מכון ראות גיבש מסמך המציג גישה מערכתית כוללת לעתידה החברתי והכלכלי של ישראל ולאיכות החיים של תושביה שמתמקדת בשילוב בין צמיחה מהירה ('הגדלת העוגה') לבין הכללה ('חלוקת העוגה').
בין הגורמים שמונה המכון למציאות הנוכחית בישראל: הגלובליזציה, טיפול לקוי של הממשלה בסוגיות מורכבות והתנהלות ההסתדרות והוועדים הגדולים, שמקטינים את הגמישות בשוק העבודה ובכך פוגעים בפריון ובעובדים הלא מאוגדים ומנציחים מונופולים.
לפי גישת אנשי מכון ראות, השחיקה השיטתית והמתמשכת באיכות החיים של מרבית אזרחי ישראל בשנים האחרונות נובעת משילוב של שכר ריאלי מדשדש; עלייה ריאלית משמעותית ביוקר המחיה המתבטא במחירם של מוצרי היסוד ושחיקה בכמות ובאיכות השירותים הציבוריים שהטילה נטל נוסף על האזרחים.
הילדים והדור הבא הם הקורבן של תהליך זה ועובדה זו גורמת לפגיעה מתמשכת וקשה בהון האנושי העתידי של מדינת ישראל. אחת ההשלכות של מציאות זו היא פגיעה אפשרית בנאמנותם העתידית למדינה ולמוסדותיה.
מציאות זו נובעת, על פי השקפת מכון ראות, מכמה סיבות:
תופעת הגלובליזציה שמגבירה את הפערים החברתיים, המשבר המתמשך ביכולתה של ממשלת ישראל לטפל בסוגיות מורכבות בצורה מקצועית ועקבית, קצב הגידול האוכלוסיה, ממדיניות ממשלת ישראל במגוון תחומים כגון מיסוי, הפרטה ותחרות קרקעות ודיור; תגמול נמוך למגזרים רבים, התנהלות ההסתדרות, ובעיקר הוועדים הגדולים, שמקטינים את הגמישות בשוק העבודה ובכך פוגעים בפריון, מקפחים את העובדים הלא מאוגדים, מנציחים מונופולים שמייקרים את המחייה או פוגעים בשירותים הניתנים לאזרחים ומגדילים את פערי השכר.
סיבות נוספות הן הצלחת תאגידים גדולים לגרוף רווחים מונופוליסטים ולזכות בחלק הארי של המימון הבנקאי, הסטת תשומת הלב ומשאבים רבים לטובת ביטחון וקבוצות סקטוריאליות, היי-טק הוא מנוע צמיחה אבל לא מנוע הכללה: ההייטק אמנם הגדיל את הייצוא, הכניס השקעות זרות לישראל ושיפר את מאזן התשלומים, אך גם הגדיל את הפערים החברתיים, לא תרם להעלאת הפריון בכלל המשק ולא הגדיל את מספר מקומות העבודה בשנים האחרונות.
גישת הצמיחה, ההכללה והקהילתיות שמציע מכון ראות מעמידה את איכות חייהם של האזרחים ורווחתם במרכז על בסיס שיתוף פעולה בין הרשויות והציבור, ובהירות באשר לזכויות והחובות של כל הצדדים.
הגישה המוצעת רואה בקהילה המקומית את יחידת היסוד של החברה הישראלית ואת מנוע השגשוג, ההכללה וגם החוסן המקומיים. העבודה מזהה את שמונה המוסדות שהם היסודות של קהילה בישראל ('פלטפורמות'), כולל מתנ"סים ומרכזים קהילתיים, טיפות חלב, בתי ספר או מרכזים נוער, וקוראת לפרויקט לאומי בהובלת הממשלה של חיזוקם ושילובם כדי להבטיח לאזרחים מרחב ציבורי משגשג שמסייע להם ללמוד ולקבל הכשרות מקצועיות, לשמור על בריאותם ואף תורם לחיי הרוח שלהם.
בהודעת מכון ראות נמסר כי "החשיבה ופיתוח הידע אודות האסטרטגיה והאמנה נמשך כשנה וחצי ובוצע ע"י צוות של מכון ראו?ת, בשיתוף פעולה עם האגף למחקר, תכנון והדרכה של משרד הרווחה והשירותים החברתיים בראשות מר יקותיאל (קותי) צבע ותוך היוועצות עם עשרות אנשים וארגונים מכל המגזרים של החברה הישראלית וגם מחו"ל".
בכוונת מכון ראות להציג את המסמך בפני משרדי הממשלה השונים, ארגונים חשובים ובכללם את ההסתדרות, התאחדות התעשיינים ולשכות המסחר, וגם את מנהיגי החברה האזרחית ותנועת המחאה ברחבי המדינה כדי לקבל את תשומותיהם ולבחון דרכים לשיתוף פעולה בשירות חזון זה.
מכון ראות הינו עמותה ללא כוונת רווח וללא שיוך פוליטי. המכון הוקם בשנת 2004 על-ידי גידי גרינשטיין שמשמש כנשיאו. המנכ"ל הוא מר רואי קידר ואילו ראש הצוות שהוביל את הפרויקט הוא מר עמרי זגן.