פרשת מכרז המוניות בנמל התעופה תיזכר מן הסתם כאחד האירועים המביכים בתולדות הניסיון של ממשלת ישראל לטפל בתופעת המונופולים המייקרים את החיים בישראל. הכישלון היה כמעט מובטח מראש: במקום לטפל בבעיה באמצעות תחרות על ליבו של הלקוח, ניסו רשות שדות התעופה ומשרד התחבורה להחליף את המונופול הישן במונופול דו ראשי חדש. זה לא היה אמור לעבוד אפילו רגע אחד.
המונופול הישן היה המונופול של חברת מוניות הדר-לוד, הזכיינית הוותיקה בשירות ההסעות משדה התעופה בן גוריון. הזיכיון נמכר להדר תמורת מיליוני שקלים על ידי רשות שדות התעופה. בחירה בזכיין מורשה יחיד מונעת את התגרה המוכרת בין הנהגים על ליבו של התייר, שלא לדבר על ריבוי מעשי ההונאה של נהגים המנצלים את תמימות הנוסעים. הדר נבחרה לאחר שנבדק שהיא חברה המנוהלת כהלכה, היודעת לתפעל את השירות 24/7 ולהתמודד עם שעות גאות ושפל.
הבחירה בזכיין יחיד מעניקה לרשות גם בדמי זיכיון נאים בסך של כחצי מיליון שקל לחודש, בנוסף ל"דמי יציאה" של חמישה שקלים למונית היוצאת מהשדה ו-1.5 מיליון שקל תמורת השימוש בתחנת המוניות ביציאה מהטרמינל. לא צריך לרחם על חברת המוניות: את מחיר הזיכיון היא גבתה בריבית דריבית מהנוסעים. כמונופול היא יכולה היתה לדרוש מהנוסעים מחירים העולים בכ-20% ויותר על מחירי השוק. כך נהנו מההסדר גם נהגי המוניות וגם רשות שדות התעופה - מי שנהנו פחות היו הנוסעים ששילמו ביוקר.
בשנים האחרונות גברה המחאה הציבורית נגד השרות הלא תמיד טוב והיקר מדי של מוניות הדר. נוסעים בטיסות לואו קוסט גילו שמחיר המונית משדה התעופה אינו נופל ממחיר הטיסה כולה. הם גם לא הבינו למה מחירה של נסיעה משדה התעופה צריך להיות יקר ממחיר נסיעה בכיוון ההפוך.
עדר של חתולים
לשר התחבורה ישראל כץ היה פתרון: רשות שדות התעופה תוותר על התמלוגים שהיא גובה מחברת המוניות, ותקיים מכרז חדשני: במקום תחנת מוניות יחידה ייבחרו שתים. החברות הנבחרות לא יתחרו ביניהן ויפעלו במחיר אחיד ומתואם ביניהן. שתי החברות שזכו במכרז היו גט והדר-לוד, שתיאמו ביניהן מחיר הנמוך ב-31% מתעריפון משרד התחבורה. ספק אם ההסדר היה יוצא לפועל אי פעם. מונופול אוהב לגבות מחיר מופרז ולספק שירות סביר. כשכופים עליו הורדת מחיר הוא מגיב בהורדה חדה של רמת השירות. ובמקרה הזה היתה כמעט וודאות לקריסת שירות המוניות משדה התעופה: אם שכרו של נהג בשדה התעופה נמוך ב-30% משכרו על נסיעה אחרת, למה לו להגיע לשדה התעופה. גם אם נסיעה ארוכה רווחית יותר מנסיעה ממוצעת, ברור שהרווח העודף לנהג מצטמצם מאוד וכך גם המוטיבציה שלו לבצע את הנסיעה.
לנהל תחנת מוניות זה קצת כמו להיות רועה של עדר חתולים. מה שמנהלי החברות לא הבינו לפני המכרז, הסבירו להם בעלי המוניות לאחר שהושקו הכוסות. מיד לאחר הזכייה פרצה מחלוקת בין שתי הזכייניות ובין הנהלת מוניות הדר לבעלי המוניות שלה, שרבים מהם טענו שאינם מסכימים למחיר שנקבע. המכרז קרס, אך גם אם ההליכים היו נמשכים, ספק אם הנוסעים היו נהנים מהשרות המוזל שסידר להם משרד התחבורה.
בימים הקרובים יתחולל בנתב"ג ניסוי מהפכני: כל נהג מונית יוכל להיכנס לשדה ולאסוף נוסעים, כמו בכל מקום אחר בארץ. אם זה יעבוד, שוב לא נזדקק למכרזי רשות שדות התעופה והמונופולים שהיא יוצרת. אם הכאוס ישתלט מחדש, רצוי יהיה להימנע ממכרזים פופוליסטיים כמו המכרז שכשל.
מכרז יעיל והוגן יאפשר לנוסעים לבחור בין מספר חברות שיאושרו לשירות, במחיר השירות הארצי. אין סיבה להיבהל ממחירון המוניות של משרד התחבורה: איש לא התעשר עדיין מנהיגת מונית בישראל.