השרות הצבאי מאריך את תוחלת החיים של הגברים בישראל בשלוש שנים. כך טוען החוקר הראשי של מכון טאוב, אלכס וינרב, בעקבות מחקר סטטיסטי שערך בנושא. המחקר המלא צפוי להתפרסם בסוף השנה במסגרת "דו"ח מצב המדינה 2016" של המכון.
המחקר מתבסס על השוואה מפורטת שערך החוקר בין תוחלת החיים במדינות שונות, הגורמים המשפיעים עליהם והשירות הצבאי במדינות אלה. נקודת המוצא של המחקר היא תוחלת החיים הגבוהה של גברים בישראל העומדת על 81 שנה וממקמת את ישראל במקום השני בעולם במדד תוחלת החיים לגברים. מהמחקר עלה שהמתאם הגבוה ביותר בין מאפייניה של ישראל לתוחלת החיים הוא ההשקעה הכלכלית והחברתית במערכת הביטחון. בשלוש מבין ארבע המדינות שנהנות מתוחלת החיים הגבוהה בעולם בקרב גברים נהוגה חובת שירות צבאי, ומבין חמש המדינות המובילות במדד ב-OECD רק באחת (יפן) לא היה שום סוג של גיוס חובה ב-30 השנים האחרונות.
כדי לשקף את ההשפעה הפוטנציאלית של שירות החובה על תוחלת החיים של הגברים נמדדו ארבעה משתנים הקשורים לתחום. בכל המקרים התבססו החישובים על נתוני שירות חובה בשנת 1990, מכיוון שאחת ההנחות הייתה שחובת השירות מזמנת פעילות גופנית, והשלכותיו של אימון גופני על אורך החיים של גברים ניכרות רק בשנות הארבעים לחייהם.
בבדיקה התגלה כי אם מנכים את מרכיב השירות הצבאי והוצאות הביטחון הגבוהות, הופכת ישראל להיות מדינה "רגילה" לחלוטין היורדת למקום ה-22 בהשוואה העולמית בתחולת החיים לגברים.
פרופ' וינרב מציע להפיק מסקנות מהממצאים המפתיעים: "גם אם תרומתו של שירות החובה לבריאות הציבור היא אינה מטרת השירות הצבאי, חשוב שהיא תשפיע על החלטות מדיניות עתידיות. אפשר להשפיע על הבריאות גם באמצעות השקעה במוסדות שאין להם קשר גלוי לתחום, ובישראל הצבא הוא גוף שנמצא בעמדה ייחודית המאפשרת להשפיע על בריאות הציבור".
יצוין עם זאת כי המחקר של פרופ' וינרב הוא מחקר סטטיסטי שאינו מעיד על קשר סיבתי בין השירות הצבאי והוצאות הביטחון הגבוהות לתוחלת החיים. כך למשל יכול להימצא מתאם סטטיסטי גם בין צבע שערם של אנשים לתוחלת חייהם, למרות שבפועל אין כל קשר סיבתי בין הנתונים. מחקרים העשויים לערער על ממצאיו של פרופ' וינרב גילו שהגיל הממוצע של אנשים שנדרשו למאמצים פיזיים גדולים במהלך שנות עבודתם הוא לרוב נמוך ממי שעסקו בעבודות קלות יותר. בתקופות מסוימות בהיסטוריה גרם השירות הצבאי דווקא לקיצור תוחלת חייהם של המגויסים.