נושאים חמים

פרוקטולוג, שוחט ופתולוג - איך הם בחרו את המקצוע?

איך בוחר אדם להתמקד באבר מסוים בגוף בעבודתו? איך חיים עם הרג חיות במקצוע? שאלנו כמה בעלי מקצוע וביניהם פתולוג, פרוקטולוג ושוחט, כיצד הם בחרו לעסוק בתחום, ואיך הם שורדים את היומיום לנוכח העיסוק הבלתי נעים

שולחן נתיחות לאחר המוות (ShutterStock , Shutterstock)
לגמור ניתוח וללכת לאכול? (צילום: shutterstock)

בחירת המקצוע היא אחת הבחירות הכי חשובות שאדם עושה בחיים - כל אחד עוקב אחר נטיות ליבו או נוקט בשיקולים קרים יותר - אולם כרשחושבים על מקצועות כמו פרוקטולוגיה, פתולוגיה ושחיטה מתעוררת התהיה – כיצד בחרו דווקא במקצוע הספציפי הזה וכיצד הם שורדים אותו יום אחרי יום? לאחר שיחה עם כמה בעלי המקצועות התמוהים ביותר גילינו ש"אין סיפוק גדול יותר מלרפא לאדם את פי הטבעת", והשחיטה היא בעצם "מעשה של רחמנות".

לקריאה נוספת::

הישראלים ילמדו לטפל בתיירים מסין - ומה יש להם נגד חדר 4
למעשני הקנאביס בישראל זה עולה יותר
בכי אופנתי: רשתות הביגוד לא זקוקות לגלגל הצלה

"אין בעיה לאכול צהריים אחרי שמנתחים גופה. אבל כשמדובר בגופה של ילד, גם אני מתרסק"

פתולוגיה הוא ענף ברפואה הבודק את נסיבות המוות של האדם. ללא הפתולוגים, תחום הרפואה המשפטית והרשויות היו מתקשות לבפענח פשעים, או לגלות נסיבות של תאונות. מדובר בחלק חשוב ובלתי נפרד מתחום הרפואה, אולם בניגוד לרופא רגיל שאמור לרפא ולהביא חיים, הפתולוג עסוק במוות.

"בחרתי לעסוק בתחום כי אני מוצא עניין רב בחידה שאני צריך לפצח בכל פעם מחדש", מספר יהודה, פתולוג מנוסה בן 69. "זה כמו עבודה בלשית מאוד מעניינת ומגוונת שדורשת ידע מאוד רב. רבים מהרופאים שעוסקים בתחום נמשכים לאתגר הזה שקיים בעוצמות נמוכות יותר בתחומי רפואה אחרים".

לדבריו, "נכון שבתחילת הדרך לא יכולתי להתמודד עם שטף הגופות, אולם במהלך הזמן פיתחתי 'עור של פיל'. הנשמה אם ישנה כזו כבר לא בחדר, ומדובר על בשר ועצמות - אין כאן כבר בן אדם במובן שאתה תופס אותו" .

גם אם המקצוע סופר מעניין ומסקרן, השאלה המתבקשת היא איך אפשר לנתח גופה ורגע אחרי זה לגשת לארוחת צהרים? מתברר שבקלות רבה. "אחרי מאות גופות זה כבר לא עושה לך דבר, יש כאן מנגנון חזק של הרגל. מבחינה עקרונית, גם לא היתה לי בעיה לאכול תוך כדי ניתוח אולם כמובן שזה אסור, זה רק מסביר שההרגל חזק יותר מהרגע עצמו", מספר יהודה.

ומה בכל זאת עדיין יכול להוות קושי עבור פתולוג מנוסה? "בניתוחים של ילדים, בעיקר כאלו שמתו בנסיבות שאינן מחלה, כגון רצח או תאונה – אני מגיע לבית ולפעמים מתרסק. לראות למשל ילד שהטביעו אותו זה דבר ששום ניסיון לא ימעיט בעוצמת הרגש שזה מעלה בך. גם אישה בהריון מתקדם שמגיעה לשולחן הניתוחים זה קשה".

"אין סיפוק גדול יותר מאשר לרפא לאדם את פי הטבעת"

תחום רפואה נוסף שמעורר פליאה ואף לעג הוא תחום הפרוקטולוגיה - הענף שעוסק בבעיות ברקטום, בפי הטבעת, במעי הגס וברצפת האגן. לא רבים יודעים אבל פרוקטולוגים הם כירורגים בהכרשתם ואין שפע מומחים שעוסקים בנושא. מדוע אם כך, התחום לא זוכה לפופולריות בקרב הסטודנטים לרפואה?

"הסיבה לכך קשורה בעיקר למורכבות של פי הטבעת שמהווה את אחד מהאזורים המסובכים והרגישים בגוף האדם. נדרשות שנים על גבי שנים של ניסיון על מנת להתמצא בו ורבים נרתעים מכך", מסביר פרופ' שמואל ארגוב, מומחה ותיק לכירורגיה כללית ופרוקטולוגיה. "אני אומר לך בוודאות שאין סיפוק גדול יותר מאשר להביא מזור לאדם שחש כאב בפי הטבעת. מחלות של פי הטבעת הן מהמחלות המייסרות ביותר ועומק הסבל שנגרם לחולה בהן הוא אדיר, ומכאן גם הסיפוק שמתקבל לאחר ניתוח או הליך רפואי מוצלח שנעשה. את לימודי הכירורגיה הכללית עשיתי בארה"ב לפני למעלה משלושים שנה, חזרתי לארץ והבנתי כי התחום מוזנח וכמעט איש אינו רוצה להתמחות בו".

ובכל זאת, מורכב ככל שיהיה, מדובר באיבר שמוציא פסולת מגוף האדם והוא מעורר בעיקר גועל. פרופ' ארגוב לא מתרגש: "ראיתי בחיי אלפי אם לא עשרות אלפי פיות טבעת, ומבחינתי מדובר באיבר ככל איבר אחר. זה עניין של הרגל, אולם ניתן להפנות את השאלה לתחומי מומחיות אחרים: כך למשל, האם ניקוז מוגלה משן אינה מעוררת גועל? מדוע איננו שואלים את רופא השיניים את השאלה הזו? ואתה גם יכול להפנות את השאלה לאיש עירייה שפותח סתימה בביוב – האם לנקז ליטרים של צואה אינה פעולה שיכולה לעורר תחושה כזו? וודאי שכן, אולם מתרגלים להכל, גם לפי טבעת עם טחורים".

צילום רנטגן של מברשת שיניים חשמלית באזור פי הטבעת של גבר מבוגר (GettyImages , Barcroft Media)
מחלות של פי הטבעת הן מהמחלות המייסרות ביותר ועומק הסבל שנגרם לחולה בהן הוא אדיר (צילום: GettyImages - אימג'בנק(

"אני שוחט ברחמנות"

רבים מאיתנו, כאלה שעדיין אוכלים בשר, מתייסרים על עצם העובדה שהם שותפים לתעשיית ההרג של בעלי החיים, שלא לדבר על צמחונים או טבעוניים מבינינו. כיצד עם כך חיים עם עצמם השוחטים שאחראים בפועל למותם של עשרות בעלי החיים מדי יום?

אבי, בן 32, עובד כשוחט בחמש השנים האחרונות. הוא החליט ללמוד את התחום כי חיפש עבודה בעלת איפיון תורני, כדי שיוכל לשמור באמצעותה על הצביון הדתי. "כשבאתי ללמוד שחיטה שאלו אותי אם אני רוצה להיות מוהל, אבל אני לא מסוגל לחתוך בשר של בן אדם. בהחלט קיים בתוכי קונפליקט ואני חש צער רב על החיות שאני שוחט, אולם אני עושה זאת בשביל להאכיל את עם ישראל, וכי אני חייב לפרנס את המשפחה שלי".

יום העבודה של אבי מתנהל בצורה הבאה: 40 דקות שחיטה, 40 דקות מנוחה ו-40 דקות בדיקת סכינים, וחוזר חלילה. עבודה רוטינית לכל דבר. "אין ספק שיש שם רגע עצוב לפני השחיטה אולם אסור לנו לראות את פניו של העגל בעת השחיטה כשהוא עקוד על המכשיר. ההלכה גם קובעת שאסור לעגל אחר לראות את החבר שלו נשחט כי זה צער בעלי חיים. עגלים יכולים לבכות אם הם רואים את החבר שלהם נשחט. זה כואב. כאשר אנו באים לשחוט, אמרו לנו הרבנים להסתכל על זה כאילו אנו באים לנתח. אין כאן אכזריות. אני שוחט ברחמנות", מסכם אבי.

אילוסטרציה (ShutterStock)
"אין ספק שיש שם רגע עצוב לפני השחיטה" (צילום: shutterstock)

איש אינו יוצא מביתו בבוקר עם רצון להרוג על הכביש

רבות דובר על עורכי דין פליליים, שמייצגים רוצחים, אנסים ובני משפחות פשע תמורת סכומי עתק – איך הם יכולי לישון בשקט אחרי ששחררו פושע לחופשי? אולם לא פחות מזה, כיצד מרגישים עורכי דין שמשחררים לחופשי עברייני תנועה קשים, שהם פצצה מתקתקת של קטל בדרכים? איך הם עצמם נכנסים לאוטו ועולים על הכביש בידיעה שהנהג הפושע יכול להיות באוטו הסמוך שיצא עכשיו לעקיפה?

"בוא נשים דברים על דיוקם, לרוב, איש אינו יוצא מביתו בבוקר עם רצון להרוג על הכביש. רבים יוצאים בבוקר עם כעסים או מחשבות על המציאות היומיומית שלהם אולם מכאן ועד ללחוץ על הגז מתוך כוונה להתנגש חזיתית ברכב, המרחק עצום", מסביר עו"ד אלעד שור, מבכירי המומחים בתחום דיני התעבורה, אשר מייצג נהגים רבים שהיו מעורבים בתאונות דרכים בהם נהרגו או נפצעו קשה המעורבים. "כעו"ד עליך לנתק את מנגנון הרגש, בין אם מדובר על חמלה ובין אם מדובר על כעס, עליך להיות שכלתן פר אקסלנס, וכך גם מצופה מהשופט, שיכריע בהתאם למכלול הראיות ולא בהתאם לתמונה של האם מתייפחת על מות בנה. עצוב ככל שזה יהיה, זו העשייה, אשר מבדילה אותנו ממדינות בהן יש שלטון חשוך, שמוטה מסערת ההמון, וחורץ גורלות על פי תחושות ולא על פי חוק".

"בהתייחס לעברייני התנועה הכבדים: גם הם, כמו כל אזרח במדינה, זכאים לייצוג הולם, כל שכן במקרים בהם התקשורת עושה עליהם עליהום וחרצה את גורלם, עוד קודם לבירור מדויק של נסיבות התאונה. זה דבר בלתי נסבל, אשר גורם עוול לנאשם. עכשיו, קל לשאול את השאלה הזו כאשר את יושבת על הכיסא שלך במשרד, ולא כאשר את יושבת על ספסל הנאשמים בבית המשפט. כולם צדיקים גמורים, עד שברגע אחד פחות מוצלח של החיים, את מוצאת את עצמך מול פרקליט או תובע, שרואה את תפקידו מסתכם בלגרום לבית המשפט להחמיר עם העונש שלך. ולרצות את המערכת. וברגע עליך להפרד לשלום מהילדים, מהפרנסה, ולהתרגל לחייך החדשים מאחורי סורג ובריח ואין זה משנה עם עול פרנסת המשפחה מונח על הכתפיים שלך או שיש לך חלילה בן חולה", מסכם עו"ד שור.