בשנים האחרונות כבר כמעט שלא שומעים ש"ישראל מתייבשת". מתקני ההתפלה שהוקמו בעשור האחרון גרמו לכך שישראל תלויה פחות ופחות בכנרת כמקור המים שלנו לשתייה, וסיימו בכך שנים של קמפיינים שבהן למדנו ש"חבל על כל טיפה".
מתקני ההתפלה אמנם הוציאו את ישראל ממצב של תלות כמעט מוחלטת בכנרת כמקור מי השתייה המרכזי שלנו, אבל הם לבדם לא יוכלו לפתור את משבר המים שישראל צפויה לסבול ממנו בעתיד הקרוב. הכנרת עדיין משמשת כמקור מים חיוני לחקלאות, כמקור מי שתייה ליישובי הצפון, וממנה מגיעה כל אספקת מים לירדן כחלק מהסכם השלום בין המדינות. כל אלה מהווים כמות גדולה מדי עבור מתקני ההתפלה הנוכחיים בארץ.
לטענת מומחים, הכנרת עוברת השנה את אחד המשברים החמורים בתולדותיה. שילוב של כמה תנאים חריגים, שמהם היא סובלת, מערער את יציבותה ואת איזון המערכת האקולוגית של האגם - דבר שישפיע על יכולתה לספק מים לשתייה ולחקלאות. בניגוד לעבר, כבר אין צורך לעקוב בחשש רק אחר מצב מפלס המים ולשאול אם כבר ירד מתחת לקו האדום העליון (הוא כבר ירד, מזמן) ואם הוא כבר מתקרב לקו התחתון (גם ממנו הוא ירד לפני כשנה). השאלות שמטרידות את החוקרים היום שונות.
"השנה אנחנו רואים בכנרת שילוב של כמה תנאים מאפיינים שנמצאים במצב גרוע", אומר ד"ר גדעון גל, מנהל המעבדה לחקר הכנרת ע"ש יגאל אלון, חקר ימים ואגמים. "את חלקם כבר ראינו בעבר, וחלקם אף הגיעו אז לרמות מדאיגות עוד יותר; אבל זו השנה הראשונה שבה אנחנו רואים שילוב של כל התנאים האלה יחד, וזה מדאיג אותנו מאוד".
הפסיקו את השאיבה
אחד מהתנאים החריגים שמתקיימים השנה היא כמות המים הזמינים בכנרת. "המים הזמינים הם המים שנכנסים לאגם, בניקוי כמות המים שמתאדים מהאגם לאוויר", מסביר ד"ר עמיר גבעתי, מנהל תחום מים עיליים ויחידת המחקרים ברשות המים. "בשלוש השנים האחרונות כמות המים הזמינים המצטברת בכנרת היתה הנמוכה ביותר אי פעם. לפני שלוש שנים נרשם שיא שבו המאזן היה אפילו שלילי - כלומר, נכנסו פחות מים מכפי שיצאו באידוי. כמות המים בתקופה זו היתה נמוכה יותר מזו שיש בשנה רגילה אחת. הבעיה היא שהשנה נראה שזה שוב עומד לקרות, כך שהיכולת לספק מים מהכנרת הרבה יותר נמוכה. לכן, זה שנתיים רשות המים כבר כמעט שלא שואבת מים מהכנרת למוביל הארצי, אלא מספקת מים רק למי שהיא חייבת - לטבריה וליישובים מסביב לאגם, וכן לירדנים".
אחת הסיבות העיקריות לכך היא הירידה בכמות המשקעים באגן ההיקוות של הכנרת. לפי נתוני השירות ההידרולוגי, ב-20 השנים האחרונות יש מגמה של התמעטות המשקעים בצפון ישראל, מגמה שצפויה להימשך על פי מודלים ותחזיות גם במאה הנוכחית. "גם 2017 לא התחילה טוב במיוחד", אומר גבעתי, "חודש ינואר הסתיים עם כמות מצטברת של כ-60% מכמות המשקעים הממוצעת בכנרת לחודש זה, ולפי המודלים גם פברואר אינו צפוי להיות גשום ביחס לממוצע".
"חוץ מהתמעטות המשקעים, אנחנו רואים גם שינוי בפיזור הגשמים ובתפרוסת שלהם בשנים האחרונות", מוסיף גבעתי, "האירועים היום הרבה יותר מרוכזים אנחנו מקבלים אירוע מרוכז של גשם ואז שבועיים-שלושה יבשים. כשאין גשם במשך כמה ימים, הקרקע מתייבשת - ואז הגשם הבא צריך להרטיב את הקרקע ולהביא אותה לנקודת רוויה. רק אז נוצרת זרימת מי נגר שמגיעים לנחלים ולכנרת. לכן, הגשמים האלה הרבה פחות אפקטיביים מבחינת התרומה שלהם למשק המים".
גורם נוסף למצב הבעייתי היא ניצול של יותר מים במעלה הכנרת. "היישובים בצפון הגליל העליון משתמשים ביותר מים לחקלאות, למשל", אומר גבעתי. "לכן, כמויות המים שמגיעות לכנרת בגלל הניצול הזה פחותות, גם ללא כל קשר למצב הגשמים".
המפלס יורד והאצות פורחות
תנאי חריג נוסף שמתרחש השנה בכנרת הוא המפלס הנמוך שלה. באוקטובר 2016 ירד המפלס לגובה של מינוס 213.84 מטרים מתחת לגובה פני הים, הרבה מתחת לקו האדום התחתון וקרוב באופן מסוכן מהרגיל לקו השחור, שהוא המפלס ההיסטורי הנמוך ביותר שאליו הגיעה הכנרת מאז נאספים נתוני המפלס. " אמנם לא מדובר במפלס הכי נמוך שהיה אי פעם, אבל המגמה שאנחנו רואים היא של ירידת המפלס ב-30 השנים האחרונות", אומר גבעתי.
"הבעיה היא לא רק המפלס הנמוך, אלא גם מה צפוי לקרות לכנרת במקרה שפתאום תהיה שנה מאוד גשומה, ותירשם עליית מפלס פתאומית מהירה", מוסיף גל. "גם עלייה מהירה שכזו גורמת נזק גדול למערכת האקולוגית, מביאה לקריסת אוכלוסיות בעלי החיים באגם ולעלייה בפריחת אצות".
ואכן, פריחת אצות מדאיגה גם היא את החוקרים השנה. "החל משנות ה-80 אנחנו רואים בכנרת פריחות של ציאנובקטריה ובחלק מהמקרים אף עם מינים יוצרי רעלנים", אומר גל. "מאז, התדירות ועוצמת הפריחות שלהן רק הולכת ועולה".
פריחת אצות היא נושא רגיש במאגרי מים. פריחה כזאת גרמה בעבר לקריסת מערכות מים מתוקים: במשך כמה ימים בקיץ 2014 לא יכלו חצי מיליון תושבי העיר טולדו שבמדינת אוהיו בארה"ב להשתמש במים שבמערכת אספקת המים העירונית, זאת בגלל פריחת אצות כחוליות רעילה באגם אירי הסמוך, שמהווה מקור מים עיקרי לעיר. פריחת אצות מסיבית גורמת לחסימת אור השמש, ולמחסור באור ובחמצן לבעלי החיים הימיים האחרים.
"האצות מפריעות גם לשאיבת המים", אומרת ד"ר נגה סטמבלר, מהפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטת בן גוריון. "כשיש פריחת אצות מסיבית ומנסים לשאוב מים, כל מערכת הסינון של המים נסתמת. בעיה נוספת שחוששים ממנה היא שחלק מהאצות האלה רעילות. אם תהיה פריחה של אצות רעילות בכנרת אי אפשר יהיה לשתות את המים, אי אפשר יהיה לשחות בהם ובעלי חיים רבים ימותו - זה יגרום לקריסה מוחלטת של המערכת".
המים מתחלפים אחרי 27 שנה
עוד נתון שמדיר שינה מעיניהם של המומחים הישראלים הוא זמן השהות של המים באגם, שהגיע השנה לשיא שלילי. זמן השהות הוא הזמן שלוקח למים באגם להתחדש. כלומר, הזמן שהמים שוהים באגם לפני שהם יוצאים ממנו. "כשיש כמות גדולה של מים שנכנסים לאגם והרבה מים שיוצאים אז זמן השהות הוא קצר", מסביר גל, "כשיש מעט מים שנכנסים ומעט מים שיוצאים - כמו עכשיו - זמן השהות הוא ארוך. בעבר היה נהוג לחשוב שזמן השהות בכנרת הוא 8-7 שנים. השנה, לפי נתוני השירות ההידרולוגי וחישובים של ד"ר אלון רימר מהמעבדה לחקר הכנרת, זמן השהות הוא כ-27 שנה. לא היינו ברמות האלה אף פעם".
לשאלה מה המשמעות של זמן שהות כה ממושך של המים בכנרת משיב ד"ר גדעון גל: "עצם העובדה שאין כניסה של מים טריים לאגם ואין יציאה למים שהם כבר עשירים בנוטריינטים (חומרי הזנה שתורמים גם הם לפריחת האצות) - בהכרח פוגע במערכת האקולוגית. זה בהחלט לא מבשר טובות. הנושא הזה מאוד מטריד אותנו, בעיקר משום שאנחנו לא יודעים 'מאיפה נחטוף את המכה', מכיוון שמעולם לא היינו במצב הזה. אם מוסיפים לזה את כל שאר הבעיות בכנרת זה מדאיג אפילו יותר".
וזה עוד לא הסוף: "דבר נוסף שגורם לחשש הוא העלייה במליחות של הכנרת. לדברי גל, "ריכוז הכלוריד במים נמצא כיום ברמה הגבוהה ביותר שנרשמה מאז סוף שנות ה-60. כשיש ירידה בכמות המשקעים, המים המלוחים שמגיעים לכנרת מחלק מהמעיינות נמהלים בפחות מים מתוקים".
על פי גל, כיום יש שתי בעיות עיקריות שנובעות מהעלייה במליחות: הראשונה היא היכולת לספק מים לחקלאות (רמת מליחות גבוהה מקשה על מיחזור מים לחקלאות, כיוון שאחרי כל מחזור של טיפול המליחות עולה, ואז אחרי סיבוב או שניים אי אפשר להשתמש במים). הבעיה השנייה היא פגיעה בבעלי החיים באגם, שאינם מותאמים לחיות בתנאים של מים עם רמת מליחות מעל לסף מסוים. לדברי גל "מעל רמת מליחות מסוימת לא ניתן להשתמש במים כמי שתייה. אנחנו עדיין לא שם, אבל אם המגמה תימשך תוך כמה שנים אנחנו עלולים להיות גם במקום הזה".
גל מציין כי כל אחד מהגורמים שצוינו בעייתי בפני עצמו, "אבל זו השנה הראשונה שיש לנו שילוב של כל הגורמים האלה יחד. זה בהחלט חריג ובהחלט מדאיג, ואנחנו גם לא רואים באופק איזשהו שיפור צפוי. נראה שהשנה לא הולכת להיות שנה גשומה במיוחד, וכיוון שהתחזית של רשות המים מדברת על מגמה של ירידה בכמות המשקעים בצפון ובתפרוסת שלהם, לא נראה שזה הולך להשתפר בקרוב".
"אם יהיו עוד שנתיים-שלוש כמו שלוש השנים האחרונות, נהיה כאן בבעיה רצינית", מסכם גל, "ולא רק בנושא של מי השתייה וההשפעות על המערכת האקולוגית. יש לזה השלכות משמעותיות מאוד גם על המים לחקלאות בצפון, על תחום הנופש והפנאי - מעל שני מיליון נופשים מגיעים לכנרת כל שנה - על העסקים באזור, על הדיג, ועוד. יש גם חשיבות גדולה מאוד ליציבות הפוליטית באזור. אם מחר רשות המים מודיעה לירדן שאנחנו לא יכולים לספק להם מים, זה הופך לעניין בינלאומי-דיפלומטי. ירדן מתבססת על המים שאנחנו מספקים לה. יש פה הרבה מאוד בעיות פוטנציאליות, שצריך למצוא פתרונות להתמודד אתן".
מים לצרכים מקומיים בלבד
אז מה עושים? ברשות המים מפנימים את המשבר ההולך ומתהווה, ונערכים בשנים האחרונות למציאת פתרונות. "ברשות המים התכנון הוא שהכנרת תחדל לשמש בעתיד כמקור מים למערכת הארצית, ותשמש בעיקר את הצרכים המקומיים - למשל את החקלאות באזור, ולאספקת מים לממלכת ירדן", אומר גבעתי. "בין הפתרונות האפשריים אנו שוקלים גם להקים תשתיות להעלאת מי הכנרת לגליל ולגולן - מה שיסייע לכנרת בחילוף המים וקיצור זמן השהות, ובהפחתת מליחות המים. בנוסף, רשות המים גם מקדמת הקמת מתקן התפלה נוסף בגליל המערבי שיוכל לשמש את היישובים במעלה הכנרת כמקור למי שתייה ולחקלאות".
צריך לזכור שהתפלה גם היא אינה פתרון קסם. ההתפלה מצריכה שימוש באנרגיה רבה - שינוע והובלת המים המותפלים היו אחראיים כבר בשנת 2015 לכ-6 אחוז מצריכת החשמל במשק. בנוסף, תוצרי לוואי של תהליך ההתפלה - כמו ריכוז התמלחת וחומרים כימיים המשמשים לניקוי המכשירים - מוזרמים לים וגורמים לזיהומו ולעלייה בריכוז המלחים שבו. תהליך ההתפלה גם מנקה מהמים חומרים חיוניים לבריאות האדם כדוגמת סידן ומגנזיום.
לכן, מעבר לפתרונות הנקודתיים המוצעים, חשוב להבין שהמגמות השליליות שמתרחשות בכנרת הן חלק משינוי האקלים הנגרם על ידי פעילות האדם. לפיכך, יש להמשיך לפעול כדי להקטין את כמות פליטות גזי החממה בהתאם למה שנקבע לפי הסכם פריז בדצמבר 2015, ולעכב ככל שאפשר את השינויים החזויים ולהאט את מגמת ההתחממות וההתייבשות של כדור הארץ. זו בהחלט לא משימה קלה, אבל אם לא נעשה זאת, אנחנו נתגעגע לא רק לאגם הכנרת שלנו, אלא לעוד הרבה מאוד פינות טבע יפות ולמערכות אקולוגיות חשובות, שכיום אנחנו לוקחים כמעט כמובנות מאליהן.