מדינות אירופיות שמסרבות לחלוק בנטל ההגירה הגבוהה ייקנסו ב-250 אלף אירו בגין כל פליט, במסגרת תוכניתה של בריסל לבצע רפורמה מעמיקה בתקנות הטיפול במבקשי מקלט באיחוד האירופי.
לקריאה נוספת:
טים קוק מרגיע את משקיעי אפל: "יש לנו חידושים גדולים בקנה"
בלי מסעדות שף - הטרנד הקולינרי החדש הוא "בזול"
עלויות גבוהות וניהול חובבני: מסעדות היוקרה נסגרות בזו אחר זו
סעיף קנס העונשין הוא אחד המרכיבים השנויים ביותר במחלוקת ברפורמה שמבקשת נציבות האיחוד האירופי לערוך בתקנת דבלין, המפרטת את הטיפול במבקשי מקלט. תוכנית הרפורמה תיחשף מחר (ד').
מדובר בתוכנית המתואמת ביותר מצדו של האיחוד האירופי להציל את מערכת הטיפול במבקשי מקלט, שקרסה תחת נטל הגירתם של מיליוני בני אדם לאירופה אשתקד, ושמסכנת את עקרון חופש התנועה ללא דרכון באזור שנגן.
בשבועות האחרונים פחתה זרימת המהגרים ליוון הודות להידוק הפיקוח על נקודות המעבר בהרי הבלקנים המערביים וההסכם עם טורקיה לשלוח חזרה מבקשי מקלט שמגיעים לאיים היווניים. עם זאת, נמשך הקרע הפוליטי באיחוד האירופי סביב סוגיית החמרת תקנות המקלט באיחוד.
תוכנית הרפורמה של הנציבות מודעת למגבלות הפוליטיות, אך מבקשת לצמצם בהדרגה - במקרה של התעוררות משברים עתידיים - את העומס על מדינות שמשמשות כנקודות כניסה למהגרים, כגון יוון, ושכורעות תחת הנטל, וזאת בעיקר באמצעות מנגנון אוטומטי לחלוקת פליטים ברחבי אירופה במקרה של זרימת מהגרים פתאומית לאחת המדינות.
כדי להבטיח את ביצועה של מדיניות זו, כוללת תוכנית הרפורמה סעיף שמאפשר למדינות שמסרבות לקלוט מהגרים לשלם סכום כספי - שנקבע ברמה גבוהה במכוון - אם ברצונן להימנע מקליטת מבקשי מקלט שמקום שהותם שונה באופן זמני.
לדברי ארבעה מקורות יודעי דבר, על פי טיוטת תוכנית הנציבות האירופית מאתמול (ב'), נקבע קנס בסך 250 אלף אירו בגין כל מבקש מקלט.
"גובה התשלום עשוי להשתנות, אך הרעיון הוא שזה ייראה כמו סנקציה", אמר אחד הפקידים שראה את טיוטת התוכנית. דיפלומט אחר אמר כי בכל מקרה מחיר הסירוב לארח פליט יהיה "מאות אלפי אירו".
מדינות מזרח אירופיות כמו פולין והונגריה יקדמו בברכה את קביעתן של מכסות חובה של מבקשי מקלט, אך הן יירתעו מהקנסות הגבוהים המוצעים במסגרת התוכנית. בתעריף שעליו ממליצה הנציבות, תיאלץ פולין לשלם כ-1.5 מיליארד אירו כדי להימנע ממילוי מכסת 6,200 מבקשי מקלט שאמורים להיות מועברים אליה מאיטליה ויוון.
הקנסות הכספיים נועדו ליצור תמריצים למילוי מכסות המהגרים, שאכיפתן נכשלה באופן חמור, ושהתגלו כבלתי אפשריות ליישום אפילו לאחר שקיבלו מעמד של חקיקה.
תוכניתה של הנציבות מבוססת על תוכנית הדגל לעת חירום של האיחוד האירופי להעברת 160 אלף פליטים, שבמסגרתה הועבר 1% בלבד ממספר פליטים זה בעקבות ההסכמה שהושגה עליה אשתקד.
גרמניה, איטליה ויוון לוחצות על האיחוד לבצע רפורמות מרחיקות לכת בתקנת דבלין, שמנציחה את העיקרון כי מדינות צפון אירופה, כגון בריטניה ופינלנד, יכולות לגרש מבקשי מקלט חזרה למדינה הראשונה שדרכה הם נכנסו לאיחוד האירופי.
הצעת הנציבות משאירה על כנה את האחריות שמטילה תקנת דבלין על מדינת הכניסה הראשונה, ושבה תומכות בריטניה, צרפת ומדינות אחרות שמרוחקות מנקודות הכניסה של המהגרים, מכיוון שאחריות מדינת הכניסה הראשונה מאפשרת - לפחות באופן תיאורטי - למדינות המרוחקות לגרש חזרה אלפי מבקשי מקלט.
בריסל מנסה לפייס את המדינות שדוגלות במנגנון ממורכז יותר, וזאת באמצעות השקת משטר מכסות אוטומטי להתמודדות עם זינוקים חדים בגלי ההגירה. אם מספר המהגרים למדינה מסוימת גבוה ביותר מ-150% מ"חלקה ההוגן" במספר מבקשי המקלט לשנה - "חלק הוגן" זה מחושב על בסיס מספר האוכלוסין וההכנסה לאומית - יופעל אוטומטית מנגנון להפצת מבקשי המקלט ברחבי אירופה.
פקידים באיחוד האירופי מסרבים לומר אם יהיה זה אפשרי מהבחינה המשפטית למדינות שאינן כלולות באזור שנגן, כגון בריטניה ואירלנד, להמשיך ולהיכלל בתקנת דבלין, אך ליהנות מפטור ממכסות מהגרים אם ייעשה שימוש במנגנון הפצת המהגרים. התוכנית המוצעת מצהירה בפשטות כי בריטניה ואירלנד אינן חייבות להישאר בתקנת דבלין.
הרפורמה בתקנת דבלין היא סוגיה רגישה מבחינת בריטניה, בייחוד על רקע הדיון הציבורי הסוער שמתקיים לקראת משאל העם על הישארות בריטניה באיחוד האירופי. לונדון מתנגדת בתוקף לרפורמות בתקנה שאפשרה לה מאז 2003 לגרש למדינות אחרות באיחוד האירופי 12 אלף מבקשי מקלט.