התרגיל המסריח של האוצר עלה לו ביוקר

משרד האוצר ניסה להפיל השבוע את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בפח. לשם כך עשה האוצר שימוש ציני בקלף החזק ביותר שעמד לרשותו באותה עת: ההתלבטות הכנה של ענת לוין, משנה למנכ"ל מגדל, אם לקחת על עצמה את תפקיד המפקחת על הביטוח במשרד האוצר. סופו של התרגיל הוא שגם נתניהו לא נפל בפח, וגם לוין התרגזה - ומשכה את מועמדותה.

לוין, אחת המנהלות החזקות והמוערכות ביותר בשוק ההון הישראלי, נחשבה למועמדת האולטימטיבית לתפקיד המפקחת הבאה. כל כך אולטימטיבית, שהיו באוצר מי שראו בה סוג של "אס" הנשלף מן הכובע, ואשר יכול לעמוד אפילו מול ה"אס" הכבד ביותר העומד מול משרד האוצר - נגיד בנק ישראל סטנלי פישר.

זה לא סוד שעל פי הנגיד יישק דבר. זה גם לא סוד שלפי השמועות פישר מתכוון לדרוש את העברת הפיקוח על הביטוח ממשרד האוצר אל בנק ישראל, כחלק מלקחי המשבר העולמי, ושהוא מתכוון להעמיד דרישה כזו כאולטימטום לקראת כהונתו השנייה - במאי 2010. השמועות הללו, מטבע הדברים, הגיעו גם אל משרד האוצר.

יש לציין כי אין כל עדות כי השמועות הללו נכונות. למעשה, מאוד לא נבון יהיה מצדו של פישר להעלות דרישה כזו - שמכניסה אותו למסלול התנגשות ישיר עם האוצר, וזאת שעה שחוק בנק ישראל היקר לו כל כך עדיין לא אושר סופית - ופישר נחשב בדרך כלל לפוליטיקאי מיומן ונבון. הגרעין הוודאי היחיד בשמועות הוא העמדה הרשמית של בנק ישראל, המצדדת באיחוד הפיקוח על הביטוח עם הפיקוח על הבנקים - בתוך בנק ישראל, כמובן. עם זה, כוחו של פישר רב כל כך שאיש אינו מזלזל בשמועות בנוגע לאולטימטומים שהוא עשוי להעלות.

גם משרד האוצר אינו מזלזל בשמועות, ולכן ניסה להפיל את נתניהו בפח ולנסות לחלץ מראש הממשלה הבטחה כי הפיקוח על הביטוח לא יוצא מהאוצר ויהי מה. בעניין הזה קיימות כמה גרסאות. הגרסה של משרד האוצר היא כי ערב מינויו של יובל שטייניץ לשר האוצר, הבטיח לו נתניהו כי גם רשות החברות הממשלתיות וגם הפיקוח על הביטוח - שתי יחידות שהיו שמועות מוקדמות כי יוצאו מחזקת האוצר - יישארו במשרד. הגרסה של משרד ראש הממשלה היא שלא דובים ולא סוסים, והבטחות מאין אלה לא ניתנו מעולם. בפער בין שתי הגרסאות, נכנס השימוש בלוין.

כלומר, באוצר ניסו ליצור מצג כאילו לוין לא תסכים לקבל את תפקיד המפקח על הביטוח אם לא יובטח לה כי אגף הפיקוח לא יוצא מחזקת האוצר. משמע, בהבטחתו של ראש הממשלה תלויה הסכמתה של המועמדת המוערכת ביותר לתפקיד המפקחת על הביטוח. עם מצג כזה נשלחה לוין לפגישה אישית עם ראש הממשלה, בתקווה שנתניהו יצליח לשכנעה לקחת את התפקיד - מבחינת האוצר, בתקווה שלוין תחלץ מנתניהו הבטחה לגבי עתיד הפיקוח על הביטוח. שתי התקוות נכזבו: נתניהו לא נפל בפח ולא התחייב לגבי עתיד הפיקוח על הביטוח, ולוין לא שוכנעה לקחת את התפקיד.

כך יצא משרד האוצר קירח מכל הכיוונים: הניסיון לחלץ הבטחה מראש הממשלה לא צלח, לוין - שהבינה שעושים שימוש בשמה כדי לנטרל דיון ציבורי ראוי לגבי מבנה הפיקוח הפיננסי בישראל - התאכזבה ופרשה, והצורך בדיון ציבורי לגבי מבנה הפיקוח רק עלה ביתר שאת.

הניסיון הנואל של האוצר לחסום באיבו דיון כזה הוא מאכזב במיוחד. המשבר העולמי נתלה בכישלון פיקוחי כפול - הפיקוח על שוקי ההון והפיקוח על הבנקים. בעקבות המשבר והכישלון שהוא חשף, החלו בכל העולם לדון מחדש במבנה הרצוי של הפיקוח הפיננסי. הדיונים הם נוקבים, בין השאר, משום שהמשבר לא הוכיח כי מודל פיקוחי מסוים הוא עדיף - בארה"ב יש פיקוח נפרד על שוק ההון ועל הבנקים, ובתפר שבין שני סוגי הפיקוח נולדה ההתפרעות המסוכנת של בנקי ההשקעות. בבריטניה, לעומת זאת, יש פיקוח פיננסי מאוחד, וגם שם נכשל הפיקוח בתפקידו.

בעולם עדיין אין תשובות לגבי מבנה הפיקוח הרצוי, אבל זה לא מפחית מחשיבות השאלות. גם ישראל, שבה הפיקוח הנפרד על השווקים - הפיקוח על חברות הביטוח והגופים המוסדיים במשרד האוצר, הפיקוח על החברות הציבוריות ברשות ניירות ערך והפיקוח על הבנקים בבנק ישראל - תיפקד בצורה סבירה יחסית, לא תוכל להתחמק מלשאול את השאלות. שיקולים של אגו ושל חלוקת כוחות לא יכולים לדחות את הצורך הדחוף בקיומו של דיון כזה. לכן, טוב שמשרד ראש הממשלה ימנה בקרוב ועדה בראשותו של ראש המועצה הלאומית לכלכלה יוג'ין קנדל, שתבחן את המסקנות הנדרשות לגבי הפיקוח על השווקים בישראל בעקבות המשבר הפיננסי. וטוב שמלחמות האגו של האוצר לא השיגו את מטרתן.