למה תמכה שלי יחימוביץ' בתספורת למגה?

בשנת 2011 עברו עסקיו של יצחק תשובה "תספורת" והנושים נאלצו להסתפק בחלק קטן מחובם. בשנת 2013 עברה אי.די.בי שהייתה אז בשליטת דנקנר תספורת, גם שם נשארו הנושים עם שארית חובם בידם. בשני המקרים הייתה ח"כ יחימוביץ' מהמתנגדים הנחרצים והקולניים של ההסדרים הללו.

מה זו בעצם אותה "תספורת"? כאשר חברה נקלעת לקשיים ועומדת לפני קריסה יהיה זה לרוב בגלל שאיננה מצליחה לעמוד בהתחייבויותיה, והדבר יכול לנבוע ממגוון סיבות. מצד אחד אירועים מחוץ לשליטתה, מלחמה שמשתקת את פעילות החברה או שינויים מבניים במשק שיכולים לגרום לשינויים דרמטיים במבנה ההכנסות וברווחיות. מהצד השני ישנן סיבות פנימיות, כמו ניהול כושל או משיכת כספים מוגזמת ללא השארת מרווח בטחון ראוי. במצבים כאלו באים בעלי החברה לנושים ואומרים דבר פשוט: אם כולכם תדרשו את מלוא החוב אז החברה תתפרק, וסביר שכולכם תקבלו מעט מאוד אם בכלל. לעומת זאת אם כל אחד יסכים לוותר על חלק מהחוב, אז החברה תוכל להמשיך להתקיים. הנושים צריכים לבחור את הרע במיעוטו לתפיסתם.

מצד אחד של הקשת עומדים המתנגדים לכל תספורת באשר היא. חובות צריך לשלם היא טענתם המרכזית. מצד שני יאמרו המצדדים במנגנון כי זהו חלק מהמחיר של לעשות עסקים. אם בנקים לעולם לא היו לוקחים סיכונים (וסיכונים כידוע לפעמים מתממשים) ואנשי עסקים היו יודעים שכל כישלון עסקי פירושו קריסה אישית, משפחתית, של כל שנצבר עד כה אזי סביר שהמוטיבציה לפעול במשק שכזה הייתה נמוכה והכלכלה הייתה נתקעת. מה הנכון אם כך? כנראה משהו באמצע. אם הסיבה המרכזית לכשל בפירמה הוא משיכת הון מוגזמת של הבעלים, ללא ספק מהראוי שאלו ישלחו יד לכיסם ויזרימו הון חזרה פנימה.

בימים אלו התגבש הסדר הנושים של מגה קמעונאות. ככל שמתבהרים הפרטים ניתן לראות בבירור את שביל הכסף, שיצא ממגה קמעונאות אל חברת רבוע כחול נדל"ן משכירת הנכסים, ולמעלה אל אלון ריבוע כחול החברה האם. גם במקרה זה כמו במקרים קודמים דרשו הבעלים תספורת לחובם, שיוותרו הנושים על חלק מהחוב. הצעת הבעלים נתקלה בהתנגדות של בנק הפועלים, אחד מהנושים, שבא ואמר: עד כאן. יתכבדו הבעלים ויביאו עוד כסף מהבית. התנהלות החברה והעומדים בראשה הייתה קלוקלת, ויש לחייבם באופן אישי להשתתף בכיסוי החוב. בסוף כידוע הגדלת ההון למגה בוצעה בהיקף חלקי והסדר הנושים אושר.

ודווקא פה הגיעה ההפתעה, אותה הח"כית יחימוביץ הלוחמת בתספורת, בחרה לפנות דווקא לנושים. אותם ספקי ירקות ופירות, ספקים מכל מיני גדלים וסוגים שמכרו למגה הגדולה שירותים וסחורה ומבקשת את התחשבותם "כדי להציל 6,000 עובדים", כאילו היו הנושים המעסיקים או האחראים על כוח האדם במגה. הרי אותם ספקים מהם ביקשה יחימוביץ' "להתחשב" במגה קמעונאות ובמשפחת החברות העשירה לה היא משויכת, האם מעניין אותה כמה מהם ישרדו אחרי "ההתחשבות"? לא עלה בדעתה שהפעם היא בצד של המספרים ולא המסתפרים?

מה השתנה הפעם? כדאי להסתכל טוב על מבנה הבעלות ועל ההיסטוריה אגודות ה"קו-אופ" השונות שאוגדו במסגרת "ברית הקואופרציה הצרכנית בישראל" שהוקמה על ידי המשביר המרכזי והקיבוצים ( ארגוני קניות וכלכלה)יחד עם חברת העובדים של ההסתדרות הכללית. שנים אחר כך נכנסו שרגא בירן וויסמן לנתח מהבעלות. אותה הסתדרות כללית והקיבוצים שמביאים קולות בפריימריז היו תמיד בצד של הטובים, בטח כשצריך להכין את הקרקע לאפשרות של התמודדות פוליטית. לפיכך יש לשמור את הכינוי המאשים "טייקון" רק לבעלי ממון רב שאינם בעלי ערך פוליטי. את זה גם יחימוביץ מסוגלת להבין.

שחף מזין, כלכלן, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים (מל"א)