דחיית ההצבעה על הסמכת הממשלה לאשר את הסכם הגז עלולה לסבך מאוד ולעכב את השלמת ההסכם. אבל דחייה ממושכת בהשלמת ההסכם מסכנת את ביטחון האנרגיה ועלולה לפגוע כלכלית במדינה וביזמים. הגז ממאגר תמר מממשיך לזרום, אך יש צורך דחוף בהשקעות גדולות נוספות. ביצוע ההשקעות מותנה בוודאות שההסכם אמור להעניק ליזמים. חברות הגז חייבות לפתח מאגרים, להרחיב את התשתית ולהניח לפחות צינור נוסף לחוף - כדי להבטיח שהגז החיוני ימשיך לזרום גם אם תתרחש תקלה במערכת האספקה. תשתיות תמר עובדות בינתיים כמעט ללא תקלות, אולם על פי עדות החברה המפעילה, נובל אנרג'י, זוהי הצלחה נדירה בענף שבו מתרחשות מדי פעם תקלות המחייבות להפסיק את זרימת הגז.
השקעות נוספות נדרשות ליצוא הגז. אם לא יפותחו תשתיות ומאגרים זמן, עשויים הלקוחות הפוטנציאלים, בעיקר מצרים, למצוא ספקים אחרים. ישראל תמצא את עצמה ללא הכנסות גדולות שיכולות להתקבל מיצוא הגז. בקרב מתנגדי ההסכם יש הטוענים שמוטב לוותר על הייצוא ולהשתמש בגז כעתודות אסטרטגיות למשק האנרגיה הישראלי, אבל זו אינה המדיניות שעליה הוחלט. אישור ההסכם נדרש גם כדי להכניס גורמים חדשים, העשויים ליצור תחרותיות בענף , ואפשרות בחירה לצרכנים.
בנוסף, העיכוב עלול לעכב את פיתוח המאגרים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הורה אמש להביא לפרסום פרטי ההסכם, לאחר שחלק מהמתנגדים נימקו את עמדתם בהימנעות הממשלה מפרסום רשמי של פרטיו. נתניהו קיווה שהחשאיות תסייע לצוות המנהל את המו"מ להגיע להחלטות מהירות ללא לחץ ציבורי. ייתכן שזה עזר, אבל פרסום הפרטים עשוי לעורר מחלקות רבות נוספות, ותהיות אם המדינה הגיעה להסכם הטוב ביותר האפשרי.
מחיר שנוי במחלוקת
פרופ' יוג'ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה שעמד בראש הצוות שגיבש את ההסכם, טוען מבחינות רבות מדובר בפשרה טובה, שמבטיחה רווחיות וביטחון בהפקת הגז, בצד מחירים סבירים לצרכנים. המונח "מחיר סביר" שנוי במחלוקת שאין בה הכרעה ניצחת. קנדל מסביר שזהו מחיר שצפוי היה להתקבל אילו התקיים בישראל שוק גז תחרותי. בנוסף, זהו מחיר הנמוך ממחיר הגז ברוב העולם המפותח. מתנגדי ההסכם טוענים שיש בעולם מחירים נמוכים יותר, נוחים יותר לצרכנים וגם מספקים למפיקי הגז רווחים סבירים.
טיוטת ההסכם מציעה לבעיית מחיר הגז פתרון מורכב שאינו חף ממגרעות: לגז ייקבע מחיר גג המתבסס על ממוצע החוזים שנחתמו בעבר, והוא יהיה כ-5.3 דולר ליחידת חום. הסדר כזה מקפח לקוחות שכבר חתמו על עסקה, ועלול לשבש את התחרות בין יצרני חשמל ליצרנים תעשייתיים אחרים. בקרוב, יש להניח, נשמע את קולה של חברת החשמל, שחתמה על עסקה במחיר הגבוה בכ-7.5% מהמחיר המסתמן בהסכם.
בעיה נוספת שעלול ההסכם לעורר היא בתחום התחרות. עורכי ההסכם טוענים שמכירת מאגרי הגז הקטנים כריש ותנין, תכניס לענף מתחרים חדשים, ותגרום לתחרות על לבם וכיסם של הצרכנים. בשלבים מאוחרים יותר, עשויה להיווצר תחרות בין לווייתן לתמר בגלל מכירת אחזקותיה של דלק בתמר וצמצום אחזקותיה של נובל במאגר זה.
אולם אין בהסדרים אלה כדי להפיג את החשש העיקרי העולה מההסדר: יצירתו של מונופול גז רב כוח, שיוכל להמשיך ולתמרן כרצונו את הממשלה ואת גופי הפיקוח. תנין וכריש קטנים מאד יחסית לתמר ולווייתן, והשפעתם על התחרות בשוק עשויה להיות זניחה וקצרת מועד. הניסיון העגום מראה שקיומם של מתחרים בענף לא יוצר בהכרח תחרות, ואינו מיטיב בהכרח עם הצרכנים. זה קרה בענף רשתות המזון, שנשלט במשך תקופה ארוכה על ידי שתי רשתות גדולות, זה קרה בענף התקשורת, בתקופה שבה היו כאן רק שלוש חברות שחילקו פחות או יותר את השוק ביניהן, זה קורה בבנקאות, על-אף שיש בישראל לא פחות מ-15 בנקים ועשרות גופים פיננסיים נוספים.
נתניהו השתכנע שאין תוחלת להצעות שהעלה הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, ליצירת תחרות נוספת בענף הגז, ולכן נאלץ לפנות למסלול האישורים המורכב שניטרל את גילה מהליך אישור ההסכם. אולם הסכנה המוחשית להיווצרות מונופול הגז, מחייבת בקרה הדוקה על מערכות ההסכמים בין חברות הגז לצרכנים, ומעקב אחר שינויים במחירים ומסלולי ההתאמה וההצמדה. החלטת אנשי הצוות להסתפק במחירי מקסימום ולא לקיים פיקוח הדוק על המחירים, לא לוותה בהסברים מספקים.
"כשקובעים מחיר מפוקח הוא או גבוה מדי או נמוך מדי. אם הוא גבוה מדי, הוא פוגע בצרכנים. אם הוא נמוך מדי נגרמים שיבושים בהספקה", הסביר פרופ' קנדל שבשבוע שעבר. אבל הניסיון העולמי מצביע רק על שתי דוגמאות שבהן השתבש משק האנרגיה בשל מחיר מפוקח נמוך מדי, במקסיקו ובמצרים. בישראל יודעים להגן על צרכנים מפני מונופול, מבלי להעתיק את השיטות שכשלו במדינות אחרות.