זה התחיל בחקירות מתוקשרות של כוכבי הזמר הים תיכוני על העלמות מס מהופעות באירועים פרטיים, זה המשיך באושיות 'אינסטגרם' ורשתות חברתיות שהצטלמו עם אובייקט לקידום בתמורה לאלפי דולרים, והסתבך סביב השאלה אם דוגמנית מפורסמת שהחליטה לגור בדירה מסוימת ולנהוג ברכב מסוים וקיבלה בתמורה מגורים בחינם ומכונית בחינם - חייבת במסים.
העובדות הפשטות הן שהעלמות המס הגדולות בכלל לא קורות סביב עולם הזוהר וכוכביו, אלא דווקא בעולם הקדושה והרוחניות. די להזכיר את ממצאי דוח מבקר המדינה מ-2014, שקבע כי כספים רבים שמגיעים לכיסי רבנים ומקובלים בשלל אירועי חיים כמו חתונות ובריתות - לא מדווחים לרשויות המס, בהיקף שנאמד במיליוני שקלים בשנה, לפי הערכות זהירות.
הטענה הרווחת בפי ספקי שירותי הדת היא שלא מדובר בתשלום אלא בתרומות, מתנות או פשוט במצוות. מבחינה חוזית, מקבל השירות אינו מחויב לשלם עבור שירות, כגון עריכת חופה בחתונה. עם זאת ההלכה החברתית גורמת למקבל השירות לחוש צורך לשלם מיוזמתו עבור השירות. מדובר בהרגל כה עמוק, עד שבדו"ח המבקר נקבע כי ברשות לאיסור הלבנת הון התקבלו דיווחים על העלמות מס מצד 11 רבנים ושישה בד"צים, בהיקף של 1.011 מיליארד שקל וכ-1.3 מיליון פרנק שוויצרי בשנים 2014-2002.
בנסיבות אלה ברור מדוע פרסמה רשות המיסים חוזר בנושא מיסוי שירותי דת, שיסדיר את שאלת חובת המס של נותני שירותי דת מבחינת מס הכנסה ומע"מ. כחלק מכך קבעה הרשות כמה מבחנים שהתקיימות מרביתם צובעת את נותן השירות הדתי באופי עסקי שיחויב במס על רווחיו. לא ניכנס לדקויות עצמן, אבל פרסום החוזר בתקופה הזאת מבהיר כי כספים המועברים לספק שירותי דת, חייבים בתשלום מס.
אין לי ספק כי אילו תמשיך הרשות בפעולתה, יימצאו עוד ועוד סיפורי העלמות, בהיקפים גדולים יותר. אבל אין זה תפקידה של הרשות לבדה לטפל בכך. אמנם היא הגוף האחראי על גביית המס, אבל כדי לאכוף את הגבייה בצורה אפקטיבית נדרשת השתתפות של הציבור. המפתח להצלחה של יוזמות כאלה היא דרישה מצד מקבלי שירותי הדת לקבל חשבונית. רוח גבית למהלך כזה יכולה להיות מתן זיכוי ממס על הוצאות אלו. עד שזה לא יקרה יהיה קשה לאכוף את חוקי המס על ספרי שירותי הדת.
הכותבת היא רו"ח (עו"ד) הדס שרים, ראש חטיבת המס וה-SMB's בפירמת רו"ח בייקר טילי ישראל