היום האחרון של המסחר בחודש פברואר היה יום משמח במיוחד עבור המשקיעים במניית טבע. בפעם הראשונה מאז יוני 2011 חצה שערה של מניית העם את רף ה-50 דולר. שוק ההון אוהב מספרים עגולים אבל גם מעבר לסימבוליות המספרית מדובר במהלך פסיכולוגי חשוב.
לחזור לגנריקה
מאז הגיעה מניית טבע לשיא של כל הזמנים בדיוק לפני שלוש שנים היא הסבה למשקיעים בחברה, פאר התעשייה הישראלית, הרבה עגמת נפש. בעוד שוקי המניות חווים באותה תקופה עדנה יוצאת דופן, דווקא טבע סבלה מסנטימנט שלילי מאוד ומשחיקה נמשכת בשוויה. היה נדמה שהכול עובד לרעת טבע: הציפיות שהכזיבו מהרכישות, האיום בתחרות לקופקסון ומעל הכול מערכת היחסים העכורה בהנהלת החברה שהגיעה לשפל חמור בסוף השנה שעברה עם פיטורי המנכ"ל ג'רמי לוין והחשיפה הפומבית והכל כך לא אופיינית של מאבקי הכוחות בדירקטוריון.
אך מנקודת השפל הזו, העניינים החלו להשתפר. השוק קיבל בחום את מינויו של ארז ויגודמן למנכ"ל החברה וההשקה של הקופקסון במינון של 40 מ"ג שאמור לרכך את המכה מהשקת התחרות לקופקסון - היוותה גם היא נקודת מפנה חשובה. את החותמת הרשמית למהפך החיובי במניית טבע נתן המשקיע ג'ורג' סורוס שדיווח לרשות לני"ע האמריקאית שהגיע להחזקה של 1.1% ממניות החברה לאחר שהשקיע 373 מיליון דולר ברכישת המניות שלה האחזקה הבודדת הגדולה ביותר שלו. גם יתר המשקיעים לא נותרו אדישים ובסה"כ הוסיפה טבע לשווייה בשלושת החודשים האחרונים יותר מ-20% עד שנגעה באותו רף נחשק המשקף לה שווי של 47.4 מיליארד דולר.
ומה מכאן? האם הראלי המרשים הזה משקף שינוי אמיתי במציאות העסקית המורכבת בה פועלת החברה או שמא הסיכונים שהעיבו עליה כל כך בשנים האחרונות עדיין כאן?
בזהירות המתבקשת אומר, שלדעתי יש דווקא מקום לאופטימיות בנוגע לעתידה של טבע. טבע מתמודדת מול הרבה מאוד קשיים שויגודמן יידרש לטפל בכל אחד מהם באופן טוב בהרבה מקודמיו, אבל אין ספק כי הנושא האקוטי ביותר הוא החרב המונפת מעל מנוע הרווחים המרכזי שלה הקופקסון. טבע היא אמנם חברת התרופות הגנרית הגדולה בעולם אבל לא פחות ממחצית הרווח הנקי של החברה נובע מאותה תרופה שוברת קופות לטיפול בטרשת נפוצה שפיתחה החברה בעצמה (תרופה אתית). ההשקה של תרופות גנריות מתחרות לקופקסון (בדיוק סוג התרגיל שטבע יודעת לעשות טוב כל כך לחברות האתיות הגדולות) היא עניין של זמן וייתכן כי כבר השנה תושק תרופה מתחרה, השקה שטבע צופה כי תגלח מהרווח התפעולי שלה למעלה מ-1.25 מיליארד דולר.
שני המנכ"לים הקודמים של טבע נדרשו גם הם כמובן לעניין זה וניסו לטפל בבעיה בדרכים שונות בתכלית שהמשותף להן היה רק הכישלון המהדהד ביישומן. אצל שלמה ינאי השיטה הייתה פיצוי באמצעות רכישות: בתחום הגנרי נרכשה רציופארם וכפתרון אתי תחליפי נרכשה ספלון שתיהן במחיר יקר מאוד ומבלי לספק תוצאות. אצל לוין הייתה מחשבה להתמקד פנימה בתחום פיתוח תרופות ייחודיות, אך במהלך הקדנציה הקצרה שלו הוא לא הספיק לעשות הרבה.
מה שיכול וצריך לתת את הטון בעתיד החדש של טבע, ומה שעתיד לפצות ובגדול על הירידה בתרומת הקופקסון הוא החזרה לבסיס, ליסודות ולדי אן איי המקורי של החברה הזו שהפך אותה לענק הגלובלי שהיא: הגנריקה. נדמה שויגודמן, שמכיר את טבע היטב מכהונה של שנים כדירקטור ומי שכיהן שנים ארוכות כמנכ"ל חברת גנריקה ישראלית מובילה אחרת (אם כי בתחום שונה לגמרי) מכתשים אגן, מבין זאת וינסה להטביע את חותמו הייחודי באמצעות ה"חזרה לשורשים" של התמקדות בהעלאת הרווחיות מפעילות הגנריקה.
בניגוד ל-2013 בה נהנתה טבע ממספר השקות מוצלחות של תרופות גנריות חדשות השנה הנוכחית צפויה להיות די יבשה מבחינה זו. זה הופך כמובן את העבודה של ויגודמן לקשה הרבה יותר, מה גם שכמנכ"ל ישראלי הצפי הינו שיקשה עליו יותר לשפר את הרווחיות באמצעות פיטורים מאסיביים.
מה שכן אמור לתמוך בעליית קרנה המחודשת של הגנריקה היא תחילתה של הפעלת תכנית הבריאות הגרנדיוזית שיזם, הוביל והשיק נשיא ארה"ב ברק אובמה שזכתה לכינוי אובמה-קייר. אובמה-קייר אמורה להכניס לסל המבוטחים בביטוחי בריאות בארה"ב עשרות מיליוני אמריקאים שעד כה לא יכלו לקנות ביטוח מתאים. ההערכות מדברות על כ-40 מיליון אמריקאים שיוכלו לקנות ביטוח בריאות. לא ניכנס לוויכוחים שמתקיימים בארה"ב סביב האובמה-קייר, שללא ספק התחילה ברגל שמאל ושהשקת אתר האינטנרט המדובר שלה כבשה מקום של כבוד בפנתאון הכישלונות המביכים של הרשת. בסופו של יום הנקודה המרכזית היא שעשרות מיליוני אמריקאים יוכלו ליהנות מתרופות למחלות או בעיות שעד כה לא יכלו לקנות. זה יגדיל משמעותית את השוק הכספי של תרופות המרשם בארה"ב והנהנות המרכזיות הן החברות הגנריות שהעלויות הנמוכות של רכישתן הופכת אותן לחביבות חברות הביטוח ולאחראיות על החלק הארי של שוק תרופות המרשם.
למרות כל הקשיים טבע היא עדיין חברת הגנריקה הגדולה בעולם, ולמרות כל החיכוכים הפנימיים והקשיים בניהול, כח האדם בחברה והידע הצבור בה הם נכס שלא יסולא בפז. עם ההנהגה הנכונה והרוח הגבית מרפורמת הבריאות ההיסטורית טבע יכולה לחזור לימי הזוהר שלה. סורוס כנראה מבין את זה. לטובת הפנסיה של כולנו, שטבע היא מרכיב לא מבוטל בה - נקווה שהוא גם צודק.
המאמר אינו מהווה המלצת השקעה או אי-השקעה בטבע
ניצן כהן הוא עיתונאי ופרשן כלכלי.