גז, סלולר וקריסת רשתות: השנה שהיתה בכלכלה

האירוע הכלכלי הדרמטי והמשפיע ביותר השנה, היה המפולת במחירי הנפט. הקריסה הזו גרמה גם לירידות חדות במוצרי אנרגיה תחליפיים לנפט, כמו גז ופחם, וכולנו מרגישים את התוצאות בכיס: במחירי הדלק, התחבורה הציבורית, החשמל והגז.

המפולת החלה עוד ברבעון האחרון של 2014, אולם השנה התברר שמה שנחשב לתנודה חריפה, אך זמנית במחירים, הופך למפולת של ממש. מתחילת השנה הנוכחית ועד היום ירדו המחירים ב-43% ואיש כבר לא חושב שהמגמה תשתנה בשנה הקרובה.

למפולת גרמו בעיקר עודפי היצע שנגרמו בשל הגברת תפוקת הנפט בארצות הברית, האטה בקצב הצמיחה העולמית וחילוקי דעות בארגון מפיקות הנפט – אופ"ק. במשך ארבעה עשורים שלט קרטל הנפט, שבמרכזו מדינות ערביות כמו סעודיה אלג'יריה, עירק אירן ונסיכויות המפרץ, במחירי הנפט העולמיים.

חברות הארגון, השולט בשליש מתפוקת הנפט העולמית תיאמו ביניהן את התפוקה ובמשך תפוקות מסוימות קבעו באופן בלעדי את מחירי הנפט העולמיים. השליטה בשוק החיוני הקנתה למדינות הארגון גם כוח פוליטי גדול, והפכה את המזרח התיכון למוקד מאבקי שליטה והשפעה בינלאומיים.

המצב השתנה בתחילת העשור, כשחברות אנרגיה אמריקאיות החלו ליישם טכנולוגיות חדישות להפקת נפט מפצלים: בשיטות המקובלות הופק נפט שזרם בקלות דרך שכבות חול וסלע נקבובי, בעוד שהנפט האצור בסלע דחוס נחשב בלתי ניתן להפקה. באמצעות הטכנולוגיות החדשות נפתחו בפני חברות הנפט האמריקאיות מרבצים שלא נוצלו עד כה. מאות יזמים חדשים הסתערו על המרבצים ותפוקת הנפט האמריקאית זינקה.

ארצות הברית, שהיתה עד לפני שנים אחדות יבואנית הנפט הגדולה בעולם, צמצמה את היקפי היבוא שלה והיום היא מספקת לעצמה 85% מצורכי האנרגיה. נוכח עודפי התפוקה איבדו מדינות אופ"ק את נשק הקרטל, ולא נותר להן אלא לנסות ולשמור את תפוקתן על מנת לא לגרום לפגיעה נוספת בהכנסותיהן.

חלק מיצואניות הנפט הגדולות נקלעו למשברים כלכליים ופוליטיים נוכח הירידה בהכנסות. ערב הסעודית שוקלת לראשונה בתולדותיה גיוס אשראי כדי לאזן את הוצאותיה.

המפולת פגעה גם בחברות האנרגיה הגדולות בעולם, שחלקן אף רשמו הפסדים בגלל הירידה בהכנסות. מחירי הנפט הנמוכים, הגורמים גם לירידה במחירי הגז, גרמו לצמצום ניכר בהיקף חיפושי הנפט החדשים. התופעה עלולה להקשות גם על ישראל, המתכוונת לחדש בשנה הבאה את המאמצים לאיתור מרבצי גז נוספים בים התיכון.

למהפכת הסלולר בישראל יש פנים נעימות ומבטא צרפתי בולט. אלה הם פניו של מיכאל גולן, שהשיק את חברת גולן טלקום באמצע 2012 ושינה את פני השוק: המחירים הנמוכים של גולן אילצו את חברות הסלולר הגדולות להתכופף, המחירים צנחו ביותר מ-80%, וישראל החלה להציע את שירותי הסלולר הנמוכים ביותר בעולם המערבי.

אבל מאחורי הקלעים שילם מישהו מחיר יקר תמורת ההצלחה המסחררת של גולן: התדרים היקרים נמסרו לגולן ללא תשלום – הטבה בשווי מאות מיליוני שקלים, בתמורה לתחרות שהיטיבה עם הצרכנים.

חברות הסלולר האחרות חויבו להעמיד לרשותו את התשתית שלהן, תמורת מחיר נמוך, בתקווה שבתוך שלוש שנים יקים גולן תשתית משלו. אבל לקראת סוף השנה התברר שגולן פשוט "עשה סיבוב" על משרד התקשורת והמתחרים. במקום להקים רשת עצמאית, הוא פירק את הרשת החלקית שהחל להקים, וניהל מו"מ לשימוש משותף ברשת של סלקום, באמצעותה סיפק עד כה שירותים ללקוחותיו.

כשמשרד התקשורת דרש מגולן להשקיע בתמורה בפיתוח משותף של רשת דור רביעי, הוא הודיע שאין בכוונתו לעשות זאת והעמיד את החברה למכירה. בתחילת נובמבר הודיעו סלקום וגולן על הסכם לרכישת החברה. אם יושלם ההסכם, תיעלם גולן ושוק התקשורת הסלולרית יחזור להתחלק בין שלוש חברות, שהגדולה בהן סלקום. קיים סיכוי סביר שאם יבוטל ההסכם, תתפרק גולן טלקום, שכן היא לא יכולה לעמוד בהשקעות הנדרשות.

שר האוצר, משה כחלון, שבתקופת כהונתו כשר התקשורת נכנס גולן לענף והחריף את התחרות, בטוח שאישור העסקה יחסל את התחרות בענף. בענף התקשורת מעריכים רבים שגולן צפוי להיעלם מהשוק בתוך זמן קצר, ועם היעלמו עלולים מחירי הסלולר לשוב ולעלות, אם כי לא לרמה בה היו לפני כניסת גולן.

פולקסוואגן היא יצרן המכוניות הגדול בעולם. מדובר בקבוצת ענק המשווקת, בין היתר, את המותגים אאודי, סקודה וסיאט. עד 20 בספטמבר השנה נהנתה פולקסוואגן גם מהתדמית האיכותית והאמינה של תעשיית הרכב הגרמנית. ממצאים חד משמעיים על פיהם הונתה פולקסוואגן את מערכות הבקרה וזייפה את מבחני פליטת המזהמים של מנועי דיזל מתוצרתה, הכתה בתדהמה את עולם הרכב.

התרמית נעשתה באמצעות תוכנת ניהול המנוע, שהפחיתה את רמת פעילותו ואת רמת הפליטה במהלך הבדיקות, ואפשרה פליטה גבוהה של מזהמים בנסיעה רגילה, בעת שהמנוע נדרש להספק גבוה.

היקף התרמית טרם נחשף במלואו, וכמעט מדי שבוע מתפרסמים פרטים נוספים המחמירים את מצב החברה, שהתגאתה ביכולתה לייצר מנועי דיזל בעלי הספק גבוה ופליטת מזהמים נמוכה. על פי הנתונים המעודכנים התפשטה התרמית על פני דגמים רבים, ובהם גם מנועי בנזין של מכוניות מתוצרת הקבוצה.

הנזק הכספי שצפויה החברה לספוג כתוצאה מהקנסות הכבדים והפגיעה במוניטין מתקרב כבר ל-40 מיליארד דולר. בענף הרכב לא מוציאים מכלל אפשרות שהיצרנית הגרמנית הגאה תיחשף להשתלטות מצד אחת מענקיות הרכב האחרות, או לפחות תיאלץ למכור במכירת חיסול חלק מנכסיה.

המחלוקת על הגז היתה האירוע הכלכלי שהסעיר את דעת הקהל יותר מכל אירוע אחר, כולל תקציב המדינה שעבר הפעם חלק מהרגיל, אולי בזכות מחלוקת הגז. אלמלא שורת מחדלים וביורוקרטיה בלתי נתפסת כמעט, יכולנו להיות היום מעצמת אנרגיה, משופעת באנרגיה זולה לתעשייה ולצריכה ביתית, ועם הכנסות אדירות מיצוא גז למצרים ואולי גם למדינות אחרות. המכשול האחרון והגבוה ביותר בדרך לפיתוח המאגרים שהתגלו מול חופי המדינה נקרא "מתווה הגז".

המחלוקת פרצה לאחר שהתברר שחברת חיפושי הגז האמריקאית נובל אנרג'י והשותפות הישראליות שלה, קבוצת דלק, רכשו את הבעלות על מאגר הגז הענק לווייתן, לאחר שכבר היו בעלי מאגר הגז "תמר" – הספק היחיד של גז למשק הישראלי. ההשתלטות נעשתה ללא אישור כנדרש כחוק מטעם הרשות להגבלים עסקיים, ולכן נדרשה הרשות, בראשות הממונה על ההגבלים על העסקיים לשעבר, דיוויד גילה, לפעול נגד המהלך המונופוליסטי.

גילה, שהבין שאם נובל אנרג'י תסולק ממאגר לווייתן לא יהיה מי שיפתח את המאגר, ניהל במשך חודשים ארוכים מו"מ עם שתי החברות. בסופו של דבר ערך איתן הסכם על פיו הן יוכלו להחזיק בשני המאגרים תחת תנאים מגבילים. ואולם בסוף השנה שעברה חזר בו גילה מטיוטת ההסכם, ודרש לחלק את הבעלות על שני המאגרים, בין נובל ודלק. היזמים סירבו וראש הממשלה הורה להקים צוות ממשלתי שידון עם חברות האנרגיה ויגיע להסכם מקובל על כל הצדדים.

הצוות נטה להותיר את הבעלות המשותפת על המאגרים. גילה, שנמנה עם חברי הצוות, התנגד למתווה המתגבש, נטש בזעם את הדיונים והודיע על התפטרותו. הצוות המשיך בלעדיו והציג לראש הממשלה מתווה מוסכם שעיקריו היו המשך בעלותם המונופוליסטית של דלק ונובל על שני המאגרים העיקריים, חיובם למכור שני מאגרים קטנים יותר בשם "כריש" ותנין", מגבלות מחיר לגז שיימכר לשוק המקומי ומכסות יצוא המבטיחות שכמחצית מהגז במאגרים יישמר לשוק הישראלי.

פרסום המתווה, ותחושה של רבים שהצוות הממשלתי סגר עם חברות הגז עסקה המיטיבה מידי עם החברות על חשבון הציבור, עוררו ערב רב של מחאות. גם שימוע מאולתר והוזלה של מחיר הגז לשוק המקומי לא השקיטו את כלי המחאה. חלק מהמוחים דרשו למנוע כל יצוא של גז, אחרים דרשו להוריד בכ-50% את מחיר הגז לשוק המקומי, ויש הדורשים להלאים את המאגרים ולסלק את היזמים. רבים טוענים שיש לדרוש מהיזמים להניח צינור גז נוסף שיבטיח את אספקת הגז במקרה של תקלה בצינור הקיים.

המחאה לבשה אופי פוליטי כאשר התייצבו בראשה חברי כנסת ממפלגות האופוזיציה וארגונים המזוהים עם השמאל לגווניו. התנגדותו של הממונה על ההגבלים העסקיים אילצה את הממשלה לפעול לאישור בדרך עוקפת: הכרזה על המתווה כחיוני משיקולים של יחסי חוץ ובטחון של המדינה וחתימה על ידי שר הכלכלה. כששר הכלכלה לשעבר, אריה דרעי, התנגד לחתימה, הוא אולץ להתפטר על מנת שראש הממשלה יוכל לחתום במקומו על המתווה.

בשבועות הקרובים צפוי ראש הממשלה לחתום על המתווה ולאפשר בכך את המשך פיתוח מאגר תמר, וכן את פיתוח המאגרים לוויתן, כריש ותנין. פיתוח משמעותי של ענף הגז תלוי בחתימה על חוזי יצוא, שעד כה לא נחתמו.

לאחר שורת המפולות הפיננסיות של הטייקונים, הגיעו המשברים גם לחברות הריאליות. בסוף יוני פנתה רשת מגה לבית המשפט בבקשה להגנה מפני נושים. חובות הרשת נערמו ל-1.3 מיליארד שקל, ועתידה לוט בערפל. אלפי עובדים ומאות ספקים חרדים עד היום לגורלם. הקשיים של מגה, שנגרמו גם בגלל ניהול בעייתי, הם חלק ממשבר מתמשך שעובר על חלקים נרחבים מענפי הקמעונאות בשנים האחרונות. התחרות מצד רשתות חדשות, יעילות ומוזלות, הכתה ברשתות הוותיקות שהסתמכו במידה רבה על כוחן מול ספקים ופריסתן הרחבה שאפשרה להן לפעול לעתים קרובות כמונופול שיווקי מקומי.

מחאת המחירים חידדה את מודעות הצרכנים ואילצה אותן לפתוח תתי רשתות מוזלות שמשכו למטה את כל מחירי הרשת. מגה לא השכילה להתייעל ולעמוד בלחץ המחירים. מאז יוני עוסקת החברה בצעדי התייעלות הכוללים פיטורים נרחבים ודחיית תשלומים לספקים.

לא רק קמעונאות המזון בצרות. משבר לא קטן ממנו פוקד גם את רשתות הטקסטיל והאופנה. כאן מדובר בשורת רשתות קטנות ולא ברשת אחת גדולה. במהלך השנה האחרונה נסגרו כשבע רשתות אופנה, והשורדים נאבקים בירידה חדה בהכנסות וברווחים. הקריסה האחרונה שנרשמה היתה של רשת ספורט ורטהיימר שצברה חוב של למעלה מ-100 מיליון שקל.

גם בענף האופנה ניכרת תחרות חריפה. בניגוד לתחום המזון נאבקות הרשתות גם בתחרות מחריפה בגלל הקניות ברשת, כניסתן של רשתות מצליחות מחו"ל, ומחירי השכירות הגבוהים במרכזי הקניות המבוקשים.

קשה עדיין לומר בוודאות, אבל גורמים בכירים בענף הנדל"ן טוענים כי המפנה בשוק הדירות כבר החל. נתוני המכירות מראים המשך נסיגה של משקיעים משוק הדירות, והדבר משפיע בעיקר על ירידה בביקוש של דירות חדשות.

במשרדי המכירות של הקבלנים גוברת הנטייה להציע הנחות "מתחת למחיר המחירון". נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המבוססים על סקרי שוק מלמדים על ירידה של 3% במחירי הדירות ברבעון השלישי של השנה. גם מדדים של דירות מיד שנייה מצביעים על מיתון וירידה במחירים. הסיבות לירידת המחירים אינן ברורות וייתכן שמדובר בשינוי זמני. אבל שנת 2016 מתאפיינת במקרה הגרוע בהאטה ניכרת בעליית מחירי הדירות.

מכרזי "מחיר למשתכן", המהווים את תוכנית הדגל הממשלתית להוזלת הדירות החדשות, רק החלו והדירות המתוכננות להיבנות בעקבות המכרזים טרם הגיעו לשוק. אבל גורמים בענף הנדל"ן מסבירים שהסיבות לחולשת השוק אינן קשורות דווקא בעליית ההיצע של הדירות אלא בצד הביקוש: יותר ויותר משקיעים, שהיוו בעבר כ-20-30% משוק הקונים, מגלים שניתן להשיג תשואה טובה יותר בהשקעות בחו"ל או אפילו באיגרות חוב קונצרניות בשוק ההון המקומי.

נוכח מחירי הדירות הגבוהים, העלאת מס הקנייה על דירות להשקעה, סימני המיתון הגוברים במשק ונחישות משרדי הממשלה לפעול להורדת המחירים, הופכת ההשקעה בדירה למסוכנת יותר מבעבר, וייתכן מאוד שהגענו סוף סוף לנקודת המפנה.