משבר אשראי משקי הבית מתקרב

מעמד הביניים ופערי המעמדות אינם נחלתם הבלעדית של בחירות 2015 או 2013, אך מבט מקרוב מראה שדווקא בשנים האחרונות הולך מצבנו ומחמיר בקצב מעורר דאגה. בחינה של חובות משקי הבית בישראל (בניכוי הלוואות לדיור) מראה מגמה מטרידה של גידול הן בחובות לבנקים והן בחובות לאשראי החוץ בנקאי המדווח, קרי חברות אשראי גדולות וחברות הביטוח. האפשרות ללוות ממקורות שונים מבלי שתמיד יודע כל מלווה על כל השאר מאפשרת לאותו משק בית ללוות סכומים גדולים מבעבר, ובהתאם מעלה את הסיכון לכשל בהחזר ולבסוף לקריסה. מהתבוננות במגמות אלו אין זה בלתי סביר לומר שפנינו לכיוון משבר כלכלי חדש וקשה מקודמיו – חדלות פירעון של משקי בית.

הגורם הראשון במעלה למשבר ההולך ומתקרב הוא מאזן הוצאות-הכנסות שלילי, מאזן שלילי פירושו שאנו מוציאים יותר ממה שאנו מכניסים ומכאן שהחוב צומח מחודש לחודש. אין קסם שיכול לתחזק מצב שכזה לאורך זמן, ישנם "פתרונות" קצרי טווח, הלוואות ומסגרות אשראי, אלו משכיחים את הבעיה לזמן קצר ומחמירים אותה לטווח הארוך.

הסיבה העיקרית לחיים מתחת לקו האפס בקרב מעמד הביניים היא פנימית, ניהול ההוצאות ותרבות הצריכה. בעוד המעמדות הנמוכים יכולים להיכנס לסחרחרה של חובות רק בשל צריכת אמצעי הקיום הבסיסיים, למעמד הביניים יש אלטרנטיבה. עם זאת רבים בוחרים שלא לנצל את האלטרנטיבה וללכת שבי אחר תרבות הצריכה המוגדרת על ידי המוכרים. מסך גדול, סלולרי מדגם אחרון, חו"ל כל שנה, ממיר בכל חדר, רכב חדיש, פריטי האופנה האחרונים, הלוואה בין רגע באינטרנט. כל אלו אינם מחויבי המציאות, ועם זאת מככבים בלא מעט משקי בית. גם בכאלו הנמצאים במינוס בעו"ש ועם הלוואות פעילות.

משבר הסאב- פריים, משבר ההיי-טק, משבר מניות הבנקים ואחרים לפניהם, צלחנו את כולם. אך המשותף להם היה הסקטוריאליות. אף משבר בפני עצמו לא איים על המשק כולו אלא על ענף ספציפי שדרש לעיתים טיפול שורש ושינוי רגולטורי. בעוד המדינה והסקטור העסקי ידעו להתמודד עם משבר נקודתי, שאר ענפי המשק המשיכו לתפקד באופן סביר.

במגמות הקיימות היום במשק הישראלי אין זה בלתי סביר שבעוד מספר שנים, עם התגברות צריכת האשראי ועלייה בריבית, נחזה בתופעה של משקי בית, מכל ענפי הכלכלה, הנכנסים למצב של חדלות פירעון. כלומר לאחר מיצוי כל אפיקי האשראי העומדים לרשותם אינם מצליחים לתחזק את חובותיהם באמצעות ההכנסה הקיימת. מצב שכזה יגרום לעצירת הצריכה ובמקרים רבים גם את היצרנות של אותם משקי הבית. הראשונים להיפגע יהיו העסקים הקטנים והבינוניים שיחוו גם את הירידה בצריכה ויתמודדו חובות אבודים שמקורם באותם משקי בית שקרסו. לאחריהם יפגעו המלווים שיאלצו להפריש את אותם חובות ויצמצמו את היצע האשראי המשמש לצמיחה. המשק יאלץ להתמודד עם רבבות נשים וגברים בדרך ללא מוצא, ללא אופק כלכלי וללא סיבה לוגית לצאת לעבוד. עלייה דרמטית בשיעורי האבטלה תעלה את הוצאות המדינה, בתוספת ירידה בהכנסות ממיסים תצטמק קופת המדינה החבוטה ואת ההשפעה כולנו נרגיש. רבבות יצטרפו למעגל העוני ואלו שיחמקו ממנו יתמודדו עם ירידה משמעותית ברמת החיים.

כל תכנית ממשלתית לצמצום הסיכון צריכה להיות מבוססת הסברה כלכלית ומראש כוחה יהיה מוגבל לאלו שיסכימו להקשיב, לא יהיה ניתן למנוע בחוק את זכות האנשים ליטול הלוואה ולבזבז כסף. בניגוד למשברים אחרים שיכולתנו להימנע מהשפעתם הייתה מוגבלת, במקרה זה כל משק בית יכול למגן את עצמו. להתאים את ההוצאה להכנסה ולא לתדמית המבוקשת, לחסוך, לחשוב קדימה.

שחף מזין, כלכלן, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה (מל"א)