הציבור לא חבר של דנקנר

הנפקת החברים של נוחי דנקנר ואי.די.בי. – בפברואר 2012 הגיעה בימים אלה לבית המשפט. דנקנר וחברו הברוקר איתי שטרום נאשמים בניסיון לוויסות מניית אי.די.בי. לקראת ההנפקה שבה גויסו 321 מיליון שקל. בבית המשפט צוטט דנקנר: "למשקיעים שעזרו לי בהנפקת החברים לא היה אכפת ממחיר המניה".

לכאורה חברים אמיצים שמוכנים לאבד חלק מכספם למען החבר נוחי. בפועל הסתבר שחלק מהחברים השקיעו כסף ציבורי מבלי שטרחו לשאול את הציבור עצמו. לא ברור עדיין אם אותם חברים שאלו את הסכמת הדירקטוריונים שלהם לאור הציפיות להפסיד חלק מהשקעתם. לא ידוע האם הדירקטורים העירו או שאלו שאלות בנוגע להנפקה.

בין החברים הנאמנים נמצאים כפי שדווח רשמית לבית המשפט: משפחת ויליגר מויליפוד הציבורית שהשקיעה 2.4 מיליון שקל מכספי המשקיעים, עופר נמרודי שהשקיע 4 מיליון שקל מכספי הכשרה אנרגיה שגייסה הון מהציבור הרחב לקידוח כושל וחלקו נותב להנפקת אי.די.בי. גם מאיר שמיר ממבטח שמיר השקיע כשני מיליון שקל –מהנוסטרו בכסף שגויס מהציבור. יצחק תשובה מקבוצת דלק "תרם" 6 מיליון שקל להנפקה לא מכיסו הפרטי אלא מכסף ציבורי. בנוסף לחברים נותב גם כסף מוסדי ציבורי להנפקה הכושלת כשהיו בשוק ההון אלטרנטיבות השקעה טובות בהרבה בוודאי פחות מסוכנות.

לחברים היו לכאורה אינטרסים כלכליים סמויים מהעין להשקעתם באי.די.בי. לאחד יש קשר מסחרי הדוק עם שופרסל שהייתה בשליטת דנקנר. כלל ביטוח אף היא בשליטת דנקנר באותה תקופה החזיקה כמשקיע מוסדי במבטח שמיר והייתה בעלת עניין מעל 5% בניירות הערך של מאיר שמיר. פתלתלות הקשרים והאינטרסים בין דנקנר למשקיעים נחשפת בהדרגה וממנה עולים אינטרסים, לכאורה, בעייתיים.

בפברואר 2012 אי.די.בי שבשליטת דנקנר עדיין הייתה חברה סוברנית וחלפה עוד כחצי שנה עד שנחשפו כרעי התרנגולות הפיננסיים עליה נשענה החברה שקרסה בהמשך. אם החברים של דנקנר היו משקיעים מכספם האישי לא יכולה להתעורר טענה, אלה שחלקם השתמשו כאמור בכסף ציבורי מבלי לשאול איש. גם לא דווח לציבור מחזיקי המניות בקרב "התורמים".

השימוש בכסף ציבורי, כשיש כאמור אלטרנטיבות השקעה טובות ופחות מסוכנות בשווקים, הוא זלזול בציבור. לציבור הרחב לא היה אינטרס לסייע לאי.די.בי בכספו שהופקד בחברות עסקיות שאין בינם לאי.די.בי ולנוחי דנקנר מאומה. הציבור אינו חבר של דנקנר, כספו לא נועד לסייע לאי.די.בי. השימוש שנעשה מעורר בעיות אתיות וכלכליות מהותיות.

בשלב ראשון טוב היה אם רשות ניירות ערך הייתה מבקשת מהחברים שגילו נדיבות בכסף לא להם להחזיר את ההפסדים לקופות החברות. בשלב שני כדי להימנע משימוש לא אחראי בכספי ציבור צריך להוציא הנחיות ברורות למנוע הישנות דומה בעתיד. אחריות המנהלים ובעלי השליטה שהשקיעו כסף המיועד לפיתוח עסקיהם בהנפקה כושלת משדרת שוב, כרגיל, זלזול בבעלי המניות מהציבור דבר שחובה לעשות לו סוף .

מתי אלפר, כלכלן, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה (מל"א)