פעם פעם, בשנות החמישים, כשהיינו כולנו שחור לבן, שרנו על האוטו הגדול של תנובה. תנובה בעת הקמתה הייתה קואופרטיב וכעת מבנה הבעלות עליה השתנה ללא היכר. תהליך דומה עבר גם על הבעלות על כלי הרכב הפרטי.
אז, בימים הרחוקים ההם, היה כלי רכב פרטי רק לבודדים - היום יש לרובנו. אבל, מה מכינים לנו השינויים הטכנולוגיים והחברתיים? האם המוסד הזה של בעלות פרטית ישרוד? האם המושג "הרכב שלי" יהיה רלבנטי? בטור זה, אנחנו מתחילים מהעץ ביער של הפילוסוף ג'ון לוק, מזכירים במילה את האנרכו-קומוניזם, מתרכזים בעמותה דיגיטלית ומסיימים במכוניות ששייכות לעצמן. כן, רק לעצמן.
מה הופך משהו לשלי?
בהיסטוריה של החשיבה מקובלות שתי תשובות לשאלה הזו. תשובה ברוח שמאל כלכלי נותן ז'אן ז'אק רוסו: מקורו של כל רכוש הוא אקט אלים של השתלטות - יום אחד קם אדם, בונה גדר ומכריז: שלי! ככה נולד רכוש פרטי ולכן רכוש כזה לא אהוד על הוגים שמאליים.
ג'ון לוק, הוגה הדעות הבריטי, מתייחס לשאלה הזאת אחרת לגמרי. "אני שייך לעצמי", הוא שואל, "נכון?" "כן", אנחנו עונים. "מכאן", הוא יגיד, "גם הכשרונות שלי שייכים לי, אכן?" "כן", אנחנו עונים. "עכשיו, נדמיין שאני הולך ביער ורואה עץ שלא שייך לאף אחד. באמצעות הכשרונות שלי, אני כורת את העץ ומגלף ממנו פסל.הפסל הזה", יגיד לוק, "שייך לי, כי הוא ביטוי גשמי של הכשרונות שלי" - הרכוש הפרטי הוא זכות שלי כי הוא נובע מהזכות שלי על עצמי.
אבל האם אלה האפשרויות היחידות?
לא!
האנרכיסטים מהזרם שנקרא "אנרכו-קומוניזם" חושבים אחרת. הם שוללים לגמרי את מושג הבעלות על רכוש. הם לא מסכימים לבעלות פרטית בנוסח לוק. המערכת הקפיטליסטית שהוא מייצג אינה הוגנת בעיניהם ומביאה לניצול של הפועלים. אבל הם לא יסכימו גם עם הגישה הקומוניסטית ברוח ברית המועצות; שם הוחזק הרכוש כולו בידי המדינה. ומה כן? שימוש במקום בעלות.
הרכוש, הם יגידו, שייך לאנושות כולה. הדברים לא שייכים לאיש. כל אחד יכול להתשתמש על פי צרכיו. ולא, לא מדובר על ספר בספריה שלי, מטפחת אף או מחשב - מדובר על רכוש גדול: נדל"ן, כלי רכב, בנקים ומפעלים. המושג "בעלות" הוא מושג לא נכון, שלילי. אדם לא יכול להיות בעלים של רכוש. הוא יכול להשתמש בו.
השתכנעתם?
אני מניח שזה נראה לכם בלתי ישים כלכלית, שזה מזכיר לכם מהפכנים שהביאו דם וסבל יותר מחופש. אבל, מתברר שהאנרכו קומוניזם עומד לצוץ מחדש, והפעם כאנרכו-קומוניזם דיגיטלי, המבוסס על מערכת הבלוקצ'יין - הפלטפורמה של מטבע הביטקוין. כן, אני מדבר על מערכות חדשות של בעלות ללא בעלות; מערכות רכוש לשימוש ולא להחזקה פרטית. אבל מה פירוש "בעלות ללא בעלות"?
עמותה
קבוצת מתנדבים קונה מגוגל מכונית אוטונומית - כזו שנוסעת ללא נהג. התפקיד של המכונית הזו יהיה להסיע כל מי שרוצה במחיר הזול ביותר שיאפשר תחזוקה שלה ודלק. היא תהייה שייכת לעמותה וכל אדם יוכל להשתמש בה. המתנדבים מקימים את העמותה ומנהלים אותה בהתנדבות לטובת הציבור.
והנה, המכונית נוסעת לה במשך שנים ארוכות ומשרתת את הציבור. אבל במשך הזמן מתמנים מנהלים חדשים לעמותה. הם לא הגונים כמו מנהלי הדור הראשון ובעצם הם משתלטים על המכונית, מעלים מחירים ומרוויחים ממנה. בעצם, המכונית שייכת עכשיו, בפועל, למנהלי העמותה.
האם יש מה לעשות? כן, זה הזמן להפעיל את טכנולוגיית הבלוקצ'יין. זו הטכנולוגיה שעומדת בבסיס מטבע הביטקוין, אבל היא מאפשרת הרבה יותר מאשר הפעלת מטבע דיגיטלי. במקרה הזה, קבוצת היזמים לא תפקיד את הניהול בידי קבוצה מצומצמת של אנשים - במקום זה היא תייצר תוכנת ניהול. התוכנה הזו תקשר את הנוסעים אל המכונית ותשלח אותה אליהם. היא גם תשלח את המכונית אל תחנת דלק לתדלוק עצמי וגם למוסך.
כדי למנוע השתלטות של בעלי אינטרסים, התוכנה הזאת לא תמצא במחשב אחד וגם לא בעשרה או עשרים. היא תקנן במאה אלף מחשבים של מתנדבים. התוכנות האלה תתקשרנה אחת עם השניה ואף אחד לא יכול להתערב בפעולה שלהן. כל תדלוק, וכל החלטה שצריכה להתקבל, נבדקת תוך שניות - על ידי מאה אלף המחשבים - האם ההחלטה עומדת בתקנון שהוגדר מראש? אם מאה אלף המחשבים מגיעים להסכמה, ההחלטה מאושרת והתוכנה פועלת בהתאם.
מה יש לנו עכשיו? יש לנו מכונית שפועלת מתוך עצמה. היא מתוכנתת לשרת את בני האדם אין אף אדם שיכול לשלוט בה ולמעשה היא לא שייכת לאף אחד. אפשר להגיד שהיא שייכת לעמותה, אבל העמותה המתוכנתת הזאת בעצמה לא שייכת לאיש ולא מנהולת על ידי אף אחד.
למי המכונית הזו שייכת? אולי לעצמה.
ד"ר אושי שהם קראוס, מרצה לעתידנות כלכלית. אתם מוזמנים לפנות אלי.