בקצה המזרחי של קנדה יושב Little Bay Islands, כפר יפהפה וגוסס, שמשבר חמור מפצל אותו. מפעל הדגים נסגר לפני 5 שנים, ורוב העסקים התומכים לרבות בית הספר נסגרו איתו. פרי לוק הוא אחד מהמעטים שנשארו. הוא שימש בתור ראש העיר, ראש מערך כיבוי האש וכעת מנהל את תחנת הכוח. הבן שלו הוא הסטודנט האחרון בעיירה.
כפרי דיג כמו זה, שנבנו בעבר במחוז ניופאונדלנד ולברדור, נכנסו למשבר בעקבות הקריסה בשוק הדייג, הירידה במחירי הנפט והחוב המצטבר של קנדה. ממשלת המחוז מקדמת כעת סגירה של מקומות כמו Little Bay Islands באופן מוחלט במקום לשרת אותם, והיא מציעה ללוק ולשכניו לפחות 190 אלף דולר לכל אחד על מנת לעזוב. ההצעה של הממשלה עוררה ויכוח נוקב בן 3 שנים סביב השאלה האם לקחת את המזומן ולעזוב, או לנסות להישאר ולשרוד.
"זה כמו מחלה. ברגע שהקהילה נדבקת, אין מרפא. או שתישאר חולה, או שתמות", אומר לוק, בן 51. הוא הצביע בעד הישארות, והוא דואג שיאבד את מקום עבודתו בתחנת הכוח אם כולם יעזבו והתחנה תיסגר. העיירה רחוקה אלפי שנות אור מהערים הגדולות של קנדה, והיא מסמלת את נקודת התורפה של התשקיף הכלכלי של קנדה: משבר בשוק הסחורות, צמיחה חלשה, חוב מקומי מצטבר ואוכלוסייה מזדקנת. המחוז נאלץ לסוגר ספריות, בתי ספר ולהעלות מסים.
השאלה של קנדה היא האם מקומות קטנים כמו Little bay Islands הם מקרים חריגים, או העתיד המאפיר ובעל הצמיחה האיטית המאיים על התוכניות הסוציאליות הידועות והמהוללות של המדינה. "ניופאונדלנד היא מיקרוקוסמוס של קנדה", אומרת זיטה קוס, יזמית העומדת מאחורי Fogo Island Inn, מלון מרוחק ופופולארי בקרב כוכבים ומפורסמים. היא אמנם אופטימית באשר לסיכויי המדינה לבנות בסיס כלכלי חדש, אך אומרת שהדבר יקרה רק אם הקנדים "יפסיקו להיסמך יותר מידי על ניצול משאבים טבעיים, או גרוע מכך, על מכירת השטחים שלנו". ניופאונדלנד הוא המחוז בעל שיעור הילודה הנמוך בקנדה, הגיל החציוני הגבוה ביותר, שיעור האבטלה הגבוה ביותר, אחוז ההשתתפות בכוח העבודה הנמוך ביותר, ורמת ההשכלה הנמוכה ביותר במדינה. נכון לשנת הכספים 2017, יש לו את הגירעון הגדול ביותר בתור אחוז מהכלכלה שלו, כך על פי הנתונים של RBC Economics Research.
המלווים ומדרגי אגרות החוב ראו את המצב של המחוז "באופן חמור מאוד", והממשלה נאלצה לפעול. כתוצאה מכך, מושל המחוז דוויט בל הנהיג תקציב של 8.5 מיליארד דולר קנדי השנה, שמקצץ בשירותים ומעלה מסים. אך התקציב המהודק לא עזר וביולי האחרון אגרות החוב של המחוז הורדו בעוד דרגה בדירוג של Moody's, עד לדרגה הנמוכה ביותר מכל המחוזות בקנדה. ממש לאחרונה נתן ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו חבל הצלה למחוז עם דחיית תשלום של הלוואה פדרלית בסף 266.7 מיליון דולר קנדי. נכון לעכשיו, האיזון של תקציב המחוז ללא שינוי במחיר הנפט, ידרוש קיצוצים בחינוך ובבריאות, המהווים עמודי תווך במדינת הרווחה של קנדה. "אי אפשר לעשות את זה בלי לפגוע בהרבה אנשים, ובצורה חמורה", אומר וויד לוק, פרופסור לכלכלה מסנט ג'ון, בירת המחוז.
רבים מתושבי המחוז מציעים את התיירות בתור מה שיכול להושיע את הכלכלה המקומית. ענף התיירות המקומי הוא מפותח למדי, אך הוא עשוי שלא להספיק במחוז שהסתמך במשך שנים על פיתוח של משאבי טבע: בידור ואירוח מהווים 2% בלבד מהתמ"ג של ניופאונדלנד. דייג, שהיה במשך שנים חלק עיקרי בכלכלת המחוז, עומד על אחוז דומה. כרייה, נפט ובנייה מהווים 39% מהתמ"ג ונמצאים בצניחה חדה. העובדה שהגישה היחידה בתחבורה ציבורית אל העיר היא במעבורת של 90 דקות לא עוזרת במיוחד לתיירים להגיע בהמוניהם.
"בעבר, לא היית הופך להיות עשיר, אבל כל מי שחיפש עבודה, מצא. היום כולם פרשו", אומר לוק. הכפר סגר את מחלקת כיבוי האש שלו. תושבי הקיץ גמלאים ברובם מגדילים את אוכלוסיית הכפר, אבל בכל חורף יותר מהם עוזבים ולא חוזרים.
קהילות גוועות ראו בתכנית המחוזית למיקום מחדש בתור חבל הצלה, אבל ההצעה הראשונית עד כה עמדה על 100 אלף דולר קנדי לבית, סכום שלא עורר עניין אצל התושבים המקומיים. ב-2013 התכנית שונתה לסכום של כ-360 אלף דולר קנדי. Little Bay Islands ביקשה מיקום מחדש - והיא אחת מ-5 קהילות במחוז שביקשו לעשות זאת מאז 2010.
אך במשאל העם המקומי ההצבעה נפלה על חודו של קול, עם 10 מתנגדים שהיוו גוש חוסם. "אני יודעת כבר מיהם 9 מתוך ה-10. למצוא את העשירי מטריף אותי", אומר שרלין הינץ, הבעלים של מלון בעיירה. "האכזבה ענקית. זה כאילו שמישהו הרס לך את היום שמקבלים בו משכורת".
כולם ידעו שלוק הוא אחד המתנגדים. הוא חזר ואמר שהסכום לא מספיק ושהוא לא מצליח למצוא עבודה אחרת. חלק כועסים עליו. אחרים מבינים אותו. הוא גם מטיל ספק בכך שהממשלה תשלם את הסכום, וההנחה הזו לא מופרכת לחלוטין: התושבים אמנם יכולים לערוך משאל נוסף, אבל שרת האוצר הקנדית, קתי בנט, אמרה בראיון כי נכון לעכשיו יכול להיות שלממשלה לא יהיה תקציב להרשות לעצמה את ההעברה.
כעת, אחרי עוד קיץ, התושבים כסופי השיער עזבו. לא ברור כמה מהם יחזרו בקיץ הבא, והינץ מציעה את המלון שלה למכירה. אפילו משפחתו של לוק עזבה: אשתו ובנו עברו לאחרונה לעיר שעתיים נסיעה מהעיירה, שם הוא יוכל ללמוד בבית ספר גדול יותר. לוק מחלק את זמנו בין העבודה בתחנת הכוח לבין החיים איתם, בצילו הענק של מפעל הדגים עצום והנטוש.