נושאים חמים

רשות ניירות ערך נגד קרן קלע: על מה ולמה?

הרשות לניירות ערך טוענת כי קרן קלע בניהולו של אמיר ברמלי עברה על החוק כאשר פרסמה מכרה ניירות ערך ללא תשקיף מאושר. האם הקרן אכן עברה על החוק?

אילוסטרציה (ShutterStock)
(צילום: shutterstock)

הציבור נחשף לאחרונה למאבק המתנהל בין רשות ניירות ערך לקרן קלע המנוהלת על ידי אמיר ברמלי ולטענות ההדדיות של הצדדים. מחד, נשמעה טענתה של רשות ניירות ערך לפיה קרן קלע הציעה ומכרה ניירות ערך לציבור בלא תשקיף שהרשות התירה את פרסומו ובכך הפרו קרן קלע ומנהליה את הוראות סעיף 15(א) ו-15(ב) לחוק ניירות ערך תשכ"ח -1968 (להלן: "חוק ניירות ערך" או "החוק"). מנגד, טענו ב"כ של ברמלי, כי בכל תאגיד של קרן קלע השקיעו לא יותר מ-35 משקיעים בשנה.

חוק ניירות ערך אוסר הצעה ומכירה של ניירות ערך לציבור בלא תשקיף שרשות ניירות ערך התירה את פרסומו. חוק ניירות ערך והתקנות שהותקנו מכוחו קובעים, כי המספר המקסימלי של המשקיעים אשר ניתן להציע להם ניירות ערך בתקופה של 12 חדשים באופן שלא יחייב פרסום תשקיף, לא יעלה על שלושים וחמישה.

השאלה בעניינה של קרן קלע הינה, האם קרן קלע עמדה בהוראות חוק ניירות ערך, כאשר הנפיקה סדרות שונות של אגרות חוב למשקיעים באמצעות תאגידים שונים, כאשר בכל אחד מן התאגידים לא הונפקו ניירות ערך ליותר מ- 35 משקיעים בשנה, ולפיכך לא היה על הקרן לפרסם תשקיף או תשקיפים של אף אחד מן התאגידים. שאלה זו נוגעת לאופן בו יוגדרו כל אחת מסדרות האג"ח שהונפקו, האם כסדרה עצמאית, או שבשל האופן שבו הונפקו הסדרות, יש לחבר את מספר המשקיעים בכל הסדרות, כך שהתוצאה עולה על 35 משקיעים ולכאורה, היה על הקרן לפרסם תשקיף לגבי כל סדרה שהונפקה.

בעמדת סגל משפטית שפורסמה בחודש יולי 2014, הביע רשות ניירות ערך עמדה לפיה, כאשר מונפקות סדרות נפרדות שכל אחת מגובה בפרויקט נפרד, שבו הסיכונים והסיכויים הינם נפרדים ועצמאיים, לא יספרו המשקיעים בסדרות יחד. לעומת זאת, כאשר קיימות מספר סדרות, אשר נשענות על אותו פרויקט, או על אותן בטוחות, יש לראות בכל הסדרות סדרה אחת ולמנות את המשקיעים בהן יחד גם אם הדבר נעשה בתאגידים נפרדים.

בפסק דין של בית המשפט העליון מהשבוע בעניין רשות ניירות ערך נ' קבוצת קדם חיזוק וחידוש מבנים בע"מ, התקבל ערעורה של רשות ניירות ערך ועמדתה לפיה, יש למנות יחד מספר סדרות שונות של ניירות ערך, אשר הונפקו בתקופה קצרה מ-12 חדשים, גם אם הן שונות מבחינת תנאיהן, אם הן נועדו לממן את אותו פרוייקט.

אם הקרן הקפידה להפריד בין הפרויקטים השונים, באופן שהכספים שגויסו בכל סדרה, גויסו רק מ-35 משקיעים במהלך כל שנה, ושימשו בכל תאגיד לפרויקט אחד נפרד בעל סיכויים וסיכונים משלו, הרי שלא היה מקום לספור יחד את המשקיעים בסדרות השונות, ולכאורה לא הייתה מוטלת חובה על הקרן לפרסם תשקיף לכל סדרה. לעומת זאת, אם הסדרות השונות שימשו למטרות השקעה בפרויקט אחד, או למספר פרויקטים, בלא שנעשה ייחוד של כל סדרת אג"ח לפרויקט אחד נפרד (ואיננו אומרים שכך נעשה), הרי שיש למנות יחד את המשקיעים בכל הסדרות, ואם מספרם הכולל עלה על 35 היה על קרן קלע לפרסם תשקיף לכל סדרה.

גם אם הקרן הקפידה להפריד בין התאגידים לבין הפרויקטים, באופן שלכל סדרה שהונפקה יועד פרויקט ספציפי, עדיין עולה השאלה האם בשל הערבות של קבוצת רוביקון, שהובטחה לכל המשקיעים בקרן קלע (כפי שפורסם באתר של הקרן), כל סדרות אגרות החוב שהונפקו על ידי הקרן, גם אם הונפקו על ידי תאגידים נפרדים, לא צריכות להימנות יחד כסדרה אחת בעלת דרגת סיכון זה, בהיותן נשענות על בטוחה זהה, היא הערבות של חברת רוביקון, ואם מספר המשקיעים בכלל הסדרות עלה על 35 בשנה, היה על הקרן לפרסם תשקיף שכולל תיאור של חברת רוביקון.

*הכותב הוא שותף בכיר וראש מחלקת שוק ההון במשרד איתן מהולל שדות