פסק דין אמדוקס יחזק הוועדים הפנימיים?

לאחרונה ניתן פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בפרשת התארגנות עובדי אמדוקס, שלכאורה, מחזק את זכות ההתארגנות, אולם בפועל עושה בדיוק את ההיפך. לאחר חודשים רבים שבהם לווה הליך ההתארגנות בדיסקרטיות רבה, תוך השגת מידע לגבי הקשיים שצפויים להיתקל העובדים, הוחלט לצאת למהלך התארגנות גלוי בקרב העובדים.

המהלך זכה להצלחה מסחררת בימים הראשונים וכלל הצטרפות של כ – 1,200 עובדים להסתדרות. מדובר במספר לא מבוטל של עובדים שבחרו לקחת את עתידם התעסוקתי בידיהם – ולהתארגן - זאת במיוחד, בהתחשב בכך שמדובר בחברת היי טק גדולה, אשר עובדיה רגילים לעבוד בענף שבו תנאי העבודה והשכר מוסדרים בהסכמים אישיים ולא באופן קיבוצי.

באופן מפתיע, או שלא, קם לו "הוועד הפנימי" באמדוקס, מספר ימים לאחר הליך ההתארגנות הגלוי, במטרה אחת ברורה, להכשיל את ההתארגנות האותנטית של עובדי החברה בהסתדרות. זו גם הסיבה שבגינה פסק בית הדין לעבודה שאין להכיר ב"וועד הפנימי" כארגון עובדים על פי הדין, וכפועל יוצא מכך, אסר על הנהלת אמדוקס לפתוח במשא ומתן לשם חתימה על הסכם קיבוצי עם הוועד הפנימי, על אף שהוא הצליח לגייס תוך ימים ספורים, יותר משליש מהעובדים (כ –1,700) ל"שורותיו".

על אף התוצאה, לטעמי, פסק הדין לא יחזק את זכות ההתארגנות של העובדים, בניגוד לפסקי הדין שניתנו בפרשת פלאפון ובפרשת הוט.

המסר שמתקבל מפסק הדין הוא, שבעתיד, ככל שוועד עובדים פנימי יקום בסמוך להתאגדות אותנטית של עובדים במסגרת ארגון עובדים חיצוני, וימנע מלהצהיר כי מטרתו הינה לבלום את התאגדות עובדי החברה במסגרת הארגון החיצוני, והוא יקיים אחר יתר הסממנים שנקבעו בפסיקה על מנת להכיר בו כארגון עובדים (שרובם טכניים), עשוי בית הדין להכיר בו כארגון עובדים.

בנוסף, בהתאם לתוצאת פסק הדין, המעסיק אף רשאי להסביר לעובדיו כי קיימות מספר דרכים להתארגן, בין השאר, במסגרת של התארגנות פנימית, שכן זו לא נאסרה על ידי בית הדין ואף הוכרה כלגיטימית, בכפוף לכללים שנקבעו בהלכה.

קביעה זו עלולה להוביל לפגיעה בארגוני העובדים הוותיקים והמנוסים, שתוביל בסופו של דבר גם לפגיעה בעובדים עצמם, ואף עלולה לגרום לשינויים מרחיקי לכת ביחסי העבודה הקיבוציים. לכן, על אף שנדמה שתוצאת פסק הדין (אשר אסרה על הנהלת אמדוקס לנהל מו"מ עם הוועד הפנימי), מובילה לחיזוק ארגוני העובדים הוותיקים, עולה, כי קריאה מדוקדקת יותר בין השורות, דווקא מביאה למסקנה הפוכה לחלוטין, ונותנת רוח גבית ל"וועדים הפנימיים" להמשיך בניסיונותיהם לבלום התארגנויות אותנטיות של עובדים במקומות העבודה.

חשוב עוד לציין, כי מאחר שדרך "ההתארגנות הפנימית" לא הוכרה עדיין בהלכה של בתי הדין לעבודה, עלולים המעסיקים לנצל את חוסר הבהירות ואת אי ההכרה בדרך התארגנות זאת, לצורך העלאת טענות של כפירה באותנטיות של המתארגנים ובארגון שהוקם, במטרה למסמס את ההתארגנות ולהמשיך את קיום משטר יחסי העבודה האישיים בחברה.

התארגנות עובדים במסגרת של ארגון עובדים חיצוני היא הדרך היחידה והלגיטימית שהוכרה עד כה בפסיקה ובחקיקה כדרך מקובלת להתארגן, ולשנות את מאזן הכוחות במקום העבודה, בין השאר, מאחר שרק ארגון עובדים חיצוני יוכל לעמוד בלחצים שמפעילה ההנהלה על העובדים, תוך שימוש בכלים משפטיים, ארגוניים, תקשורתיים וציבוריים העומדים לרשותו.

הכותב הוא עו"ד יובל ברוק, ראש תחום יחסי עבודה קיבוציים בחברת עורכי דין נעמי לנדאו ושות'.