נושאים חמים

מאבק בהון השחור: בנקים ישראלים נפרדים מיהודי העולם

בנקים ישראלים סיפקו שירותי "בנקאות פרטית" בחו"ל, בעיקר ליהודים עשירים, ושימשו מסווה להלבנת הון והברחת כספים. אבל האמריקאים שינו את הכללים - וקנס של כמיליארד שקל חיסל מפעל בן 50 שנה. "ייתכן שמשקלם של המשקיעים היהודים בישראל יפחת כתוצאה מכך"

בנק לאומי (שרון בוקוב)
בנק לאומי (צילום: שרון בוקוב)

הסכם הפשרה שנחתם ב-2014 בין בנק לאומי לשלטונות המס של מדינת ניו יורק, היה אקורד הסיום של אחת הפרשות הבעייתיות בתולדות הבנקאות הישראלית. במשך עשרות שנים סיפקו בנקאים ישראלים שירותי "בנקאות פרטית", בעיקר ליהודים עשירים ברחבי העולם, ושימשו מסווה להלבנת הון והברחת כספים בהיקף אדיר. ההסכם נחתם לאחר ששלטונות מדינת ניו יורק האשימו את הבנק כי סיפק לאזרחי ארצות הברית חשבונות בנק שאינם מדווחים לשלטונות, וייתכן כי אלה שימשו להלבנת הון.

לקריאה נוספת:

למעשני הקנאביס בישראל זה עולה יותר
בכי אופנתי: רשתות הביגוד לא זקוקות לגלגל הצלה
חוק השקיות: ירידה חדה בשימוש - פחת פי-3

הבנק הישראלי יצא בזול יחסית. הוא שילם קנסות של 270 מיליון דולר וקיבל על עצמו כמה הגבלות לסגירת הפרשה. חקירה דומה של השלטונות נגד בנק שוויצרי גרמה לסגירת הבנק. שני בנקים ישראלים נוספים, מזרחי-טפחות ופועלים, עדיין נחקרים בפרשיות דומות של חשבונות בנק חסויים, ובהנהלות הבנקים מעריכים שגם פרשיות אלה ייסגרו במהלך השנה הקרובה, בתמורה לקנסות כבדים.

הקנס, בשווי של כמיליארד שקל הוא חלק מהמחיר הכבד שמשלמת מהערכת הבנקאות הישראלית על מפעל בן 50 שנה, במהלכו סייעה הבנקאות ליהודים עשירים ברחבי העולם בהוצאת כספים מחוץ למדינותיהם והעברתם לחשבונות חסויים, הרחק מעינם של השלטונות. על זה יש להוסיף הפסדים שספגו הבנקים, ובראשם בנק לאומי, כאשר עסקי "הבנקאות הפרטית" החלו לקרוס בשנים האחרונות. לאומי שוייץ, למשל, רשם הפסד של כ-200 מיליון דולר בגלל פרשת מעילה מביכה.

השיטה פעלה עשרות שנים

פרשיית החשבונות החסויים אינה תוצאה של טעויות מקומיות של פקידים שלא שמרו על נהלים. במערכת הבנקאית בישראל מספרים על שיטה שפעלה במשך עשרות שנים, עוד משנות ה-60 של המאה הקודמת, בחסותה ובעידודה של ממשלת ישראל: הבנקים הישראלים, ובראשם דיסקונט ולאומי, הקימו מסניפים ונציגויות בערים שבהן היו קהילות יהודיות גדולות ועשירות, והציעו ללקוחות שירותי "בנקאות פרטית", שבו יפקידו את כספם, במקום בבנקים המקומיים, שפעילותם מפוקחת על ידי השלטונות המקומיים, ובמקומות מסוימים אף חשופה לאפשרות של הלאמות והחרמות הון זה.

במערכת הבנקאית מתקשים להעריך את היקפי הסכומים, שכן מדובר בפעילות חשאית ברובה, שהתקיימה על פני עשרות שנים, מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת. המדינה עודדה את הפעילות הזו", אומר בנקאי ישראלי ותיק. "שרי האוצר כינו את הפיקדונות האלה "הרזרבה המשנית של בנק ישראל" – כסף ששומר על המערכת הבנקאית וישמש בתקופות חירום, כאשר רזרבות המט"ח ידלדלו ומשקיעים זרים, שאין להם קשר רגשי למדינה, ימשכו את כספם ויאיימו למוטט את הבנקאות הישראלית.

השיטה הזו אכן הוכיחה את עצמה. "המפקידים נשארו נאמנים ולא משכו את הכספים גם בעיתות מלחמה, שבהן היה חשש לקיומה של המדינה. בכל התקופות האלה ועד היום לא ירדו היתרות בחשבונות האלה", אומר הבנקאי על בעלי הפיקדונות.

הבנקים שהובילו את פעילות "הבנקאות הפרטית" הבינלאומית היו לאומי ודיסקונט. מאוחר יותר הצטרפו אליהם גם בנק הפועלים, שהפך רק בשנות ה-70 מבנק מקומי ששירת בעיקר את המשק ההסתדרותי לבנק גדול, וכן בנק המזרחי (היום מזרחי-טפחות).

אבל הבנקים הישראלים לא הסתפקו בהקמת הסניפים והנציגויות באזורי הקהילות היהודיות העשירות. לכל בנק ישראלי הייתה גם נציגות באחד המקומות הידועים כמקלטי מס עד לפני כמה שנים. מדובר במקומות שבהם ניתן להקים חברות ולפתוח חשבונות חסויים מבלי שלרשויות המדינה תהיה גישה אליהם.

ברוב המקרים מקודדים חשבונות אלה במספרים, כך ששמות הבעלים לא מופיעים ברישומים: שוויץ, לוקסמבורג, איי קיימן, פנמה ואיי התעלה (גרסי) – בכל המקומות האלה היו לבנקים הישראלים סניפים ונציגויות ששירתו את לקוחותיהם הזרים והדיסקרטיים. לאומי החזיק נציגות גדולה בשווייץ, לוקסמבורג ואיי התעלה, הפועלים החזיק סניפים בלוקסמבורג ואיי קיימן, מזרחי פעל בפנמה ואיי קיימן, ודיסקונט - בשוויץ. מיותר לציין שלישראלים אסור היה להחזיק חשבונות במקומות אלה.

לב לבייב (GettyImages)
אפריקה ישראל הוקמה בסיוע בנק לאומי. לב לבייב (צילום: GettyImages - אימג'בנק)

המפנה - ב-2010

לפעילות הבנקים בחו"ל נלוותה פעילות ציונית נוספת, והם היו מעורבים בקשרים עם הקהילות, גיוסי תרומות ומפעל הבונדס, שהיווה נתיב בפני עצמו להוצאת כספים מחו"ל. בתקופת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה סייע בנק לאומי לרבים מבני הקהילה היהודית העשירה, ואיפשר להם להוציא כספים מהמדינה שהטילה מגבלות חמורות על הוצאת מט"ח. במסגרת הסכם מיוחד בין ממשלת ישראל לדרום אפריקה הוקמה חברת הבנייה "אפריקה ישראל" בכספים שהועברו מהקהילה היהודית להשקעות בחברה הישראלית. השותף הישראלי בחברה היה בנק לאומי.

חלק מלקוחות הבנקאות הפרטית שוכנעו על ידי הבנקאים הישראלים להפוך גם למשקיעים בישראל, והם הגיעו כמשקיעים ישירים או באמצעות שותפות עם ישראלים.

נקודת המפנה היתה ב-2010: בארצות הברית נחתם חוק חדש למלחמה בהלבנת הוןForeign Accounts Tax Compliance Act FACTA- . חוק זה חייב כל בנק שעושה עסקים עם ארצות הברית להחתים כל אזרח אמריקאי שמחזיק בחשבון בנק, על טופס שכולל את פרטיו האישיים ומקורות הכסף שהוא מחזיק בחשבון. בפועל, הפך החוק את כל החשבונות של אזרחי ארצות הברית לחשופים בפני רשויות המס והפיקוח האמריקאים. המשמעות: אין בנק גדול בעולם שיכול להרשות לעצמו לשמור על חסיון הלקוחות האמריקאים ולוותר על קשריו עם מערכת הבנקאות האמריקאית, שמגיעה לכל פינה בעולם. כך קרה שהחקיקה האמריקאית שינתה את פני הבנקאות העולמית, לאחר שהאיחוד האירופי ומדינות נוספות אימצו את כללי המשחק החדשים. הבנקאות השוויצרית חדלה לשמש מפלט למי שרוצים להסתיר את הונם, וכך גם לוקסמבורג ואיי התעלה.

הבנקאות הישראלית הגיבה באיטיות לשינוי בכללי המשחק, והחלה לצמצם את פעילות "הבנקאות הפרטית" ברחבי העולם. "כשזה קרה, ישראל כבר היתה מדינה מפותחת עם יתרות מט"ח של 100 מיליארד דולר, וההתנתקות מהפיקדונות של היהודים העשירים לא היתה בעלת השפעה ממשית על כלכלת המדינה או המערכת הבנקאית", מנתח בנקאי בכיר את התופעה. "הפעילות הזו גם לא היתה רווחית במיוחד או משמעותית להכנסות הבנקים הישראלים. אבל היא עוררה מחאות שקטות מצד הלקוחות, שנהנו מהשירותים המיוחדים שלנו במשך שנים רבות. היו שטענו שישראל נעזרה בהם בעת הצורך וכעת נוטשת אותם. אבל לרובם ברור שלא היתה ברירה אחרת".

ב-2013 עוד ניסה לאומי להרחיב את פעילות הבנקאות הפרטית שלו בשווייץ, ואף רכש לשם כך בנק מקומי מקבוצת ספרא. ואולם במסגרת ניקוי האורוות הכללי נמכרה הפעילות הזו עם כל פעילות הבנק שנה אחת מאוחר יותר, לא לפני שרשמה הפסדים כבדים, על רקע התמורות בתחום הבנקאות הפרטית.

פעילות הבנקים השתנתה אך ממשיכה

בזה אחר זה סגרו הבנקים את פעילויותיהם בברזיל, ארגנטינה, אורוגואי, שוויצריה, צרפת ומדינות אחרות. שהרי ללא ההבטחה שהחשבונות יהיו חסויים, שוב לא היה ביקוש בינלאומי לשירותי הבנקאות הפרטית של הבנקים הישראלים, והם סגרו אותם כמעט לחלוטין.

עם זאת ממשיכים הבנקים להחזיק בנציגויות גדולות במרכזי העסקים הגדולים, בעיקר בניו יורק ולונדון. ללאומי יש לאחרונה נציגות פעילה גם בהונג קונג. פעילות זו, בעיקר באמצעות חברות בנות שרשומות כבנקים מקומיים, מלווה בעיקר יצואנים ואנשי עסקים ישראלים הפועלים בחו"ל, וכן משקיעים זרים המבקשים להשקיע בישראל. הפעילות הענפה ביותר בניו יורק היא של דיסקונט, השולט בבנק מקומי חזק ורווחי, השני בגודלו הוא לאומי. לבנק הפועלים יש שלוחה חזקה, אותה הוא מבקש לשדרג למעמד של בנק אמריקאי מקומי בשליטת הבנק. ואולם חקירה שמתנהלת נגד הבנק בחשד לסיוע ללקוחות אמריקאים בהלבנת הון, גרמה להקפאת התוכניות האלה לפי שעה.

הפעילות המסחרית של הבנקים הישראלים לגיטימית, ובחלקה הגדול רווחית, אך לא חפה מקשיים: פעילות בנק לאומי ברומניה ספגה הפסדים כבדים כתוצאה ממשבר הנדל"ן במדינה והסתבכותם של משקיעים ישראלים בהשקעות.
בנק הפועלים הסתבך בהשקעה כושלת בבנק הטורקי פוזיטיף, ובשלב מאוחר יותר אך הסתבר שהעסקה היתה קשורה בפרשת שחיתות שבמרכזה עמד יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר.

"הבנקאות הישראלית בחו"ל מתפתחת בהתאם לפעילות העסקית הבינלאומית, והיא אינה קשורה לפעילות הבנקאות הפרטית שכמעט נעלמה. גם הקהילות היהודיות שוב אינן זקוקות לבנקים הישראלים לצורך קשרים עם ישראל. יתכן שמשקלם של המשקיעים היהודים בישראל יפחת כתוצאה מסגירת הבנקאות הפרטית בחו"ל. אבל רוב המשקיעים הזרים הפועלים היום בישראל אינם יהודים". אומרים בנקאים מקומיים.