כשחבר הכנסת יאיר לפיד העלה בסוף השבוע שעבר את "הארץ" באנגלית לתודעה הציבורית, אחרי שקישר בין מי שעומדת להתמנות לעורכת שלו, נעה לנדאו, לבן זוגה הפעיל ב"שוברים שתיקה", הרשתות החברתיות סערו, והוא מיהר להתנצל.
אבל אם את הטיעון הנפסד של לפיד קל לבטל, הטענה המעניינת יותר שלו היא זו שעוסקת בעוצמה של "הארץ" באנגלית כאחד ממקורות המידע הבודדים על ישראל בחו"ל, ובנזק שהביקורת שבו - החריפה יותר, על-פי מבקרים, מהקו בעברית - גורמת לישראל ולמדיניות החוץ שלה.
מי שלא נזקק להערה הלא מוצלחת של לפיד כדי להתוודע לנושא הוא חנן עמיאור, העורך הראשי של אתר פרספקטיבה, שמעיד על עצמו שהוא אתר ה"מוקדש לקידום סיקור תקשורתי מדויק ומאוזן של ישראל והמזרח התיכון".
כשמבקשים מעמיאור להצביע על טעויות בולטות שהוא ואנשיו מצאו ב"הארץ" באנגלית, הוא לא יודע מאיפה להתחיל. "הם כל הזמן עושים טעויות, ותמיד כאלה שיוצרות הטיה נגד ישראל בהשוואה לדיווח המקורי בגרסה בעברית. הם מתקנים הרבה פעמים אחרי שאנחנו מעירים להם, אבל לצערנו אנחנו תופסים אותם בטעויות אחת ללא הרבה זמן".
ואכן, כניסה לאתר פרספקטיבה (presspectiva) מובילה חיש קל לעמודים שבהם ניתן למצוא עשרות רבות של טעויות תרגום, שעליהן דיווח האתר לאורך השנים. האקטואלית שבהן - שאולי יכולה גם להבהיר משהו על ההבדלים בין "הארץ" בעברית ומקבילו באנגלית - נוגעת לחייל שירה למוות במחבל בחברון, אשר עניינו נדון כיום בבית דין צבאי.
באתר פרספקטיבה מביאים דוגמאות שמראות כיצד כותרות במהדורה העברית, שמהן ניתן להבין כי אזריה ירה במחבל, מוצגות כך שבאנגלית לא ניתן יהיה להבין זאת. פעם אחת "הרג המחבל" הופך ל"ירי בחברון", פעם אחרת "המחבל" בכותרת בעברית הוא "הפלסטיני הפצוע" באנגלית, וכן הלאה.
ואם זה לא מספיק כדי להשתכנע שמדובר בהחלטה עריכתית עקבית, אפשר להתבונן על התגית שאוגדת את הסיפורים האלה בשני האתרים. באתר בעברית היא "החייל שירה במחבל", ואילו באנגלית היא נקראת "הירי בחברון".
עמיאור מזכיר מקרה בולט נוסף. ב-2014 פרסמו עמירה הס ויאיר אטינגר ידיעה שלפיה מתנחלים בחרו לציין את ל"ג בעומר באמצעות מדורה שהדליקו במטע זיתים השייך למשפחה פלסטינית. הכותרת שניתנה לידיעה בעברית הייתה "ל"ג בעומר: מתנחלים מחברון הדליקו מדורה במטע זיתים בתל רומיידה". באנגלית, לעומת זאת, הכותרת דיווחה על כך ש"מתנחלים שרפו מטע זיתים בחברון".
האתר פרסם תיקון לידיעה בעקבות פניית פרספקטיבה, אבל בינתיים כבר הספיק פיטר ביינרט, עיתונאי אמריקאי בעל שם שכותב גם ב"הארץ", לשלוח את למעלה מ-24 אלף עוקביו בטוויטר לידיעה, שאותה הוא הכתיר בכותרת משלו: "פוגרום ל"ג בעומר". בהמשך גם הוא חזר בו.
"כלומר", אומר עמיאור, "יש לנו כאן מתנחלים שהדליקו מדורת ל"ג בעומר במטע זיתים, עץ אחד לא נשרף שם לפי הידיעה בעברית, ובתוך שני צעדים, זה הופך להיות לא פחות מפוגרום".
- יכול להיות שהבעיה היא פשוט תרגום לא מספיק טוב מעברית לאנגלית?
"זה מה שהם ניסו לטעון, שזה רנדומלי. אבל אי-אפשר להמשיך לטעון את זה כשכל ההטיות הן תמיד בכיוון אחד, לצד של יותר ביקורת כלפי ישראל".
- וכשאתם פונים אליהם, הם מתקנים?
"בחלק גדול מהמקרים כן, היה לנו איתם קו פתוח. אם אתה קורא את הביקורת שלנו, אתה רואה שזה לא טוקבק מתלהם, זה דיון ענייני. והם באמת תיקנו הרבה פעמים, עד שעמוס שוקן (מו"ל 'הארץ', י"כ) אמר לי שהוא בכלל מתנגד לזה, ושאם יש לו טענה, היא לא כלפי העורכים באנגלית - אלא כלפי 'הארץ בעברית'".
שוקן אישר כי אמר את הדברים לגבי שני מקרים.
מבקר חריף נוסף של המהדורה באנגלית של "הארץ" הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות" בן דרור ימיני. ימיני, שבשנים האחרונות עוסק בהסברה פרו-ישראלית בעולם, יודע לספר כי השאלות הקשות שבהן הוא נתקל במהלך הרצאותיו בקמפוסים בעולם מבוססות פעמים רבות על דברים שהשואלים קראו ב"הארץ". "אני נתקל בשאלות שהן בין קשות לעוינות, ובחלק ניכר מהמקרים, כשרוצים להוכיח את הטענה, ההסתמכות היא על מאמרים מ'הארץ'".
- אם יש הטיות לרעה ב"הארץ" באנגלית, למה לדעתך זה קורה?
"לא יודע, אני לא מבין אותם, כמו שאני לא מבין את השמאל הישראלי. הרי יש מספיק טענות טובות נגד הימין ונגד מה שהימין מעולל לנו. אני לא איש ימין, כתבתי נגד המתנחלים יותר מאשר כל מה שכתבתי נגד השמאל הישראלי. באמת יש טענות טובות. זה שהופכים את ישראל למפלצת זה רק מרחיק את השלום ורק מנציח את הכיבוש".
- וב"הארץ" לא מבינים את זה?
"אני חושב שנדמה להם שזה הדבר הנכון לעשות. זאת אומרת, מבחינתם אנחנו כוחות הקדמה, אנחנו שייכים לקהילה הבינלאומית שמאוד עוינת את ישראל, ואנחנו מספקים לה בדיוק את מה שהיא רוצה, כי אנחנו המקור המרכזי לאינפורמציה. הם לא נאבקים בכיבוש, הם נאבקים בישראל".
כששוקן נשאל על הפערים, הוא מסביר נקודה חשובה: "האתרים נערכים בנפרד. כשיש באתר או בעיתון באנגלית כותרת, היא לא בהכרח תרגום של הכותרת בעברית, כי הידיעה בעברית מגיעה לשני האתרים, נשלחת לתרגום לאנגלית, וכל מערכת מחליטה על היקף הידיעה ונותנת את הכותרת שהיא חושבת שמתאימה לקהל שלה".
- ובכל זאת, כמו שעולה מהמעקב, יש הרבה טעויות במהדורה באנגלית.
"אני חושב שממש אין הרבה טעויות כאלה. בכלל, ההסתכלות רק על כותרות היא לא נכונה, אנחנו לא עיתון של כותרות, ולכל תוכן אפשר לתת יותר מכותרת אחת. בכל מקרה, אני שולל לחלוטין שיש מגמה בעיתון באנגלית להוציא את ישראל רע יותר או להיות יותר ביקורתי, כי הרי העיתון בעברית מספיק ביקורתי.
"אנחנו יודעים מה הבעיה המרכזית של ישראל, ו'הארץ' מבקר אותה בעברית ובאנגלית. בגלל שלא יכולים לתקוף אותנו על הדברים הרציניים, מחפשים את השטויות האלה. כל העיסוק של אתר פרספקטיבה בסוגיה הזאת זה ניסיון להעביר דיון בעבודה עיתונאית מקצועית לדיון בפוליטיקה".
שוקן הוא מו"ל שפתיחותו התקשורתית היא חריגה בנוף התקשורת המקומית. מיותר כמעט לציין שהוא איש רהוט וחד-לשון. ובכל זאת, כשהוא נשאל על הפערים בין האתרים בנושא פרשת אלאור אזריה, נדמה כי השיחה נקלעת לדרך ללא מוצא, שלא לומר הופכת מעגלית.
כך זה נשמע בקיצורים הכרחיים:
- זאת לא בעיה שבאנגלית מתעקשים לא לקרוא "מחבל" לפלסטיני שאזריה הרג?
"איך לדעתך צריך לקרוא לו?".
- למה צריך את דעתי, אני אומר לך איך קוראים לו באתר "הארץ" בעברית. התגית היא "החייל שירה במחבל".
"המונח 'טרוריסט' מיוחס בעולם האנגלוסקסי למי שעושה את מה שעשו בפריז או בבלגיה או בדבר כזה, נכון? הוא לא מיוחס למישהו שעושה נניח את מה שהחייל הזה עשה. אבל זה לא משנה, הרי אני ואתה לא בקיאים בשפה האנגלית של התקשורת כמו האנשים שעושים את זה.
"ואם כבר מדקדקים בעניין הזה, אז תחליטו: הרי אפשר היה להגדיר את החייל כ'רוצח', ואז אתה יכול במקביל לקרוא לפלסטיני 'המחבל'. אבל פה מתעקשים לא להגיד על החייל שהוא רוצח, או הורג בדם קר, וטוענים אל תעשו לו שפיטה לפני הליך משפטי. ולמחבל כבר היה הליך משפטי?".
- אבל אין מחלוקת על זה שהוא דקר חייל.
"אין מחלוקת? אני לא יודע אם אין מחלוקת, לא היה על זה דיון משפטי".
- לפי "הארץ" בעברית אין מחלוקת, מעולם לא נטען שם דבר כזה.
"אני מסכים אתך, אבל אני אומר שגם אין מחלוקת שהחייל הרג בדם קר".
- לגבי זה מתקיים עכשיו הליך משפטי.
"אז יש הליך משפטי, ואין מחלוקת שהוא הרג אותו בדם קר. יכולות להיות כל מיני מחלוקות על מניעים, על דברים כאלה, אבל אין מחלוקת שזה מה שהיה שם".
- אבל קצת קשה ליישב את שתי הגישות האלה, העקביות, של המהדורה בעברית מול המהדורה באנגלית. אולי בעצם הביקורת שלך היא על הגרסה העברית?
"לא צריך ליישב. שתי הגרסאות אפשריות ומתקבלות על הדעת בעבודה עיתונאית. אם קיבלו במערכת באנגלית החלטה לא לקרוא לו 'מחבל' - למרות שאני לא בטוח שזה נכון, כי יש גם דוגמאות שכן קראו לו 'תוקף' (Attacker) - אז זו החלטה מקצועית לגיטימית בעיניי. אני לא חושב שזו החלטה שאי-אפשר להגן עליה".
"ל'הארץ' כמותג יש יותר יוקרה בינלאומית"
כשמנסים לבחון את הטיעון המרכזי השני של מבקרי "הארץ" - השפעתה הגדולה של המהדורה באנגלית על היחס כלפי ישראל, בשל היותה אחד המקורות הבודדים למידע על המדינה באנגלית - מתקבלת אירוניה משעשעת. מבקרי "הארץ" מייחסים לעיתון השפעה רחבה, כמעט מאגית, על דעת הקהל בעולם - בעוד ששוקן עצמו דווקא ממעיט בכוחו.
עמיאור משוכנע כי "דיפלומטים, פוליטיקאים ומעצבי דעת קהל ועיתונאים בכל העולם שמסקרים את ישראל ואת הסכסוך קוראים 'הארץ' באדיקות. אני זוכר שברק אובמה בעצמו אמר שכל הכבוד שיש את 'הארץ'. הוא אמר שזה העיתון שאומר את האמת. אז העובדה היא שנשיא ארה"ב שואב את האינפורמציה שלו על הסכסוך מעיתון 'הארץ' באנגלית, וממנו זה יורד למטה. וזו הבעיה העצומה עם העיתון הזה".
דעתו של ימיני דומה: "נכון שהיום יש גם את 'טיימס אוף ישראל', ו'ג'רוזלם פוסט' היה תמיד, אבל כשאני נמצא בהרצאות בחו"ל, אף אחד לא מצטט לי את העיתונים האלה. מצטטים לי את 'הארץ'".
גם הנריקה צימרמן, עיתונאי ותיק שמסקר את המזרח התיכון עבור תחנת הטלוויזיה הספרדית אנטנה 3 וכלי תקשורת נוספים, סבור כי "העיתונאים הזרים רואים ב'הארץ' מקום שמבטא יותר עמדות ביקורתיות, ולכן הם יותר קשובים אליו. ל'הארץ' כמותג יש יותר יוקרה בינלאומית. אם אני כותב מאמר לחו"ל ומצטט את 'ידיעות אחרונות', למשל, זה עושה פחות רושם, כי את 'הארץ' כולם מכירים".
שוקן, כאמור, דווקא מפחית בהיקף ההשפעה של האתר, שלדבריו יש לו למעלה מ-18 אלף מנויים משלמים ו-2.5-3 מיליון משתמשים ייחודים בחודש. "הטענות האלה מצחיקות", הוא אומר. "הרי יש מספיק אתרים שעושים את מה שהמדינה או הממשלה רוצה שיעשו. 'ג'רוזלם פוסט', האתר של 'ישראל היום' ו'טיימס אוף ישראל'. קוראים גם אותם, אני לא יודע בדיוק את המספרים, אבל אני לא רואה של'ג'רוזלם פוסט' יש פחות עוקבים מלנו, נדמה לי שיש להם יותר. אז מי שרוצה, שיקרא 'ג'רוזלם פוסט' או 'טיימס אוף ישראל' ויקבל תמונה טובה".
גם העיתונאי לוק בייקר, שעומד בראש סוכנות רויטרס בישראל וברשות הפלסטינית, לא מייחס ל'הארץ' השפעה גדולה במיוחד. "אני חושב שהטענות האלה היו יותר נכונות לפני 15-20 שנה, לפני הבום של האינטרנט ואחר-כך הרשתות החברתיות. היום אם אתה עיתונאי רציני, אתה לא נסמך על 'הארץ'.
"יש אולי אנשים שאוהבים לקרוא את 'הארץ', וזה אחד המקומות הראשונים שהם הולכים אליו, אבל האנשים שאני מכיר ומסקרים את ישראל - אני לא רואה שהם נשענים על 'הארץ'. בכלל, היום כלי כמו טוויטר הוא הרבה יותר משמעותי בלהתעדכן לגבי מה שקורה. יש עיתונאים בערוץ 10 ובערוץ 2 שמצייצים גם באנגלית. יש הרבה מקורות, ואנשים חולקים חדשות וניתוחים ופרשנויות שהם לאו דווקא מ'הארץ'".
צימרמן חותם את הנושא במה שאולי ממקד את הטענה בדבר ההשפעה של "הארץ", ובמידה רבה גם את הדיון כולו: "עם כל הקושי שבדבר, צריך להבין שעבור כל מי שרוצה לנגח את ישראל בחו"ל - כולל אנשים שלא רוצים שיבלבלו אותם עם העובדות, והם ינגחו את ישראל בכל מקרה, גם אם היא תהיה צחורה וטהורה - 'הארץ' מהווה כלי. אבל אחרי כל זה, אם אתה שואל אותי אם אני מעדיף שיהיה כלי כזה, שהוא פתוח וביקורתי - אז התשובה היא שכן, אני מעדיף את המצב הזה, כי זו הדמוקרטיה".