ביוני 2002 נכנס עם ישראל להיסטריה כללית: הדולר טיפס ועלה, יום אחר יום, עד שהגיע לשיא של חמישה שקלים. כולם שאלו בחשש גדול האם הוא יחלוף ויעבור את המחסום הפסיכולוגי של חמישה שקלים, וימריא לעבר שישה שקלים לדולר?
גם הנגיד דאז דוד קליין ושר האוצר סילבן שלום היו מודאגים. הם קבעו פגישה מיוחדת ב-13 ליוני, ממנה יצאו עם מיני תוכנית כלכלית: קיצוץ משמעותי בתקציב והעלאה משמעותית בריבית. הדולר ראה ונסוג. מחסום חמישה השקלים לא נפרץ.
היום עם ישראל בהיסטריה הפוכה: הוא חושש מירידת שער הדולר. הנה השער כבר נוגע ב-4.1 ועוד מעט יגיע למחסום הפסיכולוגי של ארבעה שקלים - ואז מי יודע - אולי ימשיך ויירד לעבר שלושה שקלים לדולר - ואנא אנו באים?
הירידה לא נגמרה
אז ראשית, אין להשוות בין שני המקרים. אז, ב-2002, היינו במשבר כלכלי אמיתי. במיתון חריף עקב האינתיפאדה, בגרעון גדול בתקציב, ובאי אמון טוטלי במטבע ובכלכלה. אז היה צורך אמיתי בצעדים כלכליים רציניים, כדי לבלום את מרוץ הדולר. כי דולר שרץ מהר מדי פירושו אינפלציה גבוהה וחוסר יציבות. אבל עכשיו?
לא מדובר במשבר. כלל לא. הדולר נחלש כלפי כל המטבעות בעולם; כלפי היורו וכלפי הלירה שטרלינג, כלפי הריאל הברזילי וכלפי הרופי ההודי, כלפי הזלוטי הפולני וכלפי הקרונה הצ'כית. הדולר פשוט מטבע חלש, כי הגירעון במאזן התשלומים של ארצות הברית הוא גירעון עצום של 800 מיליארד דולר, והדולר חייב להיחלש, כדי שהגירעון ייסגר.
ואם נוסיף לכך את העובדה שהאינפלציה בישראל בשנים האחרונות נמוכה יותר מזו האמריקאית, ואת העובדה שאצלנו יש עודף של שבעה מיליארד דולר במאזן התשלומים, ואת העובדה שזורמות אלינו השקעות חוץ בנפח של מיליארדי דולרים לשנה - הרי שנוצר אצלנו עודף של דולרים, שמחייב ירידת מחיר בדיוק כמו כל סחורה אחרת.
אם יש ממנה יותר מדי, מחירה יורד - עד שמגיעים לשיווי משקל חדש. האם הגענו לשיווי המשקל הזה? את זה קשה לומר. אבל משום שהתהליכים עליהם הצבענו כאן לא הסתיימו, סביר גם להניח שהירידה עדיין לא נגמרה.
האינפלציה מתה
האם ירידת שער הדולר היא אסון גדול כל כך? לאו דווקא. מי שסובל מירידת שער הדולר הם היצואנים, שמקבלים פחות עבור סחורות היצוא שלהם. מדובר בעיקר בתעשיות המסורתיות, שרגישות לשינויים קטנים בתמורה. הם ייאלצו להתייעל עוד ולחפש שווקים חדשים, לא דולריים. זה אומנם לא קל, אך זה הפתרון היחיד. כי אין סיכוי שבנק ישראל יתערב ויכניס ביקושים מלאכותיים לדולר. את זה הנגיד לא יעשה. מקסימום, הוא ימשיך ויוריד את הריבית.
הסכנה שהאינפלציה תהיה נמוכה מהיעד (1%-3), אינה סכנה אמיתית. אין זה רע כל כך שהאינפלציה היא בסביבות האפס. בהרבה מקרים זה דווקא חיובי. זה שומר על כוח הקנייה של השכר והקצבאות.
האם הנגיד יבטל את פרסום השער היציג? פישר אמר שיש דיונים בנושא בבנק ישראל, אבל האמת היא שזה לא יפתור כלום. הדולר לא יורד משום שבנק ישראל מפרסם או לא את השער היציג. ובכל מקרה, אם הציבור ירצה להצמיד את מחיר הדירה או את מחיר השכירות לשער הדולר, הוא יכול לעשות זאת בעצמו, גם בלי עזרתו של סטנלי פישר.
הציבור יוכל להמשיך ולקבוע חוזים צמודים לדולר, כאשר השער הקובע יהיה למשל, שער הקנייה במזומן שקובע בנק לאומי. או שער המכירה שקובע הבנק. או הממוצע בין שני השערים - שזה קרוב מאוד לשער היציג הנוכחי.
צעדים מלאכותיים של ביטול פרסום שערים אינם משנים את התנהגות הציבור. כדי שנפסיק להצמיד חוזים לדולר, צריך שהציבור כולו יאמין באופן מלא שהאינפלציה מתה, ולעולם לא תחזור. רק אז לא יהיה עוד צורך בהצמדה לדולר, והשער היציג ימות מות נשיקה - מעצמו.