21 שקל, זה הסכום שעולה לגדל גרם קנאביס בישראל, ובכל זאת המחיר שהצרכן משלם "ברחוב" נוסק ל-100 שקל בממוצע, הרבה יותר מהסכום שמשלמים מעשני הקנאביס במדינות רבות בעולם. כשמדובר בתחום שנמצא מחוץ לחוק, ולא בקנאביס רפואי שניתן באישור, הטענות על יוקר המחיה שנגרם בגלל שיעורי המיסים הגבוהים, כבר לא תקפים. בנסיבות אלה החלטנו לבדוק מה הסיבות להפרש הגבוה.
אם בוחנים את עלויות הגידול של צמח הקנאביס בישראל מגיעים לסכום הסמלי 21 שקל (ראו טבלה מצורפת). בהנחה שמגדל סביר מוציא מצמח קנאביס שגידל תחת נורת גידול, כ-70-150 גרם של חומר, העלויות לגרם מורכבות מהסעיפים הבאים: ציוד קבוע - כגון חלל גידול, מערכת תאורה, אוורור ובקרה; וציוד מתכלה זרעים, חשמל, מים, דשן והעבודה של המגדל. איך בכל זאת ההפרש בין הסכום שמושקע בגידול, לבין הסכום הסופי שמשלם הצרכן הוא 79 שקל, שכולו רווח נקי?
בדיקת מחירים במדינות שונות העלתה כי המחיר לגרם קנאביס "ברחוב" הישראלי הוא מהגבוהים בעולם. בישראל ישלם הצרכן העבריין 28.5 דולר, בעוד שבארה"ב הוא ישלם 11 דולר, בצרפת 9.3 דולר, באיטליה וגרמניה כ-11 דולר, ובספרד 5 דולר בלבד. המדינה שבה מחיר הקנאביס הלא חוקי הצליח לעקוף את ישראל היא רוסיה עם תג מחיר של 50 דולר לגרם.
גידולים ביתיים וחממות
שוק הקנאביס עבר לא מעט שינויים בשנים האחרונות. מלחמת לבנון והתחממות הגבול עם סיני החלישו משמעותית את זרם הברחות החשיש מצפון ומדרום. כתוצאה מכך, מרבית הקנאביס שנמכר כיום בישראל מגיע מגידולים ביתיים או מחממות, כך שמי ששולט על המחיר הם המגדלים. בניגוד למדינות באירופה, שבהן מתבצע סחר ער של קנאביס שגודל בבית במדינות גובלות, השוק הישראלי כולו מתבסס על גידול מקומי. ההערכה היא כי בישראל פועלים כיום למעלה מ-70 אלף מגדלים פרטיים, שניתן לחלק אותם לשלוש קבוצות עיקריות:
מגדלים בהיקף גדול-ענק מגדלים כ-1,000 שתילים ומעלה, ועל פי הערכות מספרם של המגדלים בקבוצה זו מסתכם בכמה עשרות. הם מוכרים את התוצרת שלהם לסיטונאים בטווח מחירים של 20-50 אלף שקל לקילוגרם, בהתאם לאיכות. השלב הבא בשרשרת המכירה הוא מכירת החומר לגורם נוסף שמוכר לפי מחיר של 60-70 אלף שקל לקילו, ומשם מגיע החומר לסוחר קצה, שימכור כל גרם ב-100 שקל, לרוב בכפולות של 5.
מגדלים בהיקף בינוני-גדול עם אלה נמנים מגדלים של 100-1,000 שתילים בסך הכל. על פי הערכות, מספרם של המגדלים בהיקף כזה מסתכם במאות בודדות. שרשרת המכירה: מגדלים כאלה ימכרו מאות גרמים לפי 60-70 שקל לגרם. משם החומר יגיע ללקוחות קצה ב-100 שקל לגרם.
מגדלים בהיקף קטן - הקבוצה האחרונה והנפוצה ביותר היא של צרכני קנאביס שמגדלים את הצמח לצורך צריכה עצמית ומוכרים את היתרה רק וככל שנותרה כזו. מדובר לרוב במכירת כמויות קטנות של קנאביס בהיקף של כ30-50 גרם לחודש. לצד אלה, יש צרכני קנאביס שמלכתחילה מגדלים כמות גדולה יותר של צמחים, שתספיק לצריכה אישית שלהם ולמכירה בהיקף קטן.
בישראל, מסתבר, לא משנה אם המגדלים ענקיים, בינוניים או פרטיים, בסופו של דבר מחיר הקנאביס לצרכן כלל לא תלוי במי שגידל את הצמח והוא נותר זהה: כ-100 שקל לגרם. כדי להבין את הסיבה לפער בין עלויות הגידול לבין המחיר לצרכן צריך בראש ובראשונה להיזכר בכלל המרכזי של הכלכלה הקפיטליסטית היצע וביקוש. "המחיר בארץ כל כך גבוה מפני שהביקוש עולה בהרבה על ההיצע", אומר יאיר רביב, יו"ר קאנה, העמותה הישראלית לקנאביס אחראי". בהערכה גסה הייתי אומר שבישראל צורכים המעשנים סביב 200 קילוגרם, כ-200 אלף גרם קנאביס ליום, וההיצע לא מספק את צורכי השוק".
נוסף על כך שהישראלים הם צרכנים נלהבים של קנאביס לא חוקי ושהביקוש לחומר גדול, מה שמייקר את עלות הקנאביס הוא הגידול הביתי. מתברר כי המאפיינים הגיאוגרפיים הייחודיים של ישראל, לא מאפשרים לגדל את הצמח בשדות נטושים או במרחבים פתוחים ולא מאובטחים, כפי שקורה במדינות אחרות.
"לישראל יש גבולות שמורים ומאובטחים, ויישובים צפופים שקשה למצוא בהם מקום לגדל קנאביס מחוץ לבית", מסביר רביב. "לשם השוואה, אלבניה שגם היא מדינה קטנה המשתרעת על 29 אלף קמ"ר (לעומת שטח של 20 אלף קמ"ר בישראל), הפכה בשנים האחרונות לספקית הקנאביס המרכזית באירופה. מדובר במדינה הררית עם שטחים נידחים שאפשר לגדל בהם קנאביס. בישראל אין פינה נידחת. עם שמתחנך על העיקרון של "קום והתהלך בארץ", מטייל הרבה, מגיע לכל פינה ובודק כל שביל, כך שכמעט בלתי אפשרי להסתיר כאן אופרציות לא חוקיות לגידול קנאביס".
גם המחסור במקורות מים בישראל לא עושה חסד עם גידולי צמח הקנאביס שצורך כמות מים משמעותית - לעיתים עד 4-5 ליטר ליום בגידול בחוץ. "כשאין מקור מים מתוקים צריך המגדל לסחוב את המים האלה "על הגב", תוך סיכון משמעותי לחשיפתו בשל כך. גם בגידול ביתי, עלייה בלתי מוסברת בצריכת המים שנמשכת תקופה ארוכה, עלולה לחשוף את המגדל להביא ל"הרמת גבה" בקרב ספקיות המים והעברת המידע לרשויות", מוסיף רביב.
"מס הפחד"
משיחות עם גורמים בתעשייה הלא חוקית, עולה כי בשונה ממרבית העולם, השוק הישראלי מתנהג כשוק של "כיוון", ובשום מקרה לא ניתן לגשת לפארק הקרוב ולרכוש קנאביס, אלא צריך "להתארגן". לאלה שתוהים מהו "שוק של כיוון", נסביר שמדובר בשוק לא משוכלל, בשונה משוק תחרותי שבו מתקיים התנאי שכל קונה חופשי להתקשר עם כל מוכר וההיפך, ולכל המוכרים והקונים יש מידע מלא על המתרחש בשוק.
נוכח האכיפה המוגברת של המשטרה על מגדלי הקנאביס הלא חוקי, יש בישראל אלמנט של מידור כך שהצרכן מכיר במקרה הטוב ספק קצה אחד או שניים - דבר שיוצר תלות בספק יחיד והוא בתורו מתמחר כפי שנהוג בשווקים לא תחרותיים גבוה. המשמעות היא שהשוק בישראל הוא שוק של מוכרים בלבד, כך שהם, ורק הם, קובעים את המחיר והצרכן בהחלט לא יכול לעבור מספק לספק בחופשיות.
"אני יכול להגיד בוודאות שהמחיר פחות או יותר מתואם אצל כל הסוחרים שאני מכיר - כולנו מוכרים גרם במחיר של 90-100 שקל", אומר אחד המגדלים והסוחרים הגדולים עמו שוחחנו. "אבל למה אתם יוצאים עלי? האם המגדלים הקטנים בבית מוכרים במחירים זולים יותר? לא. למה? אני אגיד לך למה כי המשטרה יכולה לקפוץ עליו בדיוק כמו עלי. אולי אני אשב תקופה ארוכה יותר בכלא, אבל אני מכיר גם כאלה שעל גידול של 10 עציצים הגיעו לאבו כביר וישבו כמו גדולים במעצר, ויש כאלה שהגיעו גם לכלא".
"מס פחד", כך מגדיר יאיר רביב את המשתנה הקריטי של פחד המגדלים ממשטרת ישראל על תמחור עלות הקנאביס בישראל - מס שגובהו 79 שקל בממוצע מתוך מחיר של 100 שקל לגרם. "פחד זה דבר סובייקטיבי. מגדל גדול עם רקורד פלילי, שכבר מכיר את מערכת הענישה ויודע שמצד אחד הוא יכול להרוויח 2 מיליון שקל ומצד שני יש סיכון של כמה חודשים בכלא, הרבה פחות מפחד ממגדל ביתי, שרוצה השלמת הכנסה של כמה אלפי שקלים בחודש. מבחינת המגדל הקטן להיתפס זה סוף העולם, אז ברור שהוא יגדל פחות וינסה להרוויח כמה שיותר על הגידול הקטן שלו. לרוב הוא ימכור ללקוח קצה ב-100 שקל לגרם. המגדל הגדול רק רוצה להעיף סחורה בכמויות ולמכור לסיטונאי, אבל אז ייכנסו ידיים נוספות שיעלו את המחיר", מסביר רביב.
"אני לוקח על עצמי את כל הסיכון, אני עלול לשבת בכלא, אז ברור שאני זה שאקבע המחיר, ומי שהמחיר שלי לא מתאים לו, מוזמן ללכת ולקנות ממישהו אחר, שימכור לו במחיר שפחות או יותר זהה למחיר שלי", מסביר הסוחר. "אני השקעתי יותר מ-100 אלף שקל ברכישת ציוד ובכל מה שצריך, ואני לא מתלונן. ברוך השם, יש לי אחלה של רווח, אבל הסיכון שאני לוקח על עצמי ענק. יש לי חברים שמגדלים בחו"ל כמויות הרבה יותר גדולות, אבל אם הם ייתפסו, הם ישבו פחות ממה שאני אשב. זה לא הרואין, אלא גראס, אבל המשטרה לא מרפה".
יש סיבה לחשוש
עו"ד גיא זהבי, מומחה בדין הפלילי, שמייצג לא מעט עברייני סמים מתייחס ל"מס הפחד", ומסביר כי לפי החוק, יש בהחלט סיבה לחשוש. "עבירת גידול הסם היא אחת העבירות החמורות בספר החוקים ושוות ערך מבחינת המאסר המקסימלי, לעונש המוטל על הפצת סם וסחר בסם", הוא אומר.
"ואולם לצד החוק המחמיר יש גם שיקול דעת שיפוטי. השופט שגוזר את עונשו של הנאשם מתייחס, בין היתר, לעברו הפלילי, לכמות הסם שנמצאה ואיכותה, לטיב עבירת הסמים שבוצעה, וגם למידת תרומתו של הנאשם להתגבשות העבירה. במקרים שבהם מדובר בנאשם שגידל סמים לצריכה עצמית או לצורכי ממכר בהיקף מצומצם, נניח לחברים, ייתכן שבית המשפט לא יחמיר את הענישה ולא ייגזר על הנאשם מאסר בפועל. הכל תלוי כמובן במידת שיתוף הפעולה של הנאשם עם שירות המבחן, מידת ההבנה וההכרה שלו בכך שיש בעיית סמים שצריך לטפל בה ובהמלצת שירות המבחן בכל נושא הענישה. בנוסף, המציאות מלמדת כי בית המשפט עשוי להתחשב בטיעון של הנאשם כי כניסתו לעולם הפלילי היא תולדה של קשיים כלכליים או חוסר רצון ויכולת לשלם את המחיר הגבוה של קנאביס במדינה. טענות אלו מצאו לא אחת אוזן קשבת בקרב השופטים".
אכיפה מוגברת בארץ
אם המחיר בישראל כל כך גבוה בגלל "תוספת סיכון" שהמגדלים והסוחרים טוענים לה ובכך מצדיקים את המחיר הגבוה של כל גרם, מה קורה במדינות האחרות שבהן הצריכה של קנאביס לא חוקית. האם גם שם הצרכנים נאלצים לשלם מס פחד?
"בישראל האכיפה וההתעסקות של המשטרה עם המגדלים הקטנים היא גדולה בהרבה מרוב מדינות העולם", אומר יו"ר העמותה הישראלית לקנאביס אחראי. "בגרמניה ואנגליה, למשל, המשטרה כמעט שלא מתעסקת במגדלים ובסוחרים של קנאביס. בהולנד יש שוק שחור משגשג לצד תעשיית קופי שופס, כך שאם מגדל ייתפס יחרימו לו את הציוד ויסתפקו בכך. בפורטוגל המשטרה בהגדרה לא מתעסקת עם מגדלי קנאביס, ובגרמניה אם המשטרה תגיע לבית של מגדל ותראה שם ציוד לגידול בסדר גודל ביתי היא לא תתייחס לזה".
"ייתכן ששיעור מס הפחד שמוטל על הצרכנים בישראל לא משקף נאמנה את סטטיסטיקת הענישה", מציין עו"ד זהבי. "מדיניות בתי המשפט היא לא להחמיר באופן קטגורי עם מגדלים לשימוש עצמי או עם כאלה שלא עוסקים במכירה סיטונאית של קנאביס. עם זאת, מעשן שמחליט לגדל קנאביס לצורכי שימוש עצמי, לאחר שמאס בתשלום הגבוה שהוא נדרש לשלם בישראל, צריך להביא בחשבון כי בשנים 2014-2010 חלה ירידה של 23% במספר התיקים שנוגעים לשימוש עצמי של קנאביס. לעומת זאת מספר התיקים בגין גידול הקנאביס - הוכפל. משמעות הדבר היא כי קיימת סבירות בלתי מבוטלת שאם מגדל פרטי ייחשף האירוע יסתיים לכל הפחות ברישום פלילי, בטיפול במסגרת שירות המבחן ובשירות למען הציבור בהיקף של עשרות שעות".