עבור נהגים רבים, להגיע לתל אביב ברכבם כרוך בחשש מתמיד מפני הבעייתיות שבמציאת מקום חניה - עבור תושב מבשרת ציון שהחנה את רכבו ברחוב מלצ'ט בעיר, מדובר במאבק שנמשך 3.5 שנים אך בסופו ניצח את העירייה.
ביוני 2006 החנה ראובן לסקוב את מכוניתו באדום-לבן, בשורה אחת עם מספר כלי רכב נוספים. כעבור זמן מה גילה שמכוניתו נגררה בידי קבלן העירייה, והוא נדרש לשלם דו"ח בגובה 500 שקל בתוספת 260 שקל הוצאות גרירה. שאר המכוניות שחנו ליד רכבו נשאו תו חניה של תל אביב ולא נגררו, על אף שגם הן חנו במקום אסור.
לסקוב פנה לעיריית תל אביב בטענה שמדובר באכיפה סלקטיבית. העירייה שלחה לו שני מכתבים, בהם נאמר לו כי "החניה על המדרכה מפריעה ומסכנת את המעבר החופשי של הולכי הרגל" וכי "לאור חומרת העבירה" אין מקום לבטל את הדו"ח. הוא עתר לבית המשפט לענינים מקומיים בתל אביב נגד ההחלטה והפסיד. גם בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו.
לסקוב לא התייאש וערער על ההחלטה לבית המשפט העליון, שביום שישי זיכה אותו וביטל את הקנס. השופט אדמונד לוי הסביר בפסק הדין שהעירייה גוררת מכוניות שחונות במקום אסור, כלומר מקום שבו נקבע שהן מסכנות את הציבור או מפריעות לתנועה.
"טעם זה הוא, ללא ספק, ראוי. ברם, כלום יש בהקשרו יסוד להבחנה בין מכוניתו של תושב העיר לבין זו של תושב חוץ? האם חנייתו של האחד משפיעה באורח שונה על הסדר הציבורי מזו של האחר? שמא בכוחו של תו חניה אזורי, המודבק אל שמשת הרכב, לסלק הפרעה לתנועת הולכי הרגל? כלום נשקף מתושבי מבשרת ציון, החונים על המדרכה, סיכון מיוחד, שלמזלם של תושבי תל אביב לא דבק במכוניותיהם?", שאל השופט לוי בציניות. ומיד השיב: "התשובה לשאלות אלו ברורה מאליה".
השופט לוי קבע שעיריית תל אביב קבעה שבשעות הערב החניה במקומות מסוימים אינה מסכנת את הציבור, ולכן מעדיפה לאפשר לתושבי העיר לחנות באדום לבן במקומות מסוימים. "בכך אין כל פסול", מבהיר השופט לוי. "אדרבה, דומה כי כל החלטה שטובת התושב היא נר לרגליה הולמת". עם זאת, הדגיש השופט כי בכך מתבטלת הטענה שלסקוב סיכן את הולכי הרגל או הפריע לתנועה. "אשמת המבקש, כך דומה, היתה אחת: בכך שחנה במקום השמור, הלכה למעשה, למתגוררים בסביבת המגורים בה הוא חנה". השופט הבהיר שניתן להעדיף את תושבי העיר, אולם יש להבהיר זאת באמצעות שילוט הולם למי שאינו מתגורר באזור הרשות המדוברת.