למותר להזכיר שוועדת טרכטנברג מונתה על ידי ראש הממשלה כדי לתת מענה מקצועי רציני וראוי לתביעת המוחים. בתחילת עבודת הוועדה, שמענו התנגדויות מקשת רחבה של פוליטיקאים, החל מיו"ר ועדת הכספים שטען שהוועדה מיותרת. המשך בשר החוץ אביגדור ליברמן שהציע תכנית אלטרנטיבית, וכלה בשר האוצר יובל שטייניץ שהזהיר מפני פריצת התקציב, ונתן לכולם להבין, שעצם קיום הוועדה היא לצנינים בעיניו. מסקנה ראשונה: עוד בטרם התחילה הוועדה לעבוד, כבר היו לה התנגדויות מצדדים רחבים של הקואליציה. מסקנה שנייה: ביבי יכול למנות ועדות כראות עיניו. החברים שלו בקואליציה, מתייחסים להחלטותיו בחוסר רצינות ובספקנות מוחלטת. מסקנה שלישית: אין מנהיגות מוסכמת ומקובלת וזה לא חדש.
מה רוצות ש"ס וישראל ביתנו
ש"ס מסתמכת על ציבור מזרחי, שיכולותיו הכלכליות טעונות שיפור רב. היא לא אוהבת ציבורים מבוססים, כי אין לה עליהם שום יכולת השפעה. ש"ס טוענת, שהמלצות הוועדה לא יתנו פתרונות למצוקות של העשירונים הנמוכים, קהל בוחריה. מה עומד אחרי התנגדותה? אם מישהו אחר, לא היא, ועדת טרכטנברג למשל, תביא הישגים, זה ייזקף לזכות המוחים ולזכותו של ביבי. לשיטת ש"ס זה צריך להיזקף לזכותם. בהתאם - הם מתנגדים. בש"ס רוצים לשלוט בתהליך ולהביא למצביעיהם הקיימים והפוטנציאליים את פירות הצלחתם. זה שהתנגדותם יכולה להזיק ולעכב פתרונות, לא מעניין אותם. הרי הם באמת לא דואגים לציבור, אלא רק לעצמם. כמה שיהיו יותר נזקקים במקומותינו, כן ייטב לש"ס.
באשר לישראל ביתנו - ליברמן לא הפגין אהדה למוחים מהרגע הראשון. הוא טפל עליהם שהם יושבי מסעדות ובטלנים, ועוד כל מיני אמירות מגונות. ברור, הם לא נמנים ולא יימנו בעתיד עם צאן מרעיתו. בנוסף, ליברמן רוצה לנגח את ביבי, שכן הוא רואה לנגד עיניו את כס ראש הממשלה, שעובר דרך החלשת הליכוד וביבי בראשו. יש לנו כאן שתי דוגמאות על המאפיינים של התרבות הפוליטית הנמוכה שלנו. כאשר האינטרס האישי של פוליטיקאים וסיעותיהם, עומד מעל כל אינטרס ציבורי או לאומי. הפוליטיקה בשבילם זה קרדום לחפור בו ותו לא. למותר להוסיף, שבשתי המפלגות אין דמוקרטיה. שני אנשים מחליטים וזה מה שקובע. ליברמן והרב עובדיה. אהוד ברק שגם מתנגד מהווה סוג של הומור מוזר ומעורר מחשבות נוגות.
שום דבר לא מפתיע
ש"ס וליברמן, הפנימו שמתרחשים שינויים, שהציבור איננו מטומטם, שמה שהיה, לא הוא מה שיהיה. השווקים סוערים, המצב הפוליטי של ישראל מסובך, אבל הן בשלהן, עוסקות בפוליטיקה קטנונית, שתוצאותיה מוסיפות לכאוס הכלכלי והחברתי שהגענו אליו.
הציבור רואה, שומע ומפנים. הוא גם רוצה לראות כיצד ראש הממשלה יגיב לחוסר התמיכה במסקנות הוועדה. האם הוא יהיה נחמד לכולם, כרגיל, וימשיך במלאכת השרידות של הקואליציה, בכל מחיר? או שהוא יפגין מנהיגות ונחרצות ויעשה את מה שמצופה ממנהיג וראש ממשלה- יכולת הכרעה.
למותר לציין, שהסנריו ידוע מראש. גם אם הנושא יעבור את הממשלה, הוא צפוי לעמוד בפני ים של התנגדויות, שיעשו ממנו מסננת אם בכלל ישרוד. בנוסף, ברור בתכלית, שהמלצות הוועדה צנועות מאוד, אינן פורצות את התקציב. חוגים רחבים מקרב המוחים והציבור, חושבים שהן לא יפתרו אפילו את מקצת הבעיות. לסיפא ראוי לציין, שאם ש"ס מתנגדת, אז מהי האלטרנטיבה שלה? מה היא עשתה בנחרצות עד כה למען הציבור הרחב, למעט הנצחת העליבות של קהל בוחריה?
ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלה במרכז ללימודים אקדמיים, אור יהודה.