בשלהי המחאה החברתית בקיץ 2011 אושר חוק הוד"לים (ועדות דיור לאומיות) שתכליתו הייתה קיצור תהליכים בקידום תוכניות דיור. מדובר באחת התוכניות המשמעותיות של הממשלה שנעשו בתחום, אותה כינה בזמנו רה"מ נתניהו "סופרטנקר" נדל"ני.
בדיקת "גלובס" על יישום החוק מעלה תמונה עגומה. על פי נתוני מינהל התכנון במשרד הפנים לשנת 2014, פעילות הוד"ל בשנה זו כללה אישור של 7 תוכניות דיור בלבד מתוך 817 תוכניות שאושרו במסלול רגיל. מדובר ב-1% בלבד מכלל התוכניות.
בדצמבר 2013 תוקן חוק הוד"לים, ולצד הרחבת תקופת פעילות הוד"לים הוכנס גם סעיף שמאפשר הגשה של תוכניות פינוי-בינוי למסלול זה. על פניו, היה אמור תיקון זה לקדם את ההתחדשות העירונית ולהוביל למסלול מהיר לאישור תוכניות שתקועות במוסדות התכנון. בדיקת "גלובס" מעלה כי למרות הפוטנציאל, יישום האפשרות האמורה שואף לאפס. לאחר שנה ושלושה חודשים, רק תוכנית אחת ויחידה נדונה בוועדה.
כבר תקופה ארוכה מלינים יזמים על העובדה שלמרות ההכרזות הגדולות על שילוב תוכניות פינוי-בינוי בוד"ל מדובר במהלך סרק. אחת הסיבות לכך היא שכדי שתוכנית כזו תיקלט בוד"ל היא חייבת להיות מוכרזת על ידי המדינה ולעבור אישור מהנדס עיר או דיון בוועדה המקומית. דרישה זו מעקרת מתוכן את עיקרון המהירות של הוד"ל, כי כאשר תוכנית כזו כבר נדונה בוועדה המקומית יעדיף היזם להמשיך במסלול הרגיל.
"כל הליך הוד"ל הוא בדיחה. בעיקר בפינוי-בינוי", אמר ל"גלובס" יו"ר קבוצת אלמוג כ.ד.א.י, איציק אמסלם, שנתקל באותה הבעיה בפרויקט פינוי-בינוי של החברה בפתח תקווה. "המדינה נתנה פיתרון, אבל באותו הזמן מעמידה תנאים בלתי הגיוניים ויורה לעצמה ברגל. הוד"ל דרשה מאיתנו הסכמה של ועדה מקומית וכל הסיבה לגשת לוד"ל היא בדיוק הניסיון לעקוף את המסלול הרגיל".
במשרד הפנים אישרו את הנתונים ומסרו, כי "אנו מכירים בחשיבות תכניות פינוי-בינוי ומעודדים הגשתן למסלול הוד"ל על מנת לייעל ולזרז את קידומם ואישורם, אלא שהדבר מותנה בגורם שמוסמך להגיש את התוכניות בוועדה".