ישראל מתייבשת? לא באמת

מהי האמת מאחורי מצוקת המים בישראל? אחרי שצלל לעומק הנתונים על עודפי המים והתעריפים במשק - שחף מזין חושד כי הקמפיין הציבורי הנמשך אינו אלא בקונספירציה להעלת מחירים ללא התנגדות הציבור

מזה שנה וחצי מלמדת אותנו רשות המים כי ישראל היא לא נופים נפרשים ושדות מוריקים. הפעם הארץ המובטחת היא דוגמנית. ארץ ישראל היפה חתומה על חוזה צילומים לשלוש שנים, ובתנאי שלא תעלה במשקל, או תתייבש חלילה. בר רפאלי ורננה רז הן ארץ ישראל, ואיך אנחנו יכולים לתת לבר ורננה להתייבש ולהתקלף? המטלה הציבורית לצאת ולעשות מעשה ולחסוך במים.

בדרך כלל מנסים הגורמים הממשלתיים לחנך אותנו על ידי הפחדה. פרסומות העבר הראו נחלים יבשים שדות קמלים ובעיקר איימו עלינו בטון מפחיד. הפעם הגישה התחלפה באמפטיה, ברחמים, ברצון שלנו האזרחים למנוע את התייבשותה של הארץ. לכל דבר יש מחיר והשאלות שמטרידות הינן מה המחיר, מה התמורה ומה לא מספרים לנו בפרסומת? מסתבר שאיננו יודעים נתונים רבים וחשובים.

תקציר הפרקים הקודמים

למי שלא מצא את הזמן לשקוע בפרטים, הרי תקציר הפרקים הקודמים ממחצית 2009 ועד היום; מחיר המים לצריכה בסיסית (תעריף א') עלה ב-110% ובמקביל סך ההקצבה לסעיף זה ירדה. תעריף הביניים (תעריף ב') נעלם כליל כך שכל טיפה מעבר לצריכה הבסיסית משויכת אוטומטית לתעריף ג' הגבוה ביותר. ותיקון נוסף, אם קודם משפחה הוגדרה כבת ארבע נפשות לפחות, גם אם היו בה פחות נפשות – כעת כל נפש הינה יחידת צריכה עצמאית, ובהתאם ההקצאה מוקטנת. הילדים עזבו את הבית? הגיע הזמן לשטוף פחות רצפה. גם האישה החליטה ללכת? אל תשכח לתת לה חצי מהעציצים.

שהעובדות לא יבלבלו אתכם

מי שאינו רוצה שהעובדות יבלבלו לו את האמת הנשפכת מפרסומי רשות המים מוטב לו שיסיים כאן. לאמיצים שבינינו, הנה כמה מספרים נוספים: בשנת 2008 ובדומה לשנים שלפניה צרכה החקלאות 62% מסך צריכת המים במדינה. 38% הנותרים הינם לשימוש פרטי ועירוני ובכללו השקיה, מילוי בריכות ציבוריות ועירוניות, תחזוק מתקני עירייה ורשויות מקומיות על כל הצומח והפארקים שברשותן. אם ננפה מתוך אותם 38% את כל מה שאינו צריכה ביתית פרטית הרי שנשארנו עם כ-30% של צריכה פרטית.

עובדה אחרונה ומבלבלת במיוחד: בשנת 2008 צרכה מדינת ישראל 2001 מיליוני מטרים מעוקבים של מים. באותה שנה הפיקה המדינה 2141 מיליוני מטרים מעוקבים של מים. ההתפלה, למי שמתעניין, הוסיפה 141 ממ"ק לתפוקה, בדיוק מה שהיינו צריכים בשביל שיהיה לנו 140 ממ"ק יותר מידי.

ובמה הועילו הפרסומות שעלו לאוויר ב–2009? ובכן, הן תרמו כ-30 מיליוני שקלים למחלקי ויצרני החסכמים ועוד כ-20 מיליוני שקלים לחברות המדיה השונות. באדיבות הציבור.

תיאוריית הקונספירציה

בסיכומו של דבר עולה התמונה המעניינת הבאה: המאמץ כולו מושקע על מנת לחסוך (וזאת על פי התרחיש החיובי של רשות המים) עשרה אחוזים מהצריכה הביתית, המהווים 3% מכלל צריכת המים. לצורך כך משקיעה רשות המים סכום של עשרות מיליוני שקלים בסרטי פרסומת ותדמית וחלוקת פטנטים חסכוניים מצד אחד, מצד שני מעלה את תעריפי המים ואופן תחשיב חשבון המים בצורה המייצרת דרישות תשלום עצומות ולעיתים אבסורדיות מהצרכן. כל זה בשעה שנתוני תפוקת המים בשנה הקודמת לקמפיין (2008) מראים תפוקה עודפת של מעל 6%, ירידה בשאיבת מים ממקורות טבעיים ועלייה בכמות המים המותפלים ביחס לשנת 2007.

שילוב שכזה גורם להעלות את שאלת הקונספירציה: האם כל קמפיין המים האחרון אינו אלה מציאת עילה טובה מספיק להכפלת עלות המים ללא סערה ציבורית? אם כן הרי שזוהי אסטרטגיה משובחת שנראת מוצלחת.


*שחף מזין הוא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה

    קניות

    עבור לאתר המלא להורדת האפליקצייה
    חזור לאתר המותאם