כך ממשיכה סין לבלבל את כלכלות העולם

יום הרווקים הסיני נמצא מאחורינו, עם התמונות המרשימות של עמדות חלוקה עמוסות בחבילות ארוזות, רכבות ומטוסים היוצאים עם מתנות לכל רחבי סין, ומספרים בלתי נתפסים של רכישות - למעלה ממיליארד דולר בעשר הדקות הראשונות של היום. היקף ההזמנות עבר באחוזים רבים את אלה של יום הרווקים של השנה שעברה, ולמראה התמונות האלה נראה כאילו החיים בסין טובים, הכסף זורם והכלכלה נעה קדימה. זו אותה המדינה שדווח עליה לאורך הקיץ כי כלכלתה קורסת והמניות בשוקי ההון שלה צונחות.

אנליסטים מנבאים כבר כמה שנים כי הקטר הכלכלי הסיני עומד להיעצר. אם התחזית הזו מתרחשת בימים אלה, קשה להבין מהיכן זרם הכסף לקניות בהיקף עצום ב-11 בנובמבר 2015. את אותה תחזית זכינו לשמוע גם בעת משבר הבורסות של אסיה בסוף שנות ה-90, בעת נפילת ליהמן בראדרס ב-2009, וגם במקביל להתפוצצות בועת הנדל"ן הסינית.

החל מהרגע בו החלה נפילת המניות בבורסת שנחאי ביולי השנה, התחדשו התחזיות העגומות על כלכלת המדינה. המניות הסיניות נפלו באחוזים ניכרים, והכספים שהשקיע הממשל הסיני לא הצליחו עד כה לשנות את המגמה. כתוצאה מכך אנחנו רואים ירידה במדדי המשק בסין: מדד סחורות עתידיות, מדד מנהלי הרכש, והחדשה האחרונה: ירידה בצפי הצמיחה של כלכלת סין לשנה זאת ול-2016.

מצד שני, אם משווים את מצב כלכלת סין לכלכלות של מרבית מדינות העולם, משתנה הפרספקטיבה. גם לאחר הירידה בצפי הצמיחה צפויה כלכלת סין לצמוח ביותר מ-6% בחישוב שנתי. אין ספק שכ-170 מדינות היו מוכנות לאמץ את הנתון הזה, מיוון ועד יפן, מארגנטינה ועד קנדה. לא רק שמדדי הכלכלה ממשיכים להיות מרשימים, גם לאחר שירדו, ההזמנות העצומות מעלי-אקספרס מצביעות על הרווחה של האנשים מאחורי הגרפים והדיאגרמות. התמונה המתקבלת מורכבת ומבלבלת.

סין אינה פועלת על פי החוקים המקובלים. היא לא מדינת שוק חופשי כמו ארצות המערב, והיא גם לא מדינה מרקסיסטית כפי שהייתה עד למותו של מאו זה-דונג. סין משלבת חופש עשייה כלכלי של התושבים ושל גורמי חוץ, יחד עם הנחיה מלמעלה ושליטה במשאבי העולם העסקי בידי המפלגה. בסין ניצב פקיד מפלגה מאחורי כל משאב שלו צפוי להזדקק איש העסקים הסיני או הזר, והוא דואג לאפשר אותו או להגביל אותו על פי מפת הדרכים של כלכלת סין ועל פי תכנית החומש שלה. מדובר במתכונת ניהול כלכלי ייחודית, שמניבה גם תוצאות ייחודיות.

זה שקורא את תכניות הממשל הסיניות, בין אם תכנית החומש של 2010 או תכנית הרפורמה הכלכלית של 2013, רואה שם את מה שמכוון את התופעות שהיום מככבות במהדורות החדשות בעולם: הגברת הצריכה הפנימית כחלק מהרצון להניע את הקטר הכלכלי מבפנים, מבלי להיות תלויים ביצוא למדינות המערב. המהלך הזה מתבטא, בין השאר, בחגיגת יום הרווקים, הליברליזציה ההדרגתית של שוק ההון ושל המטבע, שאפשרה את התנודות הגדולות שראינו הקיץ, והסרת ההגנה על חברות ממשלתיות שחשפה אותן לנפילות בשוקי המניות.

אפילו הקירור של המשק הסיני, שלטעמם של מנהיגי סין התפתח מהר מדי, הוא יעד שפורסם מראש. הכתובת הייתה רשומה על הקיר, או לחילופין הכל רשום בתוכניות הממשל.

נראה כי גם בעתיד אחד היעדים מתוכננים של סין הוא השחרור של הפרוטקציוניזם, שיאפשר יותר חופש השקעות ופעילות זרה בסין עם פחות ופחות מונופולים. המטבע ימשיך להיסחר בטווח רחב, מאמצים יושקעו בהעברת מרכזי פעילות ממזרח סין - שנחאי, גואנגג'ואו, טיאנג'ין, שנז'ן - לעבר המערב, כולל סצ'ואן, שיאן ואתרי דרך המשי. כמו כן ההגנה הסוציאלית שמקבלים התושבים תורחב ויושקעו תקציבי ענק בשיפור איכות הסביבה כדי להעלים את תמונות הערפיח של בייג'ינג והייצור ההמוני של תוצרת פשוטה יפנה את מקומו יותר ויותר לטובת תעשיות עתירות ידע טכנולוגי.

מי שמתכנן קדימה את הפעילות שלו מול סין חייב להכיר את תכניות הממשל, הן מרכיב מרכזי בצפי של הסביבה העסקית שבה הוא פועל.

הכותב הוא יועץ עסקי ובין תרבותי לשוקי מזרח אסיה, ומרצה לעסקים בסין, מחבר הספר "המדריך הישראלי לעסקים בסין", ועורך המדריך ליבוא מסין של אגוד לשכות המסחר.