בשיחות סלון על חברות אינטרנט ישראליות קיים תמיד מתח מובנה. מצד אחד, יש התלהבות רבה מיזמים צעירים שהצליחו למכור סטארט-אפ מבטיח לשחקן גדול יותר תמורת סכום נאה - להלן "אקזיט" - ומצד אחר מלינים על כך שאותם יזמים לא הפגינו את אורך הרוח והדבקות במטרה הנדרשים לבניית חברות לטווח הארוך. מכיוון שרוב השיחות מתמקדות באקזיטים, אלה שדווקא הצליחו לצמוח ולהגיע לגודל בינוני - חברות המעסיקות עשרות ואף מאות עובדים ומגיעות להכנסות של עשרות מיליוני דולרים בשנה, אינן זוכות תמיד להכרה ולהערכה להן הן ראויות.
זו היתה נקודת המוצא של מגזין TheMarker וחברת ההשקעות thetime כשהחלטנו למפות את תעשיית האינטרנט הישראלית מזווית שונה מהרגיל: לא הסטארט-אפים החדשניים, לא האקזיטים הגדולים אלא החברות שהכנסתן השנתית היא יותר מ-10 מיליון דולר. באמצעות נתונים שהגיעו ממאגרי המידע של IVC, ממקורות גלויים ומהחברות עצמן, יצרנו דירוג ראשון מסוגו של 40 חברות האינטרנט הישראליות הגדולות. ביקשנו לזהות מהם תחומי הפעילות הפופולריים בקרב חברות אלה ואילו יכולות ייחודיות יש להן. דיברנו עם יזמים ועם אנשי הון סיכון כדי להבין מה עומד מאחורי המספרים היבשים - ולברר אם החברות שברשימה נבנות גם הן לאקזיט מהיר או לטווח הארוך. הנה לפניכם תמונה של החלק הבוגר של תעשיית האינטרנט הישראלית.
תעשיית הצללים
נתחיל בעובדות: על פי הנתונים שבידינו, כמעט 60 חברות אינטרנט ישראליות גלובליות הגיעו להכנסות של לפחות 10 מיליון דולר בשנה. היקף ההכנסות הכולל שלהן מגיע לכ-2.5 מיליארד דולר.
באילו תחומים מתמקדות חברות אלה? מבט על הרשימה מראה שישנם כמה תחומים בולטים. כמה מהחברות הגדולות ברשימה (למעשה, שש מתוך עשר החברות הגדולות) משתייכות לתחומים אפורים הנתפשים כלא לגיטימיים אצל מרבית היזמים: הימורים, פורקס ופורנו. קבוצה זו כוללת חברות נסחרות כמו פלייטק ו-888 וחברות פרטיות כמו קולוויז'ן, AVA ואיי-פורקס. קבוצה גדולה שנייה של חברות מתמקדת בתחום הענק של פרסום דיגיטלי על שלל ערוציו. קבוצה זו כוללת חברות לטכנולוגיות פרסום חכמות כמו קונטרה, קנשו, ו-Double Verify וכן חברות המספקות פלטפורמות לאופטימיזציית פרסום דיגיטלי כמו מטומי, DSNR ואחרות. לאחר שתי קבוצות משמעותיות אלה ניתן למנות כמה קבוצות קטנות יותר של חברות, שההפרדה ביניהן אינה תמיד מובהקת: כאלה המתמחות בכלים למסחר אלקטרוני (פיפטי וואן, פלימוס, WinBuyer), חברות ניהול ושידור תוכן (קלטורה, איימש), חברות המספקות כלים לעסקים (SupportSpace, יוטסט, ויקס, ג'יגיה) ואחרות.
מייסד ג'יגיה, רולי אליעזרוב, אומר שההפרדה החשובה היא בין חברות שמביאות ערך לעולם לאלה שאינן מייצרות ערך אמיתי. "הבחירה שעשו המייסדים של החברות האלה", אמר אליעזרוב, "היא בין לבנות עסק עם תזרים מזומנים גבוה, ולא משנה באיזה תחום, לבין בניית משהו עם חזון". יזם אחר הציג דעה קיצונית עוד יותר: "אין לי בעיה להיות ברשימה עם חברות של סרגלי כלים - הן נשענות על טיפשות של משתמשים. אבל החברות האחרות - זה פשוט לא נקי. זה להרוס חיים של אנשים".
הכניסה המסיבית לתחומי "הצללים" של תעשיית האינטרנט מוסברת על ידי היתרון הרגולטורי על פני חברות אמריקאיות בצירוף עם חוסר הבושה הישראלי. מרבית האנשים שראיינו כחלק מהכנת הסקר העידו שהישראלים ידועים כ"מעגלי פינות" וכתחמנים שאינם נרתעים מניצול הזדמנויות עסקיות, גם אם מדובר בתחומים שנויים במחלוקת. גם פה החוצפה הישראלית ממלאת תפקיד. בתחום הפרסום החכם ההסבר שונה. "החברות הישראליות", אומר יקותיאל, "הן לא 'הדבר עצמו' ולא מייצרות פלטפורמות חדשות, אלא מכניסות שיפורים. אנחנו העכבר שרוכב על הפיל, לא הולכים על משהו שהסיכוי להצליח בו הוא 1:1,000 אלא 1:100. עבור הלקוחות זה הימור פחות גדול". "לא מעט חברות ישראליות מתרכזות בתחום הפרסום", אומר יזם אחר, "כי בפרסום קל להבין. או לפחות כך חושבים היזמים הישראלים".
מעבר למאפיינים שהוזכרו, נראה שבשנים האחרונות פיתחו חברות אינטרנט ויזמים ישראלים יכולות יוצאות דופן בכמה תחומים ספציפיים. "לישראלים יש יותר נכונות לפתור בעיות שהאתגר הטכנולוגי בהן גדול", אומר ירון גלאי, מייסד אאוטבריין, "האמריקאים מחפשים את הדרך המהירה להגיע למשתמש הקצה ויתחילו מהצד של הביזנס. ישראלים ניגשים מהצד של הטכנולוגיה".
אבל יכולות טכנולוגיות היו כאן משחר חיל המודיעין ו-8200. מה שהתפתח בעשור האחרון הוא יותר מכך. רינה שאינסקי, שותפה בקרן ההון סיכון כרמל ונצ'רס - המלווה חברות כמו MyThings, אאוטבריין ופיוניר - סבורה שאחת החוזקות של חברות ישראליות כיום היא יכולת הביצוע. "הן יודעות להפיץ, למכור ולהגיב באופן דינמי לשוק כדי להתאים כל העת את האריזה, ההצעה והמודל העסקי. צמח פה דור מנהלים שלא רק מבין בטכנולוגיה אלא גם יודע לבצע את עבודת היישום". מאיר (אירי) זוהר, מייסד eXelate תומך בדעה זו: "נוצרה פה מערכת אקולוגית. מנהלים ויזמים שגדלו בסטארט-אפים, חוו הצלחות וכישלונות וצברו ידע, ואז יצאו החוצה והקימו חברות חדשות".
"חברות הצללים" מהוות באופן אירוני חממת גידול ללא מעט מהמנהלים האלה. הידע שנצבר בחברות אלה בהיבט של שיווק ישיר של מוצר או שירות ישירות לצרכן הסופי, למשל, הוא עצום - ומחלחל באופן בלתי נמנע לחברות "הלגיטימיות". אחרי שבמשך שנים לעגו ליזמים הישראלים שהם לא מבינים בשיווק, פוחדים לפנות ישירות לצרכנים ורק מחפשים אפליקציות ותוספים למוצרים קיימים, כיום הזמירות אחרות. מייקל ג'קסון, שותף בקרן ההון סיכון מנגרוב (שהשקיעה בוויקס, למשל) אומר: "הניסיון והיכולות של חברות ישראליות בתחום השיווק האינטרנטי, רכישת לקוח ושימורו הם ללא אח ורע בעולם". וגלאי מסכם: "איבדנו את הפחד ממשתמש הקצה".
נקנו לנצח או נבנו לנצח?
בין תכונות היזם הישראלי, יש אחת שלכאורה יש הסכמה גורפת לגביה: הוא מחפש את האקזיט. הסטריאוטיפ הידוע הוא שהישראלים הם יזמים יצירתיים ונועזים, אך כשמגיעה העת לניהול שיטתי ולהסתכלות לטווח ארוך, זה האות למכור לחברה אמריקאית שתדע לעשות את העבודה. "לספר שכתבו עלינו לא קוראים Late Stage Nation", אומר יקותיאל, "פה זה אכול ושתה כי מחר איראן".
עובדתית, בעשור האחרון רבות מחברות האינטרנט הישראליות בחרו באסטרטגיית מימוש של מכירה לחברה זרה - ולא של הנפקה ראשונית לציבור או גיוס נוסף לצורך צמיחה. כך נוצרה והתעצמה התסמונת הישראלית הלאומית המכונה "תסביך נוקיה" - בבחינת, למה בישראל לא צמחה נוקיה.
"הגיע הזמן להיפטר מהתסביך הזה", אומר גלאי. "קודם כל, יש לנו חברות מפוארות מנוקיה של היום - צ'ק פוינט ומלאנוקס. שנית, הקונצפציה הזו שגויה. גם בעמק הסיליקון יש לא מעט חברות שיקפצו על ההצעה הראשונה שיקבלו. יזמים בני 20-30 הם לא קרן הון סיכון שמנהלת פורטפוליו - כל הביצים שלהם בסל אחד. אם הם יקבלו הצעה שמאפשרת להם לשנות את חייהם, הם יעשו את זה". "הבחירה בין 5-10 מיליון דולר עכשיו לבין להמשיך לרוץ עוד כמה שנים ואז נראה היא לא קשה", אומר יזם אחר. "צריך לזכור שאצלנו יזמים לא מגיעים מבתים עם גראז'", מוסיף יקותיאל, "אצלנו בקושי יש דירה".
לעתים הדינמיקה של השוק היא זו שמכתיבה את המכירה, לא פחות מהרצון של היזמים. במלים אחרות: או שאתה גדול או שבשלב מסוים תהיה חייב להימכר למישהו גדול. "הגדולות של היום - גוגל ופייסבוק - מחפשות כל העת יתרון טכנולוגי וקוטפות סטארט-אפים בשלבים מוקדמים", מסביר אחד היזמים.
חמש שנים מהיום
הרשימה שיצרנו כוללת אך ורק חברות אינטרנט ישראליות גלובליות - קרי, חברות אינטרנט ששוקי פעילותן מחוץ לישראל. הסקר נערך על ידי מגזין TheMarker ו-thetime, חברת השקעות בתחום הניו מדיה המשקיעה בסטארט אפים בשלביהם הראשונים (seed) מתוך מטרה לבנות חברות גלובליות. המשקיעים המובילים והמייסדים הם ניר טרלובסקי ואילן שילוח ומנכ"ל החברה הוא אורי ויינהבר.
דני כהן, שותף בקרן ההון סיכון ג'מיני, מצביע על כך שרשימת החברות בגיליון זה משקפת למעשה את מצב האינטרנט הישראלי לפני חמש או שבע שנים - נקודת הזמן שבה הוקמו מרביתן, ופרק הזמן שלוקח להגיע לסף הכנסות שנתי של 10 מיליון דולר (חלקן אף הוקמו בזמן בועת הדוט.קום של המאה הקודמת). בעוד חמש שנים קרוב לוודאי שהרשימה תשקף תחומים שונים: יהיו בה חברות הממנפות קהילות משתמשים (כמו וייז, סולוטו, פיקסיה, SohoOS וגם יוטסט ו-SupportSpace מהרשימה הנוכחית); יהיו בה חברות הפונות ישירות למשתמשי קצה (בוקסי, בילגארד, Quixey); יהיו חברות הפונות לשוק הסלולר (בדומה לאמובי שנמכרה באחרונה, מוביקסל שברשימה וכמה מפתחי אפליקציות), ויהיו גם אתרי תוכן, חברות לכריית מידע ולשירותי ענן וחברות נוספות המפתחות טכנולוגיות לפרסום מתקדם. תעשיית הצללים תושפע גם היא קרוב לוודאי, בעיקר בשל רגולציה.
ומי יודע? אולי ברשימה הזו בעוד חמש שנים יהיו לא מעט חברות מהרשימה הנוכחית. תעשיית האינטרנט הישראלית מתקרבת לסוף העשור השני לקיומה. זו תעשייה בת 20 שמתחילה להתבגר; תעשייה שעברה את ה-Early Stage, בנתה יכולות שחלקן ייחודיות, וכעת נמצאת בצומת דרכים מוכר: האם לעשות את האקזיט או לגייס עוד ולרוץ לטווח הארוך?
נקווה שהתשובה תהיה דומה לתשובתו של גלאי כשנשאל מי הם המנהלים המהווים השראה עבורו. הוא ציין את סטיב ג'ובס, ג'ף בזוס, ריד הייסטינגס וגיל שויד. "כי מפליפרים - יזמים שמקימים חברה כדי למכור אותה כמה שיותר מהר - קשה לקבל השראה. אני סטארט-אפיסט מרתוניסט".
הדירוג המלא מתפרסם בגיליון אפריל של מגזין TheMarker
הכותב הוא יועץ לאסטרטגיה שיווקית ולשעבר סמנכ"ל אסטרטגיה של מקאן אריקסון בישראל וסגן נשיא בכיר במקאן אריקסון בניו יורק