צפו: הפיתוח הישראלי שחוסך סכומי עתק בהוצאות המים

גשמי הברכה של סוף השבוע האחרון בוודאי ישפרו את מצב משק המים שלנו ויעלו את מפלס הכנרת במספר לא מבוטל של סנטימטרים, אבל עדיין לא יהפכו אותנו למדינת ברוכת מים. לישראל תמיד היה מחסור במים ובשנים האחרונות הדבר התבטא גם בעלייה במחיר המים ובהתפתחות תחום ההתפלה ופתרונות אחרים למחסור. לאורך השנים אף נקראו אזרחי המדינה לחסוך בזמן המקלחות ולנסות שלא לבזבז מים.

בבית אנחנו מבזבזים הכי הרבה מים שנקראים "מים אפורים", אלה שאינם משמשים לשתייה ולבישול, אלא למקלחות, להדחת אסלות ולכביסה. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי לא פחות משליש מהצריכה הביתית של מים הולך למקלחות ולכביסה, שליש נוסף משמש להדחת אסלות ורק שליש משמש לשתייה ולבישול.

המטרה של חברת "מים מושבים", המשתתפת השמינית במיזם אינוביישן ניישן של בנק לאומי ו"גלובס", היא לקחת את המים האפורים האלה, של המקלחות והכביסות, ולעשות בהם שימוש חוזר, למשל להשקיה. כרגע הטכנולוגיה עדיין אינה מיושמת בבתים, אלא בעסקים "עירוניים", דוגמת בניינים מסחרים ואתרי קאנטרי קלאב. אחד האתרים של החברה נמצא בקאנטרי קלאב בחולון, שם מפעילה החברה את הטכנולוגיה שלה וממחזרת מי מקלחות ומסבה אותם להשקיה. לדברי המנכ"ל, עמוס סרי לוי, בזכות הטכנולוגיה שלהם, חוסך הקאנטרי קלאב בחולון 50% מהתשלום על המים שלו.

אז איך זה עובד? הצינורות אוספים את מי המקלחות ומובילים אותם למכל, הנמצא במרכזו של "אגן ירוק", מעין גבעה קטנטונת ועגולה בקוטר של כמה מטרים מכוסה בחצץ מיוחד ועליה צומח מעין גן טרופי של צמחים גבוהים ופרחוניים. המים זורמים מהמכל דרך החצץ ושורשי הצמחים, עוברים תהליך של טיהור בתוך הקומפלקס הזה, ויוצאים משם אחרי שעברו 90% מתהליך הטיהור.

"זה מיקרו טבע", מסביר סרי-לוי. "אחד הדברים שמלמדים ילדים בתנועות נוער שיוצאים לטיול בטבע הוא שצריך לשתות רק ממקום זורם. למה? כי הזרימה של המים מבטיחה איזשהו מגע עם שורשים של צמחים, עם חצץ, עם אבנים. מה שלא אומרים להם שהמגע הזה חושף אותם לחמצן ובקטריות וזה מה שעושה את הטיהור. בעצם זה מה שקורה כאן, זו הטכנולוגיה שלנו. הכול טבעי".

לדברי סמנכ"ל השיווק רפי לדרמן, זה נראה פשוט, אבל זה לא כל כך פשוט; החדשנות היא לעשות את התהליך הזה בשטח מאוד קטן.

"יש פה שנים של עבודה, של פיתוח של אבי טיפוס, כדי לקחת תהליך שבטבע לוקח זמן ממושך ושטחים נרחבים. אנחנו מצליחים בפחות מ-100 מ"ר לקחת 100 קוב ביום ולהפוך אותם למים ברמת איכות של כמעט מי שתייה. היחס הרגיל הוא פי 4 שטח שדרוש עבור טיפול בכמות המים הזו. זה הפיתוח הטכנולוגי שנמצא בימים אלה בשלבים של הגנה משפטית ומשתכלל כל הזמן. אם היינו מציעים טכנולוגיה שתופסת שטח של חצי מהמתחם פה, זה לא היה תופס. אבל זה שאנחנו מאפשרים לעשות את זה במתחם שתופס פה את החצר האחורית, ולמחזר פה 25 אלף קוב בשנה, זו החדשנות. המתקן הזה, עם כל הצמחים פה - הוא מוסיף, הוא לא גורע. בקיץ זה אפילו החלק הכי יפה בקאנטרי".

הטיפול הזה של המים הוא הטיפול השנייוני, מסבירים סרי-לוי ולדרמן. הטיפול השלישוני הוא הטיפול הכימיקלי, של הוספת כלור ותוספים. הם היו מסתפקים במי ההשקיה האיכותיים מאוד, לדבריהם, שיצאו מהאגן הירוק, אבל משרד הבריאות דורש גם הוספת כימיקלים.

- למה בעצם?

"משרד הבריאות דואג לבריאות הציבור. חוששים שם שלא יקרה מצב שמישהו ישתה בטעות מאיזו ממטרה. אילולא החשש משימוש לא ראוי אין בעיה להשתמש במים, כך זה נעשה בחו"ל. אבל אנחנו פועלים במסגרת הרגולציה של משרד הבריאות בישראל, אחרת לא היינו יכולים לקיים את המתקן הזה כאן".

- והרגולציה קשה?

"הרגולציה עושה לנו את המוות, אבל את כל המתחרים שלנו היא פשוט הרגה", צוחק סרי-לוי, "זו השיטה הדרוויניסטית - אנחנו מצליחים להתמודד עם הרגולציה ומצליחים לשרוד תחת תנאים סביבתיים מאוד קשים".

"זו אחת מיכולות הליבה שלנו, לעבוד מול הרגולטור", אומר לדרמן. "להביא מתקן כזה שמטפל במים אפורים, ולהביא את ההיתרים וגם לתחזק את ההיתר מדי שנה. בתחילת התהליך היינו מחכים להיתרים כמה חודשים ועכשיו זה נמדד בשבועות. יש לנו קשרי עבודה טובים עם משרד הבריאות. קבענו את הסטנדרט. עצם היכולת לעבוד מול הרגולטור הוא יתרון. אנחנו יכולים להציע ללקוח להתקשר איתנו ולא לגבות כסף עד שנביא לו את המתקן עם כל ההיתרים. יש לנו קשרים של הערכת מקצועית, אבל כזו שצריכה להוכיח את העצמה בכל פעם מחדש".

מה זה אומר לעמוד בדרישות של איכות המים? ליצור "מים באיכות מעולה", לפי שלושה פרמטרים: עכירות שלא תעלה על רמה של 5 (לדרמן מראה שהעכירות במחשב מורה על 0.57), רמת הכלור צריכה לעמוד על 1 לפחות (במחשב - 2.4) ורמת חומציות של 6.5 עד 8.5 (7.5 על המחשב). המשאבה מעבירה את המים למכל שאוגר אותם עד השימוש רק אם המים עומדים בכל הפרמטרים. אם הם אינם עומדים באחד מהפרמטרים - הם מוזרמים לביוב ולא מגיעים למאגר המים המיועד להשקיה. כך גם אם יש הפסקת חשמל.

"יש הרבה טכנולוגיות בעולם, שחלקן עמדו בדרישות משרד הבריאות, אבל עד הטכנולוגיה שלנו זה לא היה כלכלי ולא היה אפשר להתפרנס מזה", מסביר לדרמן. "חלק מהעניין הוא מבחן המאזן הכלכלי שלנו, להרוויח מהמתקן על כל התשומות הדרושות להחזיק מתקן כזה. שיהיה החזר כלכלי מספיק טוב שיאפשר להציב עוד מתקנים כאלה בארץ".

יתרון נוסף שתורם לכדאיות הכלכלית, הוא העובדה שהמערכת מתפקדת באופן עצמאי, למעט ביקורת של פעם או פעמיים בשבוע, כלומר אינה דורשת שכר עבודה - ולפיכך העלות המשתנה של הפעלתה נמוכה מאוד.

ואם כבר הגענו לפן הכלכלי, אימוץ הטכנולוגיה של החברה בכל המגזר העירוני, תוכל לחסוך 30 אחוז מצריכת המים, לפי סרי-לוי. החברה קיימת משנת 2011, אבל הכדאיות של השיטה שפיתחה עלתה במיוחד בישראל, עם העלייה הדרמטית במחירי המים. "כל השנים נושא מחזור המים האפורים נקטע על כדאיות. הצלחנו להגיע למצב שהעלות לנו, בהתחשב במחירי המים, היא כזו שאנחנו יכולים לייצר בה מים אפורים ולהרוויח. אנחנו יכולים לקחת את הביוב, מים דלוחים, שיחליפו מים שפירים, ולהתחלק עם הלקוח. הלקוח בסופו של דבר חוסך 50 אחוז מעלות המים הרגילה שלו.

"הלקוח מתחיל להרוויח מהיום הראשון, הוא גם עושה תהליך ירוק, מי ההשקיה שלו לא פחות טובים ממי השתייה - ואולי אפילו טובים יותר, כי הם מועשרים בכל מיני חומרים והוא גם חוסך כסף, וזה לגמרי וין וין".

- אז העלייה במחירי המים סייעה לכם.

"זה נהיה מאוד כדאי כשמחיר המים עלה מאוד. כשאנחנו בוחנים אם שווה לנו להיכנס לשוק מסוים - מחיר המים הוא המבחן. בניגוד למה שאפשר לחשוב, מחיר המים בישראל הוא לא הכי גבוה כשמשווים אותו למחיר המים במדינות ה-OECD, הוא בערך באמצע. בדנמרק, למשל, משלמים 25 שקלים לקוב - כפול מאיתנו".

סרי-לוי עצמו, שהוא היזם של הפרויקט, כלל לא בא מהתחום ההנדסי ובתפקידו הקודם ניהל סוכנות נסיעות גדולה. "לא באנו מהפן ההנדסי אלא מהפן העסקי", מסביר סרי-לוי. "המים הוא משאב שלא מטופל טוב ואנחנו מציעים לו פתרון. אנחנו משוגעים גם ברמה העולמית. הגישה היא ברוב המקרים טכנית. אנחנו אמנם ירוקים בנשמה, אבל בראש ובראשונה מאמינים שצריך להיות מנוע עסקי. מציעים פתרון ירוק שמגלם חיסכון".

- מעבר לשטח הקטן שבו נעשית הטכנולוגיה שלכם, מה עוד מוזיל את התהליך לעומת המתחרים?

"המים הם ברמת איכות כזו שכמעט לא צריכים להוסיף להם כלור וחומרים נוספים אחרי התהליך השניוני של הטיהור. העלות המשתנה של ביקורת, חומרים, עבודה, שטיפת פילטרים היא מאוד נמוכה - וזה המפתח: בעלות מסוימת להביא את המים לרמת איכות כזו גבוהה באופן כזה שזה יהיה כדאי גם מבחינה כלכלית.

"עניין נוסף הוא שיש לנו תזרים מזומנים שזורם בזכות ההסכמים ארוכי הטווח שלנו, שהם לאורך 10-12 שנים. זו מכונה שמייצרת כסף. אחרי 10 או 12 שנים המתקן עובר לבעלות הלקוח, ללא תשלום, אבל הוא עדיין צריך את השירות שלנו".

- מה עוד אפשר לעשות עם מים אפורים?

"מים אפורים הם מאתגרים. יש מים שאנחנו שופכים לביוב והמקור שלהם הוא מי מזגנים. למשל במגדלים גבוהים, כמו מגדל אלקטרה, שבו פועלת הטכנולוגיה שלנו, יש קומות שבהן מדיחים אסלות במי מזגנים. יש לנו גם מערכות לריכוך מים שמאפשרות להשתמש במי מזגנים להדחת כלים".

- איפה אתם רואים את הפוטנציאל העסקי הגדול ביותר שלכם?

"הפוטנציאל העסקי הכי גדול שלנו זה מלונות: יש פה כר נרחב מאוד לפעולה. גם מים של מזגנים, גם מים אפורים. התהליך הזה תומך מאוד גם במגמה הירוקה ומלונות משקיעים מאמץ גדול כדי להראות מודעות סביבתית.

"רוב הפעילות שלנו היא בבנייה קיימת, כמו כמה אתרים נוספים של רשת הקאנטרי, אבל אנחנו גם עוסקים בייעוץ ליזמים בפרויקטים של בנייה חדשה. עבדנו עם אלעד נכסים, והכנסנו לתוך תוכנית הבניין את הקונספט של ניצול המים לשימוש חוזר במי מזגנים או מים עודפים של גינון. ייעצנו גם למגדל יהלום ברמת גן ולמכון הגיאולוגי בירושלים. "גילינו שיש חוסר פוקוס לגבי הנישה הזו, שמשלבת את יועץ האינסטלציה ויועץ מיזוג אוויר. התחום הזה מרכז את כולם, הצענו פתרונות שמוסיפים יסודות של בנייה ירוקה לפרויקט וחוסכות כסף לתפעול של האתרים. טיפלנו גם בהיבטים התכנוניים וגם בהגשת הדרישה למשרד הבריאות במסגרת היתר הבנייה".

המיזם "אינוביישן ניישן", המשותף לבנק לאומי ול"גלובס", מציג מדי שבוע אחת מעשר חברות שעשו מהלך חדשני. השופטים שהכריעו אילו חברות נבחרו: פרופ' מרים ארז, מנהלת מרכז החדשנות בטכניון; ירון קופל, סמנכ"ל חדשנות ועיצוב בסודהסטרים; רן גוראון, משנה למנכ"ל בזק; הראל ויזל, בעלי קבוצת פוקס; וחגי גולן, עורך ראשי, "גלובס".