נושאים חמים

עודף רגולציה או דווקא חוסר?

מחקר שערך מרכז חזן במכון ון ליר בירושלים בחן את השאלה אם ישראל אכן סובלת מרגולציית יתר. התשובות מפתיעות

פרופסור דיוויד גילה (יח"צ , אונ' ת"א)
דיווי דילה (צילום: יח"צ)

במאי 2015 הכריז ראש הממשלה על מלחמה ברגולציה, לא סתם מלחמה, אלא מלחמה עם גרזנים, וזאת עקב עודף רגולציה. מחקר מקיף שנערך בשנים האחרונות במרכז חזן במכון ון ליר בירושלים בחן את השאלה אם ישראל אכן סובלת מרגולציית יתר, ומסקנותיו מצביעות על תמונה מורכבת יותר: עודף וחוסר רגולציה זה לצד זה.

לקריאה נוספת:

כמה שילמה המעצבת המפורסמת כדי לא להסתבך עם מס הכנסה?
תבדקו את התלוש: טעויות חשבי השכר נחשפות
סטודנטים, השוק מוצף: פשוט אין מי שיעסיק את עורכי הדין

רגולציה היא שיטת פיקוח רצופה ומוסדרת באופן רשמי, שנשענת על כללים שמקורם בחוקים, תקנות, אמות מידה, נהלים, שיטות ניטור, אמצעי חינוך והדרכה, וסמכויות אכיפה שתכליתם לשמור על ערכים ועל אינטרסים חברתיים וכלכליים חיוניים.

בשנים האחרונות נצברו לא מעט דוגמאות שליליות לאימוץ "מלחמת גרזנים" ברגולציה. למשל, הדחת יו"ר הרשות לשירותים ציבוריים חשמל בשנת 2011, ושוב בשנת 2015, והקמת רשות חשמל חדשה בתוך משרד האנרגיה, שנטלה לידיה את הסמכויות שהיו בידי הרשות האוטונומית הקודמת. דוגמה נוספת היא התפטרותו של הממונה על ההגבלים העסקים בשנת 2015 בשל עמדתו לגבי מתווה הגז.

צעדים כאלה פוגעים בניסיון ליצור סביבה רגולטורית משוחררת מלחצים, ואף מנוגדים להחלטת הממשלה לפעול באופן מסודר להערכה מקצועית של השפעת הרגולציה. קיצוץ חסר אבחנה בכללי הרגולציה, כמו גם סיסמאות על הצורך בדה-רגולציה, חותרים תחת התכלית החיובית של הרגולציה - לשמור על אינטרסים חברתיים וכלכליים חשובים.

החשש הגדול הוא שצמצום הרגולציה יתבצע דווקא במקום שיש להשאירו או לשפרו, ורק כיוון שהדבר קל יותר. המקרים המועדים לצמצום הם בדרך כלל אלו שבהם לא קיימים שחקנים מאורגנים ובעלי עוצמה, ואין מי שיפעיל לחץ לעצב את הרגולציה שתשרת אותם. קביעה של אחוז מסוים לצמצום הרגולציה - כמו המספר הסתמי של 25% שנזכר בהחלטת הממשלה - או כל יעד מספרי אחר – היא קביעה שרירותית, שאינה לטובת העניין.

רגולציה (צילום מסך , מכון ון ליר)

במסגרת המחקר נבחנה הרגולציה בשלל תחומים, בהם בנקאות, תעסוקה, בריאות, תחבורה ציבורית, איכות הסביבה, תקשורת, חברות ממשלתיות, מגזר אזרחי והיחסים בין קונים ומוכרים. מסקנות המחקר מצביעות על ההכרח להימנע מהגישה שלפיה הרגולציה תמיד מיותרת וביורוקרטית, ובמקום זאת לחפש את האיזונים הנדרשים לצורך שמירה על יציבות ענפית ורווחת הצרכנים, ומיסודה של שיטת רגולציה מתאימה ושימוש בכלים רגולטורים מתאימים. כחלק מכך יש לתמוך בהמשך הצעדים המידתיים שהממשלה כבר מבצעת ובהם מיפוי הרגולטורים והשפעתם; איתור של רגולציה עודפת ועמוסת כפילויות מיותרות; וביטול רגולציה הפוגעת ברווחה החברתית.

בנוסף, דרושה מעורבות מידתית של הדרג הפוליטי הנבחר, כלומר שרים, וועדות הכנסת, כגורם שמפקח ובוחן את עבודת הרגולטורים, אך האחריות הציבורית למדיניות הרגולציה היא של הדרג הפוליטי. אבל בכל אחד מהמקרים - בין אם האחריות הרגולטורית היא בידי הרגולטור המקצועי הלא-פוליטי במשרד הממשלתי, ובין אם היא בידי רשות רגולציה סטטוטורית - יש להבטיח את עצמאותו של הרגולטור ואת מרחב שיקול הדעת המקצועי שלו.

ד"ר אייל טבת הוא מנהל אקדמי של מחקר על רגולציה במרכז חזן במכון ון ליר בירושלים. ישתתף בכנס "עודף ברגולציה או חוסר או ברגולציה" שייערך במכון ון ליר ב-19.3