בעוד הגירעון בתקציב מתרחב ל-15 מיליארד שקל, והכל תוהים במה יקצץ שר האוצר משה כחלון כדי לחבר את הקצוות הפרומים, הפתיעו אנשיו בהדלפה מתכוננת היטב: לא קיצוץ אלא הרחבה. לא פחות מ-4 מיליארד שקל מתכוון שר האוצר לחלק מקופתו הריקה כהקלות מס למעמד הביניים.
מכיוון שלא התגלה בישראל מקור הכנסות חדש ומפתיע, תמומן חגיגת ההטבות באשראי שיועמס על הדורות הבאים, ילדינו ונכדינו.
הקלות המס לא יעשירו איש. הסכומים מתחילים מ-29 שקל לחודש למי שמגיעים בקושי לסף המס עם הכנסה של 6,000 שקל, עד 155 שקל למי ששכרו החודשי הוא 20 אלף שקל ויותר. המס לבעלי שכר של יותר מ-20 אלף שקל לחודש יעלה, וההכבדה תגיע עד 330 שקל לחודש לבעלי הכנסות גבוהות. גם חברות עסקיות ייהנו מירידה קלה במיסוי. חלק קטן מהסכום עשוי לסייע להן בהשקעות.
בכירים באוצר העדיפו לא להגיב כשנשאלו לדעתם על הקלות המס המתוכננות. על פי המקובל, נערכים אנשי האוצר בקפידה לקראת פרסום מהלכים דרמטיים מסוג זה. אולם עד היום אחר הצהריים סירב המשרד להתייחס רשמית לפרסום שיזמה לשכת השר. התנהגות זו מלמדת משהו על התדהמה והביקורת הנמתחת במסדרונות האוצר על התוכנית ועל האופן שבו היא פורסמה.
קשה לטעות בקשר למניעיו של כחלון: לאחר 14 חודשים בתפקיד הוא מתקשה להציג הצלחה: מחירי הדיור אינם יורדים חרף מאמציו והבטחותיו. מראיינים מתחילים להזכיר לו את הבטחתו לפרוש במקרה שייכשל בהוזלת הדיור. במקביל נרשמת ירידה חדה ביצוא והצמיחה הריאלית קרובה לאפס. ההסכם שנחתם מעל לראשו להגדלת תקציב הביטחון, מצמצם מאוד את האפשרות לבצע מהלך משמעותי לשיפור מצב המשק או להגדלת התקציבים החברתיים.
השינויים בדרגות המס יכלו להיות מבורכים, אילו היה מדובר בשינויים שמקזזים את עצמם: מוסיפים לבעלי השכר הנמוך, ומקטינים את שכר הנטו לעשירים. אולי קצת פופוליסטי, אבל נכון למדינה שמדורגת במקום טוב על הפודיום של המדינות עם פערי ההכנסות הגרועים ביותר בין עשירים לעניים.
אבל המספרים אינם מתאזנים, ואם תיושם תוכנית המס החדשה של כחלון ייגרעו מקופת המדינה עוד 4 מיליארד שקל.
אנשי כחלון מסבירים את המהלך כצעד שמעודד צמיחה, אבל אינם יכולים להסביר את הקשר בין הפחתת המסים לצמיחה המיוחלת. מי שיבקש ממשרד האוצר מסמך שמציג את הקשר בין חגיגת המסים של כחלון לצמיחה - ייתקל בשתיקה רועמת.
ישראל בולטת בעולם בשיעורי המס הנמוכים שלה. מחצית האוכלוסיה כלל אינם משלמים כאן מס. ייתכן שהפחתת מס על חברות מסוימות יגדיל את יכולתן להעסיק עובדים ולהשקיע בפיתוח. אבל תוספת של כמה עשרות שקלים למעמד הביניים תשפיע במקרה הטוב על הצריכה המקומית ועל גודל המשכנתא שנוכל לקחת כדי לקנות דירה. הדירה, אגב, תתייקר בדיוק באותו שיעור.
לעומת זאת, הסכומים שמפזר כחלון יכלו להקל ולו במעט על תקציבי הרווחה הלחוצים. ישראל, בזכות "שרים חברתיים" מסוגו של כחלון, היא אחת המדינות הנכשלות בין מדינות OECD בתחום ההשקעה ברווחה. נכון, כחלון פעל להגדלה משמעותית של קצבאות הקשישים, אך אין בכך כדי לחפות על השירותים הקורסים, המחסור בדיור הציבורי, שירותי רפואה שהפכו בלתי נגישים בגלל העומס והתורים, וכמובן מערכת החינוך כושלת על פי כל מדד בינלאומי.
אבל לכחלון אין זמן להשקעות ארוכות טווח, כמו שיפור השירותים החברתיים. הוא זקוק למהלך תקשורתי שמגיע בשידור ישיר לחשבון הבנק של בוחריו, ומרגיע, לפחות לכמה ימים, את הביקורת על תפקודו.