עיצוב פנים הפך בשנים האחרונות למקצוע מבוקש לא רק בקרב סטודנטים צעירים אלא גם בקרב מסבי מקצוע. בתי הספר לעיצוב פנים מציעים הכשרות קצרות טווח תמורת סכום נכבד וללא מבחני סף - וחלק לא מבוטל מהתלמידים הם בני 40 פלוס שמנצלים את ההזדמנות לרכוש מקצוע חדש בתוך זמן קצר. גם הביקוש למעצבים גדל משנה לשנה - כמעט כל חלל מסחרי - מסעדות, חנויות בתי מלון - מעוצב על ידי מעצב פנים, ומגמת עיצוב הדירות הפרטיות בעזרת איש מקצוע הולכת וגוברת. אולם מתברר שהשכר המשולם לשכירים בתחום הוא הרבה מתחת לשכר הממוצע במשק.
מנתונים שנאספו ע"י עוקץ מערכות ו Archijob עולה כי השכר שמשולם בתחום למעצב פנים ללא נסיון, נע בין 5,100 ל-6000 שקל,כשמעצב פנים עם 3-4 שנות נסיון ירוויח שכר שנע בין 6,800 ל-8,000 שקל. כעבור 10 שנות ניסיון, השכר עולה לרמה של 8,000 ל-12,000 שקל ברוטו בממוצע.
גם מהנתונים שהתפרסמו באתר משרד הכלכלה, הדירוג של המקצוע הוא בין הנמוכים במשק עם שכר ממוצע של 6,229 שקל לחודש, וגם המידע בפורטל הישראלי לאדריכלות עיצוב ותכנון - Archijob מצייר תמונה דומה.
כיצד ניתן להסביר את המשכורות הנמוכות לשכירים בתחום? האם העובדה קשורה להצפת השוק בעובדים לא מיומנים שנלחמים על כל פרויקט וכך מורידים את שכר הטרחה שהלקוחות מוכנים לשלם עבורם? או שמא הדימוי הנשי של התחום וכניסתן של יותר ויותר נשים למקצוע כקריירה שניה הופך אותו ליוקרתי פחות ושוחק את השכר?
"הביקוש של מסבי מקצוע למעצבי פנים לחסוך את הלימודים הארוכים ולקבל הכשרה בטווח קצר גרם לכך שבכל שני וחמישי נפתח כאן 'בית ספר' לעיצוב פנים", טוענת דינה אנגל,תכננת ומעצבת פנים, מזכ"לית אגודת אדריכלי הפנים בישראל. "כך נוצר מצב בו כל אחד שחושב שהוא יודע למקם שתי כריות בחדר מגדיר עצמו כמעצב. ישנם לא מעט קורסים קצרי מועד בני מפגשים ספורים, שקורצים מאוד לאלו שבטוחים כי בסופם הם יוצאים עם די ידע בשביל להתמודד עם מכלול האתגרים של מעצב פנים".
"עיצוב פנים הוא מקצוע פופולארי כקרירה שניה בייחוד בקרב נשים", אומרת יפית כהן מומחית לניהול וקידום קריירה. "בדומה לתחום הנדל"ן ושוק ההון שקורצים יותר כקריירה שניה לגברים. עיצוב פנים מצטייר כתחום שכיף וקל לעסוק בו, זה גם לא דורש השכלה אקדמית או מסלול לימודים ארוך ומפרך. הרבה נשים חושבות שאם הן אוהבות אסטתיקה או לבחור פריטים עיצוביים לבית, הן יכולות לעסוק במקצוע ולא כך הדבר".
"אין זה מקרי כי התחום קורץ דווקא לנשים, הוא נתפס כמאוד קישוטי, כצווארון וורוד. קיימת הנחת יסוד כי נשים מטבען, עסוקות יותר בפרטים הקטנים ויש להן את הסבלנות המתאימה להשקיע בכך", מוסיפה דינה אנגל.
"יכול בהחלט להיות שהמקצוע עובר פמיניזציה, כלומר קולט בתוכו יותר ויות נשים, וכתוצאה מכך מאבד מן היוקרה שלו וגם השכר בו נשחק", מסבירה נוגה דגן-בוזגלו, חוקרת במרכז אדווה. "זה קרה לכמה מקצועות בישראל כמו למשל הוראה, ולאחרונה גם בעריכת דין. תחום הקריירה מנוהל על ידי נורמות גבריות שמתחשבות בתחרות הכלכלית ולא בחשיבות החברתית של המקצוע".
שכר טרחה נמוך
בפן המקצועי, השכר הנמוך שמשולם בתחום משויך לירידה המתמשכת בשכר הטרחה שמשולם כיום למשרדים. לדברי האדריכל, איתי אלמוג-בר, מנכ"ל פורטל Archijob , יש בישראל מאות אם לא אלפים של מעצבי פנים שנלחמים על כל עבודה: "החברות ששוכרות את שירותי המעצב מודעות לכך ושכר הטרחה שהן משלמות יורד בהתמדה. המשוואה פשוטה: שכר הטרחה יורד גם השכר שמשולם למעצבים השכירים יורד".
"אין ספק שבארץ לא משלמים לעובדים בתחום את המשכורת שמגיעה להם, וכן, מאוד קשה להתקיים ממשכורת של מעצב פנים", טוענת אירנה קרוננברג שותפה במשרד ברנוביץ' קרוננברג, "אולם את האצבע המאשימה אי אפשר להפנות למשרדים הם נלחמים על החיים שלהם. רבים מהם פושטים את הרגל ורבים נאלצים לעשות קיצוץ משמעותי במצבת כוח האדם. ברגע שהשוק יוסדר רגולטורית וההצפה חסרת התקדים תפסק שכרי הטרחה יעלו ולפיכך גם השכר שמשולם לשכירים".
העובדה כי משולם שכר נמוך כל כך לשכירים תורמת במידה רבה להמשך הצפת השוק שכן כפועל יוצא מכך, רבים מהם מחליטים לשנות פאזה ולהפוך לעצמאיים. אך היות ואין להם תיק עבודות שנדרש להצגה ללקוח, הם נאלצים לקחת פרויקטים בשכר טרחה נמוך ולעיתים גם הפסדי במבחן של משך טיפול בפרויקט."חמשת הפרויקטים האחרונים שלקחתי, היו הפסדיים במבחן הזמן שהשקעתי", מספרת דינה, מעצבת פנים שאחרי 5 שנות עבודה במשרדים הגדולים בישראל החליטה לעבור ולעבוד באופן עצמאי. "התחרות מטורפת, לא שפויה ואם אני רוצה להביא לקוחות אני צריכה להציג להם תוצאות. ולמה שיבחרו אותי לעבודה אם מנגד יש עשרות משרדים מבוססים שיציעו הצעת מחיר שקרובה בתחמור אלי? אז אני חותכת חזק את המחירים ומשלמת לעובדת שלי שכר מגוחך, אבל אין ברירה ואם היא לא מעוניינת אז כמוה יש בשוק עוד מאות שיודעים להוציא תוכניות עבודה".
"זה לא שאי אפשר להרוויח כסף בתחום, המעצבים הגדולים שעושים פרויקטים גדולים מרוויחים מאוד יפה", טוענת יפית כהן. "והדרך היחידה להתפרנס בתחום היא להיות עצמאי בו, אולם הרבה לפני שאתה הופך לעצמאי אתה חייב לרכוש המון ניסיון כשכיר, להכיר בחוזקות שלך, ולדעת שהרבה יותר משהתחום דורש כישרון בעיצוב הוא דורש יכולת עבודה עם לקוחות ורמת שירותיות גבוהה".
אין חסמי הכניסה לתחום כל אחד יכול
לצד בעיה זו, קיימת בעיה שהולכת ומחריפה בשנים האחרונות אשר מורידה עוד יותר את השכר ושכרי הטרחה המשולמים לעוסקים בו היעדר חסמי הכניסה אליו. "התחום כל כך פרוץ כך שכל מעצב גרפי יכול להחליט שהוא גם מעצב חלל", מתרעם האדריכל והמעצב מיקי אנקווה, בעליו המשותפים של סטודיוMu . "כך נוצר מצב בו סטודיו רציני נותן הצעת מחיר ומולו ניצב גורם שלא למד מעולם, שהידע שלו 'מקרי', ועכשיו לך תתמודד עם הצעת מחיר שמתומחרת ברבע ממה שאתה מציע". כך, שכר הטרחה הנמוך ממילא שמשולם למשרדים רבים יורד עוד יותר , ומכאן כאמור, נגזר גם שכרם של העובדים.
"לפריצות" של השוק יש השפעה ישירה על הצרכנים והיא לא רק חיובית", אומר המעצב אמיתי אריכא, מנכ"ל חברת אריכא לעיצוב בברזל. " לצד ירידה בשכרי הטרחה, יש תופעה הולכת וגדלה של צרכנים שנכוו מהתנהלות לא מקצועית של מעצבי פנים, חסרי ניסיון, שהצליחו בדרך לא דרך לשכנע לקוחות לעבוד איתם. עבודה של מעצב מתחילה ביצירתיות שלו, אולם הדרך למימוש של זה מצריכה יכולות ניהול גבוהות, והבנה עמוקה בתקנים ובחוקים שונים ובהעדרה, הלקוח מוצא את עצמו פעמים רבות עם פרויקט שמתעכב ומתייקר בשל כך. וכך לדוגמא, עניין לכאורה איזוטרי: הקפדה על תכנון נכון של מעקה. קיימים תקנים שקובעים באופן מדויק את הגובה והמנח שלהם אולם זה עניין שבשגרה בו מעצבים כלל מודעים לכך או מקפידים על זה. זו תולדה ישירה של חוסר ניסיון".