נושאים חמים

תתפלאו: הרגולציה מגינה על הצרכנים

הסגידה של התאגידים לשוק החופשי מבטאת את ניסיונם להנציח את שליטתם בשוק ובמחירים. בפועל, כשקיימים חסמי תחרות, או מצטברת עוצמה בידי מעטים השוק מופקר לכוחות חזקים שמכתיבים מחירים גבוהים - ופוגעים בצרכנים

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
קניות בסופר (ShutterStock)
קניות בסופרמרקט (תצלום: ShutterStock)

הממשלה החליטה על תוכנית להפחתת הרגולציה, שבה היא רואה את אחד האשמים ביוקר המחיה במדינה. אין זו הפעם הראשונה שבה נתלה האשם ביוקר המחיה ברגולציה. למען האמת הדרישה להפחתת רגולציה מועלית באופן קבוע על ידי המגזר העסקי, בניסיון להדוף מעליו האשמות בדבר רווחיות מוגזמת וקפיטליזם חזירי, שגורמים למחירים הגבוהים.

עם זאת כדאי לשים לב שלא פעם כוונות טובות עלולות להוביל לשפיכת התינוק ביחד עם מי האמבט, כך שיש להשגיח שהדבר לא יקרה בהתייחס לרפורמה הנוכחית.

להפריד בין רגולציה לביורוקרטיה

אין ספק כי במקרים רבים הביורוקרטיה מכבידה, מייקרת ומיותרת. לעיתים הביורוקרטיה תורמת את חלקה ליוקר המחיה וגם לתחושת מיאוס בקרב עסקים ובקרב הציבור, כך שיש לצמצמה למינימום. ואכן, אחד הניסיונות להתמודד עם בעיה זו, היתה "רפורמת המרפסות", שיזם ראש הממשלה.

עם זאת חשוב להפריד בין שני מושגים: לעומת ביורוקרטיה, רגולציה פירושה בעברית הוא "הסדרה", כלומר התערבות של השלטון בהבטחת סדרי חיים תקינים, ומציאת ההסדרים המאזנים בין אינטרסים מנוגדים.

בחיי הכלכלה הציפייה היא שהשוק יסדיר את עצמו באמצעות כוחות של היצע וביקוש ויבטיח את התחרות החופשית באיכות ובמחיר. לטענת כלכלנים זוהי המטרה שיש לשאוף אליה.

בפועל, כשקיימים חסמי תחרות, או מצטבר כוח ריכוזי בידי מעט שחקנים בשוק, נוצרים כשלי שוק. במצב זה השוק החופשי כבר לא מבטיח תחרות אמתית, אלא הופך לשוק מופקר של כוחות חזקים שמכתיבים מחירים גבוהים. חוק הג'ונגל, שבו רק החזק מרוויח, לא הוגן כלפי עסקים קטנים וגם לא כלפי הצרכנים, ובוודאי שאין בכוחו להביא להורדת יוקר המחיה. בשוק לא תחרותי יש מקרים שמחייבים את התערבות הממשלה להגנה על הצרכנים, ונוצר צורך ברגולציה.

הסיסמה הנשמעת בפי הטייקונים והתאגידים הגדולים בגנות התערבות ממשלתית: "אל תפריעו לשוק החופשי", מבטאת את הניסיון שלהם להנציח את כוחם הריכוזי ואת שליטתם בשוק ובמחירים.

"שוק חופשי" איננו המטרה - אלא הדרך

בדומה לדמוקרטיה, שאיננה רק שלטון הרוב, אלא קודם כל משטר שמבטיח זכויות אדם ואזרח ופיקוח הדדי של הרשויות, כך כלכלה בריאה איננה רק שוק חופשי, אלה קודם כל משטר של בלמים ואיזונים.

אם אין ריסון עצמי של השחקנים המרכזיים בשוק, יש צורך בריסון חיצוני שיבוא מטעם רשויות המדינה, שהן שלוחותיו של הציבור ומופקדות על הגנתו.

"שוק חופשי" איננו מטרה בפני עצמה אלא דרך שנועדה לייצר שוק הוגן לעסקים ולצרכנים. כדי להבטיח "שוק הוגן" בתרבות כלכלית שאיננה מתאפיינת בהגינות יתרה, נחוצה התערבותו של השלטון לצורך פיזור ריכוזי עוצמה, הסרת חסמי תחרות - לעתים גם על-ידי פיקוח מחירים - ולהבטחת זכויות צרכנים מפני פרקטיקות מסחריות בלתי הוגנות.

כך לדוגמה טופל לאחרונה "נטל רגולטורי" בדמות גובה המע"מ על ידי החלטת הממשלה להורידו ב-1%. האם בעקבות זאת הוזלו המחירים לצרכן ב-1% כפי שהתכוונה הממשלה, או שעסקים רבים גרפו את הרווח לכיסיהם? מתברר שדווקא מחירם של מוצרים הנמצאים בפיקוח, כלומר נמצאים תחת רגולציה, הוא שהוזל.

הצעת חוק למניעת גבייה אגרסיבית של חובות, בעקבות פרשת "אייקיוטק", והצעת חוק לפיקוח על מרווחי השיווק של פירות וירקות, בעקבות מחיריהם הגבוהים כתוצאה מרווחים מוגזמים של המשווקים, באו כתגובה לפגיעות של עסקים בצרכנים ובזכויותיהם.

הצעות חוק כגון אלה מדגימות את העובדה כי הרגולציה לא נולדת בחלל ריק, אלא במציאות שבה עסקים פוגעים בצרכנים ויש חובה להגן עליהם. אל לעסקים להאשים את הרגולציה בכך, אלא להלין רק על עצמם ועל התנהלותם.

רגולציה מידתית איננה נטל, אלא המחסום המפריד בין הפקרות כלכלית לבין כלכלה בריאה, בין ג'ונגל האינטרסים - לבין מדינה הוגנת.

כותב הוא מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות