דיבידנד לכל עובד: חלוקה הוגנת של הרווח או עיוות?

נניח שאתם פועלי ייצור במפעל של שטראוס, או עובדי מחלקת שירות של בזק או קופאיות בסניף של שופרסל. סביר מאוד להניח שלא הייתם מתנגדים להיות שותפים להצלחת החברה, כלומר לקבל חלק מרווחיה דרך דיבידנד גם אם אינכם מחזיקים אפילו חצי מניה. דיבידנד, נזכיר, הוא רווח המחולק מסך רווחי החברה הפנויים לחלוקה, והוא ניתן למחזיקי מניות בחברה (החל במניה אחת).

ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) חושב שצריך לשנות את המנגנון הקיים כך שגם העובד הכי זוטר יקבל נתח מעוגת הדיבידנד. לאחרונה הוא הגיש הצעת חוק פרטית בעניין, תחת הכותרת "הצעת חוק גמול שיתוף לעובדים" ועד כה הצליח לצרף אליה 11 חברי כנסת, ובהם שלי יחימוביץ', אילן גילאון, אורלי לוי אבקסיס ועמיר פרץ. הצעת החוק, שנוסחה בעזרת עורכי הדין שי תקן ועמית בכלר, נמצאת ב"תקופת ההנחה", כלומר תקופה של 45 יום עד שניתן להצביע עליה, כך שהיא תעלה להצבעה רק בתחילת המושב הבא של הכנסת.

ההשראה להצעת החוק הגיעה מלא אחרת מאשר הילארי קלינטון, המועמדת הבולטת של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב. באחד מנאומי הבחירות שלה אמרה קלינטון: "Hard working Americans deserve to benefit from the record corporate earnings they helped produce. Studies show that profit sharing which gives everyone a stake in a company's success can boost productivity and put money directly into employees' pockets!"

ובתרגום חופשי: "לאמריקאים שעובדים קשה מגיע ליהנות מהרווחים של התאגידים, שהם סייעו בהשגתם. מחקרים מראים ששיתוף ברווחים, המאפשר לכל אחד ליהנות מההצלחה, יכול להעלות את פריון העבודה ולהכניס כסף ישירות לכיסיהם של המועסקים".

קלינטון לא פירטה כיצד בדיוק ייעשה שיתוף הרווחים הזה, אך לשמולי יש תוכנית סדורה. "מטרת הצעת החוק הזאת היא לתקן את חוסר השוויון הנובע מהדרה מוחלטת של העובדים מחלוקת רווחים - במקרה של חלוקת דיבידנד - ולחייב חברה ציבורית לחלק גמול מידתי, לפחות 10% מסך הדיבידנד, לעובדיה", הוא אומר ל"גלובס". לדבריו, גמול השיתוף יחולק בין כלל העובדים, לרבות עובדי קבלן, אך לא כולל נושאי משרה בכירה שכבר נהנים מהצלחת החברה דרך מסלול תגמול אחר.

"אין בהצעה התערבות בשיקול העסקי של החברות", מדגיש שמולי. "הדירקטוריון הוא זה שמחליט על מועד וגובה הדיבידנד, אך אם וכאשר הוחלט על חלוקת דיבידנד - אין סיבה שהעובדים שתרמו ליצירת הרווח שממנו הוא מחולק לא יראו ממנו דבר". עוד טוען שמולי כי "חלוקת דיבידנד אינה תוכנית חלופית להעלאת שכר הבסיס של אותו עובד, וכי צריך לדאוג במקביל שהשכר יהיה הוגן. מה החוכמה לתת לעובד שכר מינימום ותעודת הוקרה ולשלוח אותו לביתו עם משכורת רעב? לתרומתו צריך להיות היבט מעשי ואפילו אמריקה הקפיטליסטית כבר מבינה שזה לא רק צודק מוסרית אלא נכון כלכלית".

ומה חושבים בשוק על ההצעה של שמולי? פנינו לכמה מנכ"לים של החברות המובילות במשק, ורובם ככולם, שלא לציטוט, טענו כי מי שמעלה הצעת חוק כזאת אינו מבין דבר וחצי דבר בשוק ההון וברזי הכלכלה, כלומר להצעה אין אחיזה במציאות.

"דיבידנד זהו כלי שמעניק תשואה על השקעה, ולהפוך אותו לכלי תגמול זה כמו לנסות לחבר בין שני קווים מקבילים", אמר לנו אחד המנכ"לים, "מי שקנה מניה מקבל עליה תשואה נוספת דרך חלוקת דיבידנד, ודיבידנד מחולק לכלל מחזיקי המניות, כולל הציבור. אי אפשר לחלק דיבידנד למי שלא מחזיק מניה כי אז לא יהיה מדובר בדיבידנד".

מנכ"ל אחר הסביר שכשחברה מגייסת הון מציבור של משקיעים, היא מחויבת למדיניות דיבידנד כלשהי כי אותו משקיע שנתן לה מכספו צריך לדעת שיקבל תשואה נוספת על השקעתו מעבר לעליית המניה, כשזו תתרחש.

ובכל זאת, רוב המנכ"לים שעמם דיברנו הסכימו שחבילת שכר של כמעט כל עובד צריכה לכלול שכר בסיס (מרכיב קבוע) ובונוס במזומן, תלוי עמידה ביעד כזה או אחר (מרכיב משתנה), וכי עמידה ביעד פירושה תרומה לרווחי החברה ומכאן החיבור בין תגמול להצלחת החברה.

"באחת המחלקות בחברה שלי, לדוגמה", סיפר אחד המנכ"לים, "העובדים מקבלים בונוס בסוף החודש או בסוף השנה לפי נוסחה שנקבעה מראש, וזו מודדת את ביצועיהם - לפי סקר שביעות רצון לקוחות או לפי רמת השפעה עקיפה על מידת הרווחיות של החברה. יש כל מיני נוסחות, לפי תפקיד ומחלקה, וכך נוצר חיבור בין תגמול לבין הצלחת החברה".

יש הסכמה, אם כך, על הצורך לתגמל עובדים על תרומתם לרווחי החברה, אבל האם הדרך הנכונה לעשות זאת היא באמצעות שיתוף בחלוקת דיבידנדים? נראה שלהצעת החוק של שמולי צפויות כמה מהמורות בדרך.