברצח ההמונים הסוני שמתבצע בסוריה וכעת גורם לו להסכים לחתום על היתכנות לפיוס פלסטיני ואיחוד ממשלות.
שני תסריטים טובים
בהצטרפותו לממשלה אחת מאוחדת לצד הפתח, חמאס גורם להסתברות שני מצבים עיקריים שעשויים להתרחש בעתיד הקרוב. בתסריט הראשון, הממשלה החדשה מטעם הרשות הפלסטינית, מכירה בזכותה של מדינת ישראל להתקיים אם על ידי שינוי סעיפים באמנת חמאס ואם על ידי אימוץ מלא של כתב אמנה שתציג הממשלה החדשה ובה תכיר בישראל, וזאת בשל העמדה האמריקנית הבלתי-מתפשרת והלחץ הישראלי בנוגע להגדרתו של החמאס כארגון טרור. במצב עניינים זה, ישראל תוכל להדק את שיתוף הפעולה הביטחוני עם החמאס בעזה (שבלאו הכי מתקיים, בין אם דרך תיווך ובין אם באופן ישיר) כנגד מטרות יריבות משותפות, כמו הג'יהאד האסלאמי וארגונים סלפים קיצוניים.
בתסריט השני, החמאס אינו מוכן לשנות את סעיפי האמנה המחייבים להשמדת ישראל ואינו מוכן לעמוד מאחורי כתב אמנה חדש של הממשלה המאוחדת ובה הכרה בזכותה של ישראל להתקיים. במצב זה, כאמור, האמריקנים לא יוכלו לעזור לרשות הפלסטינית כשידיהם יהיו כבולות בשל הגדרת חמאס כארגון טרור. התוצאה תהיה אי-הכרה בלגיטימיות של הממשלה החדשה, התעלמות ובידוד בינלאומי חריף וקיפאון מדיני שיעניק לישראל מרחב פעולה בגזרות חשובות ובוערות יותר, בזמן שזו האחרונה יוצאת נשכרת מתדמית חיובית, לעומת הסרבנות והעוינות הפלסטינית.
לצד זאת, רצוי להוריד את מפלס ההתלהבות מהמהלך הפלסטיני, שכן אין זו הפעם הראשונה שהפתח והחמאס חותמים על הסכם פיוס. כך, במרץ 2008 הניבה יוזמת תיווך תימנית את "הצהרת צנעא'" - מסמך עליו חתמו בכירים משתי התנועות - שקראה להחזרת המצב לקדמותו "כפי שהיה לפני האירועים בעזה". אלא שזמן קצר לאחר מכן, התנערה לשכת אבו מאזן מהמסמך. שני הצדדים אף חתמו על הסכמי פיוס נוספים - הן בקהיר בשנת 2011 והן בדוחא בשנת 2012 - אך, כצפוי, לא הצליחו ליישמו עד כה בשל המתיחות הרבה והפערים העמוקים. כך שטוב תעשה מדינת ישראל אם תיקח את החתימה הנוכחית בעירבון מוגבל ותחכה בסבלנות להתפתחויות נוספות.
בשני המצבים העיקריים העשויים להתרחש - במידה ואכן ייושם הסכם הפיוס צפוי כי מדינת ישראל תרוויח הן צבאית והן מדינית, והסיכון שזו תיחשף אליו יהיה נמוך, אם בכלל יורגש בשטח, שכן האינטרס הפלסטיני הוא להמשיך במדיניות של דיפלומטיה והידברות ולא חזרה לסבבים אלימים, קל וחומר כאשר האחריות למצב תוטל כולה על ההנהגה הפלסטינית, שתצטרך להוכיח כי היא חפצה בתהליך מדיני, חרף הצטרפות חמאס למשוואה.
הכותב הוא סטודנט לתואר שני בתכנית לדיפלומטיה באוניברסיטת תל-אביב ומפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו"
לכל הטורים של עומר דוסטרי בוואלה! דעות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד