הנה אנו, המסודרים

אם תדגמו את האווירה ברחוב ובציבור, לא יהיה לכם ספק לרגע שאנחנו במשבר כלכלי. כולם מרגישים ונושמים אותו, וזהו השיח כיום בכל אירוע ומסגרת שבהם אנשים נפגשים.

התחושה היא שכולם בין הנפגעים. זה התחיל באנשי הפיננסים, עבר להיי-טק, משם לתעשייה וליצוא, ועכשיו הצרות מגיעות במלוא עצמתן לעוסקים במסחר ושירותים. אלא שזהו רק מסך עשן: ישנם הרבה מאוד אנשים שהמשבר פסח עליהם, ומצבם אפילו השתפר. מיהם האזרחים בני המזל האלה?

עובדי הממשלה, הרשויות, כוחות הביטחון, העיריות, הגופים הממשלתיים, הרופאים, המורים ועובדי האוניברסיטאות. מצבם של כל עובדי הציבור במשק הישראלי לא רק שלא הורע, אלא אפילו השתפר.

בניגוד לסקטור הפרטי, כל אלה נהנים גם מקביעות וגם ממשכורת יציבה וקבועה, ואיש אינו חולם לקצץ להם בתפקיד, בשכר, בשעות העבודה הרשומות או במגוון ההטבות וההנחות שהם מקבלים. ומדוע מצבם השתפר? כי בעוד ההכנסה הפנויה של עובדי הציבור נותרה קבועה, המחירים במשק יורדים, והתוצאה היא שכוח הקנייה של עובדי הציבור גדל. דירות, מכוניות משומשות, מוצרי צריכה ואפילו המזון במכולת - הכל נהפך לזול יותר ונגיש יותר עבור אנשי הסקטור הציבורי.

שתי דוגמאות שכיכבו בכותרות השבוע שעבר הן עובדי בנק ישראל ועובדי הבורסה. בזמן שכל החברות בסקטור הפרטי הכינו ל-2009 תקציבים מקוצצים, בבנק ישראל גדל התקציב ב-7%. רוב עובדי הבנק יקבלו תוספות שכר, וחלקם ייהנו גם מבונוסים. המשכורת החודשית הממוצעת בבנק ישראל היא 30 אלף שקל (במונחי עלות), ואם תיכנסו לבניין לאחר השעה ארבע ותמצאו שם מישהו שעובד, אנא שילחו לנו בדואר את הפרטים שלו.

ואילו בבורסה יקבלו הבכירים תוספות שכר, אבל יעבדו פחות: החל ב-1 בינואר שעות המסחר בבורסה קוצצו, וצלצול הסיום הווירטואלי יישמע בשעה 16:30 בדיוק.

עובדי הבנקים, חברות הביטוח, חברת החשמל, בזק וכל החברות והסקטורים שבהם קיים ועד עובדים חזק. רשמית, החברות האלה שייכות לסקטור הפרטי, וגם הן בין הנפגעות של המשבר. הבנקים, למשל, ייאלצו כנראה למחוק בשנה הקרובה מיליארדי שקלים בגין חובות אבודים.

ואולם אף שמצבת כוח האדם בבנקים מנופחת ללא שום היגיון ביחס להיקף הפעילות שלהם בכלל, וב-2009 בפרט, הוועדים החזקים לא ייתנו להנהלות לפטר עובדים. לכל היותר יפוטרו חלק מעובדי הקבלן הרבים שהבנקים מעסיקים. התוצאה היא שמעולם לא היה טוב יותר להיות עובד בנק מאשר ב-2009. עובדי הבנקים מקבלים שכר מהגבוהים במשק, קביעות ונגישות למימון זול. הם אפילו לא צריכים להתאמץ ולחשוב.

לאחר פיצוץ בועת האשראי של 2008, בבנקים לא רוצים לשמוע על יצירתיות, הישגיות או חדשנות. מה שצריך לדעת כיום בנקאי אחראי זה להישיר עיניים אל הלקוח שלו ולהגיד: לא, אין, אי אפשר.

מי שקורא את הידיעות בתקשורת עשוי להתרשם שמצבם של מנהלי החברות הורע יחד עם זה של העובדים. הרי כמעט שאין חברה שהמנכ"ל שלה לא הודיע כי יקצץ 10% בשכרו.

אבל בעוד שהעובדים מתמודדים עם פיטורים, קיצוצים והרעה בתנאים, המנכ"לים מכינים את הקרקע לרווחים אישיים גדולים בשנים הבאות. בעזרת מחירי המניות הנמוכים בבורסה הם יקבעו ב-2009 חבילות של אופציות במחירי מימוש אפסיים. הקיצוצים בשכר ובמספר העובדים יכינו עבורם את הקרקע לבונוסים הגדולים בעוד שנתיים עד ארבע שנים, כאשר הכלכלה תתאושש.

עבור מנכ"ל שמוריד את סך עלויות החברה שלו בעשרות אחוזים, בדרך כלל על ידי פיטורים וקיצוץ רוחבי בשכר, הפחת השכר האישית שלו היא השקעה לטווח בינוני, עם סיכוי גבוה מאוד לראות אותה מניבה תשואה של אלפי אחוזים.

כל מי שעובר ליד הטייקונים ואנשי האלפיון העליון מתרשם שהמשבר של 2008, אולי בניגוד למשברים קודמים, היה קודם כל המשבר של העשירים. גם במונחים של כסף מוחלט וגם במונחים של אחוזים מהונם האישי, העשירים ובעלי החברות ספגו בתוך חודשים בודדים מחיקת ערך אדירה. אבל לא צריך לרחם על הטייקונים והעשירים: אף אחד מהם לא הרוויח את העושר שלו מעבודה פיסית קשה.

את עיקר עושרם צברו הטייקונים באופן פסיווי, כתוצאה מעלייה חסרת היגיון במחירי הנכסים שלהם בבורסה, בבתים ובקרקעות. כך, לפתע, בעזרת השקעות ממונפות במימון בבנקאי, נהפכו אנשים שהיו שווים כמה עשרות מיליוני דולרים למיליארדרים במונחים של "שווי שוק". כל מה שקרה במפולת של המחצית השנייה של 2008 הוא שרווחי נייר של חמש שנים נמחקו, והטייקונים חזרו לגודלם מלפני חצי עשור.

אפילו על האנשים שהפסידו את כספם בהונאת הפונזי הגדולה אי פעם אין צורך לרחם. כולם היו מיליונרים שידעו היטב כי התשואות שמיידוף מדווח עליהן אינן מתיישבות עם השכל הישר, שחייב להיות לו "תרגיל", ושהוא ודאי גוזל ממישהו כסף כדי לייצר ביצועים כה מרשימים. בדיעבד התברר כי הם היו הנגזלים, אבל מצב הלקוחות של מיידוף עדיין טוב פי כמה משל הרוב המוחלט של הציבור.

בעתיד נגלה שהעשירים של מיידוף יקבלו החזר מהביטוח הממשלתי האמריקאי בסך של 500 אלף דולר לכל חשבון ואולי אפילו יותר, ושיתרת ההפסד תהיה מוכרת להם כהוצאה למס הכנסה. בסופו של דבר ההפסד האפקטיווי שלהם עשוי להיות נמוך יותר מההפסדים שלכם בקופת הגמל או בביטוח המנהלים, אבל לכם איש לא יחזיר אגורה, לא במזומן ולא באמצעות זיכוי במס.