לאחר סאגה משפטית שארכה כ-10 שנים, גזר בית המשפט ברמלה את דינו של הזמר משה פרץ בפרשת העלמות המס. פרץ חויב בארבעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, שמונה חודשי מאסר על תנאי, וקנס של 60 אלף שקל.
במרץ 2016, חתם משה פרץ על הסדר טיעון מול רשות המסים, ובו הודה בהעלמת הכנסות של מיליון שקל, ואי תשלום מע"מ בהיקף של 140 אלף שקל. פרץ המשיך לשמור על שתיקתו כמעט שלוש שנים לאחר שהוגשו כתבי אישום נגדו ונגד אמרגנו אמנון זינדני; וכמעט שנתיים לאחר שזינדני כבר הודה בעבירות, שילם את החוב במלואו וחתם על עסקת טיעון שכללה עבודות שירות ותשלום קנס. רק במרץ האחרון, כאמור, החליט פרץ להודות בעבירות המיוחסות לו והורשע על ידי בית המשפט.
באופן כללי, רף הענישה המקובל בעבירות מס מהותיות, הנעשות ביודעין, הוא עונש מאסר. במאי 2016 נגזרו על הזמר קובי פרץ שנתיים מאסר בפועל על עבירות מס מהותיות שנקבע כי נעשו ביודעין. לכן ממבט ראשון עונשו של משה פרץ מעלה סימני שאלה ותהיות, למשל האם מדובר בהנחת סלב? לאור המקרה של קובי פרץ, נשאלת השאלה אם מדובר בהנחת סלב סלקטיבית - שהרי משה פרץ הוא בכל זאת דמות אהובה במיוחד בקרב הציבור. אני סבורה שלא.
חשוב להבין כי אחד העקרונות שמנחים את מערכת המשפט הוא עקרון אחידות הענישה. עקרון זה נגזר מעקרון שוויון הנאשמים בפני החוק, ומשמעו כי במצבים הדומים בנסיבות ובאופי העבירות, צריך לחול שוויון גם בשיקולי הענישה.
מאחר שבעסקת הטיעון של הפרקליטות עם זינדני סודרו המחדלים וגם נגזרו עליו עבודות שירות ותשלום קנס בלבד, לא הייתה לבית המשפט כל סיבה להחמיר עם משה פרץ. העבירות של פרץ זהות לעבירותיו של זינדני, וגזר הדין מעיד על כך שלמרות הלחץ הציבורי, בית המשפט פעל על פי עיקרון אחידות הענישה וללא משוא פנים.
דווקא לאור הזרקורים שהיו מופנים אל בית המשפט, החלטתו מוכיחה את נכונותו שלא לפעול באופן שרירותי וגורף רק לאור כך שמושא התיק הוא אדם ידוע ומוכר, אלא לבחון כל מקרה לגופו. לו היה בית המשפט מחמיר עם משה פרץ, בניגוד לעקרון שוויון הנאשמים, הייתה זו 'החמרת סלב', שאינה עומדת בעיקרון החוק, ושאינה בהכרח חמורה פחות מהטענה כי מפורסמים נוטים לקבל עונשים קלים יותר על ביצוע עבירות מס לעומת נאשמים שאינם מוכרים.
ככלל, "מצעד הסלבריטאים" שהובלו בשנה החולפת לחדרי החקירות ברשות המיסים, בהם גם ענבל אור ובר רפאלי, וההרשעות של רבים מהם, מעידות על תפנית משמעותית במאבק ובאכיפה של הרשויות בעברייני מס. להרשעות האחרונות מצטרפים שינויי חקיקה בתחום המס, כגון ההחלטה להכללת עבירות המס כעבירות מקור בחוק לאיסור הלבנת הון, וכן הצטרפות להסכמים בינלאומיים למניעת הסטת כספים של מעלימי מס בין מדינות, כגון הסכם הפטק"א האמריקאי עליו חתמה ישראל לאחרונה. צעדים אלה ונוספים יחד עם מערכת המשפט, מלמדים על השינוי התפיסתי והאופרטיבי בתחום המס בישראל.
אין ספק שהמאבק בהון השחור עלה מדרגה בשנים האחרונות, ואנשים מבינים שכיום מסוכן יותר להעלים מס מאשר בעבר. רשות המיסים באה לקראת הציבור, כשהאריכה את הוראת השעה המיוחדת להליך גילוי מרצון, המאפשר לישראליים להתוודות על עבירות מס ולשלם את חובם ללא הליך פלילי, עד לסוף שנת 2016.
סביר להניח כי צפויים מקרים רבים של עבירות העלמות מס, אולם טוב תעשה רשות המסים אם לא תיקח את המאבק בהון השחור לקיצוניות של פגיעה בציבור, ותבקש להטיל עונשי מאסר שאינם הולמים את חומרת העבירות כמו בפרשת משה פרץ. שאם לא כן, העובדות ייקבעו על ידי בית המשפט במקומה.
הכותבת הינה מומחית למיסוי פלילי והלבנת הון