נושאים חמים

טוויסט ישראלי לבלאק פריידי: בלי יותר מדי הנחות

הטירוף, האלימות והבהמיות הפתטיים, שמייצגים את "בלאק פריידיי", הם הסמן הקיצוני ביותר לקפיטליזם ולתרבות צריכה לא שפויה. אבל אם כבר מאמצים את הטרנד צריך לעמוד מאחורי המהות שלו, ופשוט לתת הנחות

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
בלאק פריידי (AP)
בלאק פריידי (צילום: AP)

האם הורדת מחירו של מוצר מ-100 שקל ל-90 שקל נחשבת למבצע? לו ייערך סקר בנושא, רוב הנשאלים בוודאי יעקמו פנים ויגידו שלא בדיוק, שמבצע אמיתי עבורם הוא יותר מהנחה של עשרה שקלים.

הלכה למעשה, זו עדיין מכירה בסכום מופחת, ולכן גם הנחה מזערית נכנסת להגדרה. כעת אפשר לשכלל את השאלה ולתהות האם הצרכן האמריקאי, זה שעומד בתורים היסטריים במוצאי חג ההודיה, רואה ב-10% הנחה מחיר מבצע. כאן התשובה כבר יותר חד משמעית.

בלאק פריידיי הגיע סופית לישראל. זו, לפחות, הייתה האווירה שנוצרה כאן במהלך השבוע שעבר, לאחר כמה שנים של נסיונות להטמיע של המושג. המותג הראשון שזיהה את הפוטנציאל השיווקי הגלום בשם הממגנט הזה היה רשת המחשבים הוותיקה "באג", שייבאה את הגימיק בסוף העשור שעבר וגם מחזיקה את הדומיין הישראלי.

בהתחלה זה עבד לא רע – "באג" נתנה הנחות שהזכירו, ולו במעט, את טירוף המכירות האמריקאי. השנה כניסה לאתר הרשת המרשים והמזמין מעידה על הנחות סולידיות עד קלושות. רוצים 70% הנחה? אין בעיה, על המוצר השני שתקנו. מה בתפריט, למשל? רמקולים, מטענים לרכב, תיקים למחשב וכיסויים לסמארטפונים.

קצת מעליב, במיוחד כשמגלים שברשתות האמריקאיות (למשל, Best Buy, אמאזון או וולמארט) ניתן למצוא מחשבים ב-30% עד 50% הנחה וסמארטפונים בהנחות של 20%-30%, אפילו כאלה של אפל, שבחנויות הרשמיות שלה נותרה בדלנית ומידרה את עצמה מהתופעה.

הטרנד יובא מארה"ב, עם טוויסט

אבל אין טעם להפנות אצבע מאשימה ל"באג", משום שהיא בהחלט לא לבד. גם בהיותה אחת ה"אשמות" העיקריות, לכאורה, בייבוא הטרנד ובעיוותו, היא בסך הכול חלק משוק קשה שמשחק אותה נדבן, אבל לא באמת יודע לתת, אף על פי שלכאורה אמור להילחם על כל לקוח בעקבות הפופולריות הגוברת של הקניות המקוונות.

המוכר הישראלי בכל תחום – אלקטרוניקה, ביגוד או מזון – עדיין לא עושה הנחות אמיתיות, אלא אם הוא חייב להיפטר מהסחורה. תירוצים תמיד יש: יוקר המחיה, מחירי השכירות, עובדים שמקבלים שעות נוספות וכדומה.

בשורה התחתונה, לא קמה כאן באמת חנות שתיצמד לחוקים של היום הספציפי הזה, או לחלופין שתזהה על אמת את התחרות מכיוון EBAY או עלי אקספרס, ותמכור במחיר עלות או קרוב לעלות.

תתקשו למצוא ללא חיפוש מאוד קפדני רשת שתכריז על חצי מחיר למוצר ראשון ולא תתנה אותו בחברות מועדון, במימוש נקודות או בהחזקת כרטיס לאומי קארד.

חודש של טירוף קניות

אם חוזרים לרגע לבייסיק, עצם השימוש במונח "בלאק פריידיי" בעייתי. בסופו של דבר, זו הרי המצאה שנועדה במקור אך ורק לאמריקאים ומיושמת במוצאי חג שנחגג רק בארצות הברית. היום הזה אינו עומד בפני עצמו, הוא רק מהווה את יריית הפתיחה לחודש של טירוף קניות שמסתיים בחג המולד.

בישראל אין ולא תהיה מסורת כזו, ואולי טוב שכך, שכן הטירוף, האלימות והבהמיות הפתטיים, שמייצגים את "בלאק פריידיי", הם הסמן הקיצוני ביותר לקפיטליזם ולתרבות צריכה לא שפויה. עם זאת, אם כבר בוחרים לאמץ את השם, צריך גם לעמוד מאחורי המהות שהוא מייצג. רק שכאן כמעט לאף אחד אין את האומץ לעשות את זה, בעיקר בגלל חוסר האמון ההדדי שנבנה לאורך השנים בין הקמעונאי ללקוח, כשכל צד בטוח שרק באים לדפוק אותו.

אכזבה מהמבצעים

זהו מצב שבעיקר מעלה אסוציאציות מעולם הספורט. למשל, מאמן כדורגל מושמץ שידוע בסגנונו ההגנתי מכריז שהשתנה, שהקבוצה שלו עוברת למערך התקפי ומהנה. ביום המשחק הוא שוב עולה עם שלושה בלמים, מפסיד, סופג קריאות בוז מהקהל ובשורה התחתונה רק מסב נזק גדול עוד יותר לתדמית הרעה ממילא. השוק הישראלי הכריז השנה בענק על סגנון פתוח ורב שערים, אבל בשורה התחתונה שוב שיחק בונקר וגרם למורת רוח בקרב האוהדים.

טוקבקים הם לא תמיד מדד, אבל די לראות את אכזבת הגולשים מהמבצעים שפורסמו בתקשורת, כדי להבין שבקרב על אמון הקהל הרשתות, שכבר מזמן הפסידו, ספגו נוק אאוט מוחץ. גם הפעם תוצאת המשוואה היא אותו ישראבלוף מקומם, עם אותם מבצעים מעצבנים ולא ראויים.

ועכשיו, שיהיה לכולנו בהצלחה ב"סייבר מאנדיי".