נושאים חמים

דנקנר מערער לעליון: "הראיות הנסיבתיות הקלושות"

שבעה חודשים לאחר שנוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי לשעבר הורשע בבית המשפט בפרשת הרצת המניות הוגש ערעור לבית המשפט העליון הקורא לזיכויו. "המסקנה ההגיונית היחידה העולה מכל העובדות שהוכחו בבית המשפט המחוזי היא שיש לזכות את דנקנר"

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
צילום: אבי כהן, מאצ'י הוף, עריכת וידאו: ניר חן, עריכת תוכן: לירן מוסלי ברן וסיגל סיריוס, תחקיר: עומר שליט ואסתי סדקה, הפקה: תום רוכלין.

נוחי דנקנר הגיש היום (רביעי) לבית המשפט העליון ערעור על הרשעתו בבית המשפט המחוזי, על ידי השופט חאלד כבוב. באמצעות באי כוחו עוה"ד גיורא אדרת, אפרת ברזילי, מיכל רוזן-עוזר, ויפעת מנור-נהרי, טוען דנקנר בערעור כי בית המשפט המחוזי דחה את רוב הטענות שהופנו נגדו בכתב האישום, אך הכרעת הדין במשפטו לא משקפת את הקביעות המפורשות שקבע בית המשפט בעצמו.

לקריאה נוספת:

חובבי רכב: כמה תרוויחו אם תעבדו במוסך?
מדיניות ההגירה של טראמפ: האם ישראלי ההיי טק יושפעו?
הישראלים ילמדו לטפל בתיירים מסין - ומה יש להם נגד חדר 4

ביוני 2014 הואשם דנקנר כי פעל להשפעה בדרכי תרמית על שערי המניות של אי.די.בי שבשליטתו, במטרה לקדם הנפקה של מניות החברה, במסגרת מה שכונה "הנפקת החברים". האישומים נגדו כללו גם עבירה על חוק הלבנת הון ופרסום פרט מטעה בתשקיף. לצד דנקנר הואשמו בפרשה גם הברוקר איתי שטרום וחברת הברוקרים שלו ISP, וחברת אי.די.בי אחזקות.

בערעור נטען כי בית המשפט המחוזי קבע שלא היה תכנון מראש להשפיע על שער מניית אי.די.בי, כי ההלוואה שניתנה לאיתי שטרום היא הלוואה אמיתית ולא נועדה לפצות את שטרום על הפסדיו מרכישת מניות. עם זאת, בחר השופט להתעלם מקביעות אלה, שהוא עצמו קבע בהכרעת דינו.

עוד נכתב כי הוכח שעד המדינה שיקר באופן גס וברור, כי הפגישה שבה נטען כי שטרום הנחה את עד המדינה לרכוש מניות אי.די.בי. לא התקיימה כלל, וכי עדותו התמוטטה וקרסה. השופט קבע כי "עדות עד המדינה אינה יכולה לשמש לחובתו של דנקנר".

דנקנר מוסיף בערעורו כי פעולותיו בימי ההנפקה היו פעולות הגיוניות ולגיטימיות וכי הפרשנויות שנתן השופט כבוב למעשיו ניתנו בדיעבד ובניגוד מוחלט לאופן שבו בית המשפט אמור היה לפרש אותן, וכן כי לא היה לו כל מניע להרצת מניות כנטען בהכרעת השופט.

דנקנר טוען כי כל מה שנשאר בידי בית המשפט הן ראיות נסיבתיות קלושות שאינן מספיקות על מנת להרשיעו, ואינן עולות בקנה אחד עם קביעות בית המשפט העליון בכל הנוגע למשקל שיש לתת לראיות מסוג זה.

מהערעור עולה כי השופט כבוב בחר להתעלם מהקביעות שאותן קבע הוא עצמו, כי הרשעתו היא בניגוד לכל הגיון משפטי ובניגוד מוחלט לדין הפלילי וכי "המסקנה ההגיונית היחידה העולה מכל העובדות שהוכחו בבית המשפט המחוזי הינה כי יש לזכות את דנקנר".