מספר פשיטות הרגל זינק פי 6 תוך עשור

האם ההאטה במשק מכבידה על העצמאים ומשקי הבית וגורמת לרבים מהם לקרוס תחת נטל החובות? בעשר השנים האחרונות זינק מספר צווי כינוס הנכסים שניתנו על ידי בתי המשפט לאנשים פרטיים שנקלעו למצב שבו אין ביכולתם לעמוד בחובותיהם ביותר מפי שישה: 7,633 צווים ניתנו ב-2011 לעומת 1,194 צווים שניתנו ב-2001.

מניתוח הנתונים של האפוטרופוס הכללי וכונס הנכסים הרשמי במשרד המשפטים, מגמת הגידול בצווי הכינוס, הניתנים בסמוך לתחילת הליך ההכרזה על פשיטת רגל, תימשך גם השנה. עד לאמצע יולי ניתנו כבר 4,689 צווים. במידה שקצב הגידול הזה יימשך, השנה יינתנו יותר מ-8,700 צווי כינוס נכסים - מה שיגדיל את מספר הצווים מאז 2001 פי יותר משבעה.

הגידול המשמעותי ביותר במספר צווי כינוס הנכסים התרחש במחוז ירושלים, שבו נרשמה עלייה של 1,069% במספר צווי הכינוס - מ-42 בלבד ב-2001 ל-491 ב-2011. עם זאת, מספר הצווים במחוז ירושלים הוא הנמוך ביותר בישראל. רוב הצווים ניתנו במחוז תל אביב - 3,146 ב-2011 (עלייה של כ-452% בעשור) ולאחר מכן במחוז חיפה, עם 2,606 צווים (עלייה של כ-595% בעשור).

במסגרת הליך כינוס נכסים בית המשפט מעביר את החזקה על נכסים, לרוב של אנשים פרטיים, עצמאים או בעלי עסקים קטנים, לידי הכונס הרשמי והוא אחראי על מימושם - והסכום משמש לצורך תשלום החובות. בעלי חוב זכאים להגיש בקשה לפשיטת רגל בתנאי שחובם המצטבר גבוה מ-10,000 שקל. נושים יכולים לבקש להכריז על בעל חוב כפושט רגל אם החוב שלהם גבוה מ-50 אלף שקל.

לרוב הבקשות למתן צווי כינוס מתבצעות ביוזמת בעלי החוב, שכן הליך פשיטת הרגל מגן עליהם מפני הליכים שיכולים לנקוט נגדם הנושים. מרבית הבקשות הן של משקי בית או של בעלי עסקים קטנים, אך הנתונים לא מאפשרים לפלח את בעלי העסקים והעצמאים ממשקי הבית, שלמשל לא מצליחים לעמוד בתשלומי המשכנתא על ביתם. עם זאת, גורמים במשרד המשפטים מודים כי "בשנים האחרונות קיימת תחושה שחל גידול מסוים במספר הבקשות לפשיטת רגל של משקי הבית, שלא היו אופייניות בעבר".

אז כמה מפושטי הרגל החדשים הם אנשים פרטיים או עצמאים וכמה מהם הם עסקים קטנים? על אף שאין נתונים שמספקים את הנתון הזה, התמונה מתבררת כשבוחנים את נתוני ביטוח לאומי - שמפצה עובדים של עסקים שפשטו את הרגל. לפי נתוני הביטוח הלאומי, מספר העסקים שיש להם עובדים הנמצאים בהליכי פשיטת רגל ב-2011 היה 484. הנתון הזה נותר קבוע בשנים האחרונות ומאז 2005 נע בין 484-520. המשמעות היא שבשנים האחרונות מרבית פושטי הרגל הם עצמאים שאינם מעסיקים עובדים או אנשים פרטיים שנקלעו לחובות - ושמספרם עולה באופן תדיר בשנים האחרונות.

למרות העלייה הדרמטית במספר צווי הכינוס, במשרד המשפטים לא מתרשמים מכך שהיא נובעת מהרעה במצב הכלכלי של הציבור או ביכולת של חלק ניכר באוכלוסייה להתמודד עם החובות שלהם - אלא מסבירים שהיא נובעת משינויים טכניים בהליך.

במשרד מסבירים את העלייה בתיקונים לחוק שנעשו בשנים האחרונות, והסירו חסמים שעמדו בפני בעלי החוב בדרך להגשת הבקשה, ובראשם האפשרות לקבל מימון ממשלתי לפיקדון בסך 2,600 שקל. התיקון לחוק ההוצאה לפועל שאושר ב-2009 גם הורה ליידע חייבים שנמצאים בהליכי הוצאה לפועל שנים רבות על זכותם לפתוח בהליך פשיטת רגל, המקל עמם.

לעומת זאת, יובל אלבשן, סמנ"כל עמותת ידיד מציין כי "המצב הזה מתאר את קריסת מעמד הביניים שעליה אנחנו מתריעים כבר יותר מעשור". לדבריו, "זה סימפטום קלאסי למעמד ביניים שקורס - הוא זה שצובר חובות. עניים התרגלו לא לחיות בחובות כי לא נותנים להם לצבור חובות - אין להם אשראי ולא נותנים להם משכנתאות. מי שזוכה לאשראי ומשכנתאות ויכול להיכנס לחובות זה מעמד הביניים. הוא זה שיש לו גם עסקים ויכול ליפול".

אלבשן מוסיף: "אחת הטרגדיות הגדולות של מעמד הביניים בכל העולם היא שעד שהוא קורס הוא לא מכיר בעובדה שהוא על סף קריסה וממשיך לצבור הוצאות. מי ששייך למעמד הביניים חושב שהוא יוכל לעמוד בחובות, וממשיך להוציא כספים על בריאות וחינוך.

"הפונים למרכזי הסיוע שלנו השתנו בעשור האחרון. בסוף שנות ה-90 הם היו עניים יותר, כיום אני רואה הרבה יותר אנשים ממעמד הביניים. אנחנו רואים אנשים שאיבדו את כל הנכסים שלהם שלו, ומגלים שבכלל לא חסכו לעתיד".

גם נתוני רשות האכיפה והגבייה (ההוצאה לפועל) מצביעים על הרעה: לפי הנתונים, בעשור האחרון נרשם זינוק חד במספר החייבים המוגבלים באמצעים של כ-130% -לכ-17,729 חייבים כאלה ב-2011, לעומת 7,698 ב-2001. ב-2011 לבדה נרשם גידול של כ-31% במספר החייבים בעלי אמצעים מוגבלים לעומת 2010.

ההגדרה של מוגבל בעל אמצעים נוצרה לאור הקושי שהיה קיים עד לפני כמה שנים להתחיל בתהליך של פשיטת רגל. עם זאת, למרות ההקלות בכניסה להליך, עדיין נרשמת עלייה במספר בעלי החוב שמוגדרים כמוגבלים באמצעים.

מדובר בבעלי חובות שהחל נגדם הליך בהוצאה לפועל, לאחר שצברו חובות בדרך כלל מול ספקי השירותים והחברות הגדולות במשק. ההגדרה הזאת מותנית בבדיקה של הרשות בנוגע למצב החייב. אם היא ניתנת, החייב מוגן מעיקול נכסיו וכל התיקים שנפתחו נגדו בהוצאה לפועל מאוחדים, אך חשבון הבנק שלו יוגבל והוא לא יוכל להשתמש בכרטיסי אשראי.

למרות הנתונים האלה, גם בהוצאה לפועל לא מתרשמים מהגידול ומסבירים אותו באמצעים טכניים, הנובעים מהתיקונים לחוק הוצאה לפועל והרפורמה שעברה הרשות. לטענתם, העלייה במספר החייבים המוגבלים באמצעים היא שולית בהשוואה למספר התיקים הכללי הקיים בהוצאה לפועל - הגבוה מ-2 מיליון תיקים.

לדברי דוד מדיוני, מנהל רשות האכיפה והגבייה, קיימת מגמה של יציבות ואולי אף קיטון במספר התיקים שנפתחים נגד בעלי חוב בהוצאה לפועל - שכ-450 אלף תיקים כאלה נפתחים מדי שנה. "אם היתה בעיה במצב הכלכלי, היינו אמורים לראות עלייה במספר התיקים בשנתיים-שלוש האחרונות".

מדיוני מוסיף: "עם ההרחבה של חוק הוצאה לפועל נוספו הליכי גבייה משמעותיים, שהצליחו להבדיל בין חייבים שאפשר לגבות מהם את החוב, לעומת חייבים שגם אם היו פועלים נגדם בדרכים קשות לא היה להם איך לשלם את החוב.

"מספר משקי הבית שפנו להליכי כינוס נכסים עלה, מכיוון שהאכיפה נהפכה לאפקטיבית יותר. לפני הרפורמה לא היו הליכי אכיפה אפקטיביים, כשהחלו ההליכים האפקטיביים לבעלי חוב רבים לא היתה ברירה אלא לבקש את עזרת בית המשפט בהליך פשיטת רגל".

לא כולם מסכימים עם ההסברים שמספקים בכונס הרשמי ובהוצאה לפועל. "התיקונים לחוק באו בשל המצב ולא שינו את המצב. מגוחך לייחס את העלייה במספר החייבים לשינויים שהתבצעו במוסדות אלה", אומר אלבשן. "התיקונים לחוק באו לסייע להתמודד עם הגידול במספר בעלי החובות ממשקי הבית ולא להפך. החקיקה בכלל לא נותנת מענה למעמד הביניים שנקלע למצוקה. מערכת הרווחה לא נותנת מענה מספק לעניים, אך לפחות יש להם לאן לפנות. למעמד הביניים אין מענה כלל. אנשים ממעמד הביניים שקורסים כלכלית אינם זכאים לטיפול ברווחה כי היה להם רכב או דירה. כשמעמד הביניים נופל הוא נופל הרבה יותר חזק", מוסיף אלבשן. "הוא מאבד את כל נכסיו ולא זוכה לרשת ביטחון".

עו"ד יהודה טלמון, נשיא להב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים הקטנים - אומר כי הסיבה העיקרית לגידול המשמעותי במספר פושטי הרגל היא "שהקושי לנהל עסקים בישראל גדל. הנטל הביורוקרטי מצד אחד ומצוקת האשראי מצד שני מכבידה על העצמאים או בעלי העסקים הקטנים - שהם הכי פגיעים. כל משב רוח יכול למוטט אותם".

לדבריו, "אין פלא שמספר האנשים שמגיעים לפשיטות רגל גדול יותר. לפני עשור זוג צעיר במדינה היה יכול לחיות בכבוד. כיום אתה בקושי שורד ואם אתה לא מקבל עזרה של ההורים אז אולי תצליח לצוף על פני המים, אבל כשיגיע הגל הכי קטן, אתה פשוט טובע - ואז נכנסים לפשיטות רגל וכינוס נכסים. זה יכול להתחיל מחוב לביטוח לאומי כמו שקרה למשה סלימן, או מפני שאתה ספק של רשות מקומית שפתאום לא משלמת כי התקציבים מהאוצר לא הגיעו בזמן".

טלמון מוסיף: "המצב כיום הרבה יותר קשה מבעבר. מצוקת האשראי יותר גדולה והנגישות לאשראי יותר מוגבלת, יש יותר ביורוקרטיה ואנחנו יודעים שמעמד הביניים נשחק - וזה בא לידי ביטוי ביותר פשיטות רגל. מצב העסקים הקטנים גרוע יותר - אין רשת ביטחון סוציאלית של דמי אבטלה לעצמאים, אף שקיימת החלטת ממשלה בנושא שאינה מיושמת, ואפילו התגמול על ימי מילואים לעצמאים הוא תגמול חסר".

מצד שני, מוסיף טלמון, לעתים האשמה אינה במצב המשק, אלא במי שבוחר לפתוח עסק. "צריך להגיד בכל הכנות: לא תמיד יש לאנשים שפותחים עסקים כישורי ניהול טובים, ולא תמיד הם מקבלים ייעוץ והכוונה נכונה לבניית העסק".

תהילה ינאי, מנכ"לית חברת בי.די.אי, האוספת ומנתחת מידע עסקי על חברות ועסקים במשק ועל אנשים פרטיים על פי חוק נתוני אשראי, טוענת כי "בשנה וחצי האחרונות רואים גידול חד-משמעי בעסקים ובחברות שנכנסים לקשיים כלכליים ונופלים. כרגע המצב רעוע יחסית. בעשר השנים האחרונות רואים תנודתיות ושנים קשות יותר בגלל המצב הכלכלי העולמי, מצב המשק בישראל ואירועי ביטחוניים - ולכן יש ריכוז גבוה יותר של עסקים שנכנסים לקשיים. זו לא מגמה שקיימת כל הזמן, אלא הרעה שמותנת במצב המשק. בשנים טובות המגמה הזאת בירידה".

ינאי מעריכה שמצב העסקים הקטנים ומצב העצמאים הורע בעשור האחרון, אך לא כפי שמשתקף בנתונים על מספר צווי הכינוס. לדבריה, קיים גידול גם בקצב פתיחת העסקים הקטנים מדי שנה. למרות זאת, היא חוזה שבחודשים הקרובים המצב יחמיר "כפי שקורה כשמצב המשק נעשה גרוע יותר וקשיי האשראי גדולים יותר. מי שמחזיק מעמד הן חברות עם גב כלכלי חזק, במקרה של העסקים הקטנים והעצמאים - כל תזוזה היא בעלת סיכון".