רמת ההשכלה של העובדים בישראל היא הגורם המרכזי לכך שהיא מככבת במדדים השליליים של אי השוויון והעוני יחסית למדינות המפותחות, כך עולה ממחקר חדש שמפרסם פרופ' דן בן דוד, נשיא מוסד שורש וחבר סגל בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל-אביב.
המחקר מראה שההחלטה על קיצוץ הקצבאות בשנת 2002 גרמה להצטרפות מוגברת של אנשים למעגל התעסוקה ועלייה בהכנסותיהם. במדידת ההכנסה הכוללת ירדו שיעורי העוני בישראל לתחתית הרשימה של המדינות המפותחות ורמת אי השוויון בחלוקת ההכנסות היא כעת דומה לממוצע במדינות המפותחות.
התמונה משתנה כאשר מביאים בחשבון את הכנסה הפנויה שנותרת בידי העובד הישראלי לאחר הפרשות למסים ולביטוח לאומי. בבחינה זו מתברר שהשכר הנמוך והמשרות החלקיות של המצטרפים למעגל העבודה לא גרמו לשינוי משמעותי במצבם הכלכלי, ולמעשה הם הפכו מבלתי מועסקים עניים לעובדים עניים. הסך הכולל של הכנסותיהם עלה אמנם, אבל הכנסתם הפנויה, לאחר ניכויים, נותרה נמוכה.
הגורם להכנסה הנמוכה הוא הפריון הנמוך של העובדים שהצטרפו למעגלי עבודה, והפריון שלהם נמוך בגלל השכלה נמוכה והיעדר הכשרה מקצועית. "אין די בדחיפת אנשים לשוק העבודה ללא כלים ותנאים הולמים", קובע פרופ' בן דוד. "מדובר בצורך בהחלפת דיסקט מדגש על כמות לדגש על איכות". בן דוד תולה את האשם בהשכלה הנמוכה של העובדים בהשקעה הלאומית הנמוכה של ישראל בהכשרת עובדים 0.13% בלבד מהתוצר הלאומי שליש משיעור ההשקעה הממוצע במדינות OECD.
השקעה בחינוך ובקידום התלמידים החלשים ששיעורם בישראל גבוה יחסית למדינות המפותחות, עשויה לדעת פרופ' בן דוד לתרום למעלה משלושה מיליארד דולר בשנה לתוצר הלאומי, כתוצאה מעליית הפריון והשכר הממוצע במשק.
בן דוד, שטוען מזה שנים רבות שהמפתח לשינוי מצבה הכלכלי והחברתי של ישראל הוא השקעה בהשכלה, מגלה לראשונה סימנים של פסימיות לגבי היכולת של המדינה לשנות את גורלה - זאת נוכח הפערים המתרחבים, העובדה שמערכת החינוך הולכת ונשחקת, ורמת הסטודנטים הפונים ללימודי הוראה הנופלת מהרמה הממוצעת של הסטודנטים בישראל. "ישראל עדיין יכולה לשנות כיוון. אך לאור העובדה ששיעור גדול וגדל של האוכלוסיה מקבל השכלה ברמה של מדינות עולם שלישי, היכולת לבצע את השינויים הדרושים הולכת ויורדת בעוד הזמן שנותר לעשות זאת הולך ואוזל." טוען בן דוד.