הגבר או האישה: מי משלם על הדייט?

(הגשה: מיכל רשף, עריכה: תמר סוקניק)

ולנטיינס דיי מתקרב וזוגות צעירים ייצאו לדייטים. שוב יוציא הגבר את הארנק, שוב האישה תתעקש לשלם על חלקה, או לחלופין תצפה מבן זוגה לשלם על כל הבילוי. סוגיית התשלום בדייטים עדיין מעסיקה רבים, ויכולה לשפוך אור על התפיסות שלנו.

מחקר שנערך באוניברסיטת תל אביב בדק פרקטיקות של דייטניג, וכחלק מכך את סוגיית תשלום החשבון, הן ברמת התפיסה החברתית והן ברמת הפרקטיקה המתקיימת בפועל. עורכת המחקר היא ד"ר ענבל וילמובסקי, מרצה במרכז לייפר ללימודי נשים ומגדר ובמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטת העברית ומרצה בתוכנית למגדר באוניברסיטת תל אביב.

מבחינת תפיסות חברתיות, הוצגו בשאלון שתי עמדות, האחת היא שגברים אמורים לשלם על הדייט והשנייה היא שנשים אמורות לשלם על הדייט. לאמירה שגברים אמורים לשלם בדייט, 47.1% מהמשיבים - נשים וגברים - אמרו כי הם לא מסכימים, לעומת 35.1% שאמרו כי הם מסכימים, או מסכימים חלקית - 17.1%. לא נצפו הבדלים מגדריים משמעותיים.

לעומת זאת, לעמדה ש"אישה אמורה לשלם על הדייט", נטו רוב המשתתפים - נשים וגברים - שלא להסכים בשיעור של 73.9%, לעומת אלה שהסכימו חלקית - 19.3%, ומיעוט שהסכימו - 6.8%.

הקשר בין מגדר ובין תשלום על דייט ראשון, נמצא מובהק וחזק יותר. מתוך כלל הנשים במדגם, יותר ממחצית - 54% ציינו כי בן הזוג משלם בדייט הראשון, חלקן, 42.7%, ציינו כי הן מתחלקות בתשלום, ושיעור זניח של 1.8% ציינו כי הן משלמות על הדייט.

מתוך כלל הגברים ציינו רובם - 68.9% - כי הם אלה שמשלמים בדייט הראשון, כשליש מהם, 28.1%, ציינו כי הם מתחלקים בתשלום, ורק מיעוט זניח - 1.2% אמרו כי בת הזוג היא זו שמשלמת.

"החלוקה המובנת לפיה הגבר הוא שמשלם על הדייט ואילו האישה אמורה לספק בתמורה את נוכחותה 'היפה' ולא רק, התקבעה בתודעה עוד בתחילת המאה ה-20 בקולג'ים" אומרת ד"ר וילמובסקי. "אז התבסס המושג 'דייטינג', שמסמל מפגש שבו גבר ואישה יוצאים מחוץ לבית, למקום כלשהו ,כגון מסעדה או תיאטרון, במטרה ליהנות זה מחברתה של זו. בתקופה זו, נשים בנות המעמד הבינוני התחילו לצאת ללימודים, ורבות מהן עוד לא עבדו, כך שהגברים הם אלה שהחזיקו בממון. גברים גם דורגו על בסיס שייכותם לבית אחווה נחשב, בגדיהם היקרים, גישתם למכונית פרטית וכספם. נשים לעומת זאת דורגו על פי היותן מבוקשות, וכאן יש סטנדרט כפול. מצד אחד הן צריכות להיראות מהוגנות, ומצד שני להיתפס כנחשקות מינית. מאז ועד היום חל שינוי מסוים בחלוקת המשאבים בין המינים, אך התפיסות המגדריות עדיין קיימות".

ד"ר וילמובסקי טוענת כי במידה רבה ניתן להגדיר את ההתעקשות על כך שהגבר ישלם כשוביניזם. "אנו עדיין חיים בתוך חברה שבה הגבר נמדד על בסיס מסוגלתו הפיננסית ואילו האישה נמדדת לפי מיניותה ואידאל היופי. חלוקה זו, שבאה לידי ביטוי באופן התשלום בתום הדייט, ממשיכה להתקיים לאורך כל מערכת היחסים שבה הגבר נדרש לפרנס והאשה נדרשת למלא תפקידים נשיים או כאלה שקושרים לבית, לאימהות או למיניות. תפיסה זו מושרשת בנו מכל עבר ובעיקר בייצוגים התרבותיים בטלוויזיה ובקולנוע, ולוכדת אותנו בתוך התפקידים המגדריים שהוגדרו לנו".

"הפמניסטיות היו הראשונות שטענו כי בעצם כך שגבר משלם נוצרת מערכת של ציפיות מהאישה להעניק לו תמורה, וגם היא, ששבויה בתוך התפיסה הפטריאכלית, מצופה להמשיך בתורה ולמלא את חלקה בעסקה. היא מרגישה שעליה להעניק לו גמול כלשהו", אומרת וילמובסקי. "אולם צריך להתבונן על האופן שבו גישה זו נצרבה עמוק בתודעה שלנו. גם כשנשים כבר מציעות לשלם או לחלוק את התשלום, פעמים רבות, במעיין תגובה פבלובית, הגבר מייד שולף את כרטיס האשראי, לבל תיפגע גבריותו, או יתויג כקמצן".

לדבריה, בעולם שבו כולנו שבויים בתפיסות מגדריות סטריאוטיפיות, חובה עלינו לערער על תפיסות אלה ולשאול שאלות. למשל מדוע גברים מצופים לשלם על נשים, מדוע נשים שמעוניינות לחלוק בתשלום, עלולות להיתפס כ'פמיניסטיות' מדי וכמאיימות; ומדוע במקרה שבו הגבר לא מציע לשלם בדייט, הוא מתויג כקמצן כמעט באופן מיידי.

מועדון הצרכנות של עובדי חברות ההיי- טק "הייטקזון" בחן במסגרת סקר מקיף את סוגיית גובה התשלום בדייט הראשון. לצורך כך, הועברו שאלונים ל-510 גברים בגילאי 25-40 שהתבקשו להשיב מה הסכום הממוצע שהם משלמים בתום דייט ראשון. כמו כן, התבקשו המשיבים לדרג את העדפותיהם ביחס למקום הבילוי בדייט הראשון.

"אם בעבר דייט אופייני היה כרוך בארוחה במסעדה או צפייה בסרט, רבים מההיי-טקיסטים בוחרים כיום לקיים את הפגישה הרומנטית בסביבה שונה ומרעננת יותר", אומר דגן רונן, מנכ"ל משותף במועדון הצרכנות הייטק זון. "בשנים האחרונות יותר ויותר גברים ונשים בוחרים להיפגש בחדר קווסט – חדר שבו הם ננעלים כשהמטרה היא לצאת ממנו תוך פרק זמן מסוים ולצורך כך, עליהם לפתור תעלומות, לאתר מפתחות ולפתוח דלתות סתרים. באמצעות מפגש כזה, הצדדים חווים זה את זו באופן שמאפשר להם להעריך ביתר קלות את מידת ההתאמה של הצד השני כשותף פוטנציאלי לזוגיות".

יותר ויותר ההיי-טקיסטים בוחרים לצאת ממרחב השבלונה ולעשות את הדייט בפורמט של "פיינט–דייט" - סוג של מסיבת צביעה. אנשים מגיעים, שותים הרבה אלכוהול, מכירים אנשים חדשים, ויוצרים פיסת אמנות שיש בה עומק ותוכן.

ומתברר שהעלייה במחירי האלכוהול ויוקר המחיה המאמיר משפיעים גם על ההיי-טקיסים וכחלק מכך רואים כי קיימת העדפה ברורה לבילויים זולים יותר. "אם מביאים בחשבון שרבות מההיכרויות נעשות באתרי היכרויות או ברשתות החברתיות, ניתן להסיק שיש העדפה לקיומו של הדייט הראשון בסביבה ניטרלית ולא מחייבת, שלא דורשת בילוי ארוך או אינטימי מדי".

רונן סבור כי עובדי ההיי-טק אינם שונים במהותם מעובדים רגילים. יוקר המחיה משפיע גם עליהם בין אם פסיכולוגית ובין אם באופן ממשי. "מאחר שרובם גם חברים במועדוני לקוחות הם מעדיפים להשתמש בהטבות השונות לבילויים שמעניק להם כרטיס החבר של מועדון הלקוחות כדי לקיים את הדייטים במקומות אלה. לעיתים", הוא אומר, "הדייט יתקיים באותה מסעדה או בית קפה שבו הם נוהגים לסעוד צהריים".