"מומחית בהשקעות" תחזיר 90% מכספי לקוח

אשה שהציגה עצמה כבעלת מומחיות וידע בשוק ההון תפצה לקוח שמסר לה את כספו בכ-120 אלף שקל, לאחר שרוב כספי השקעתו ירדו לטמיון - כך קבע באחרונה השופט מיכאל תמיר מבית משפט השלום בתל אביב.

לפי התביעה שהגיש הלקוח באמצעות עוה"ד אסף ברם ועוז סאסי, בקיץ 2005, בעקבות קשרים אינטימיים שהיו בין השניים, הציעה הנתבעת פולינה ויינר לתובע כי תנהל עבורו כספים בשוק ההון, והציגה עצמה כבעלת מומחיות בניהול תיק השקעות. לטענתו, היא הבהירה לו כי אין כל סיכון בהשקעה, וכי 80% מתיק ההשקעות יושקעו במניות סולידיות הנושאות תשואה שנתית ויתרת הסכום תושקע במניות מעו"ף. לטענתו, בדיעבד הסתבר לו כי אין לה כל ניסיון בתחום או רישיון לעסוק בייעוץ השקעות.

לגרסת התובע, הוא פתח תיק השקעות והעביר לניהול ויינר 134 אלף שקל. במשך 14 יום, נטען, נגבו ממנו 101 אלף שקל עמלות, מתוכן 67 אלף שקל הועברו לויינר. לפי התביעה, כחודש לאחר שהעביר את הכסף לתיק ההשקעות, התברר לו כי יתרתו בתיק מסתכמת ב-14 אלף שקל בלבד. ניסיונותיו לקבל תשובות בנוגע לאופן ההשקעה נדחו. ויינר טענה כי הלקוח ביקש לנהל תיק השקעות ממונף בתחום המעו"ף וידע היטב את הסיכונים הכרוכים בכך.

אחד הנתבעים בתביעה היה עידו סמואל, בעליה של חברת ברוקר טוב, העומד כיום לדין בעבירות של קבלת דבר במרמה וגניבה בידי מורשה בהיקף של מיליוני שקלים. לפי התביעה, סמואל היווה צינור להעברת כספים לביצוע פעולות קנייה ומכירה של מניות. בפסק הדין נקבע כי סמואל אכן פעל מול ויינר בשמה של ברוקר טוב, וקיבל ממנה על התיק כמה אלפי שקלים, ואולם השופט תמיר קבע כי לא הוכח כי סמואל אישית היה מעורב בניהול התיק, ודחה את התביעה נגדו.

עם זאת, השופט קיבל את גרסתו של התובע שלפיה ויינר לא אמרה לו באופן מפורש כי אינה בעלת רישיון לניהול תיקי השקעות, בניגוד לחוק ההשקעות. הוא קבע כי הלקוח הוכיח כי נאמר לו שרק 20% מהתיק לכל היותר יושקעו באפיקים ספקולטיביים, בעוד ש-80% יושקעו במכשירים סולידיים ואין סיכוי שיפסיד את כספי קרן ההשקעה. השופט קבע כי ויינר פעלה בניגוד להוראות חוק ההשקעות בכך שלא התאימה את אופי העסקות בתיק לצרכיו ולהנחיותיו של הלקוח. בנוסף, קבע כי ויינר לא הציגה ראיות כדי להפריך את החשד שנעשו בחשבונות הלקוח פעולות מיותרות לשם ריבוי עמלות לפי הוראותיה.

השופט חייב את ויינר לפצות את הלקוח בהפרש שבין סכום השקעתו המקורית בסך 134 אלף שקל, לבין היתרה בחשבון בעת גילוי ההפרה של הוראות הלקוח שהגיעה לכ-14 אלף שקל. בנוסף, היא חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 19 אלף שקל.