מדריך טיולים מושלם ודייל שמעיף אותנו: גיבורי הפרסומות האהובים

הם מצחיקים, הם שונים והם גם קצת אנחנו. בשנים האחרונות הכרנו שלל דמויות אהובות שמלוות אותנו כבר שנים על המסך ומספקות לנו הפוגה קומית בתוך רצף הפרסומות. הן עד כדי כך אהובות שהתחושה היא שצפייה בהן היא קטע מ"ארץ נהדרת", "היהודים באים" או "בובה של לילה". דמותו המשעשעת של אסי ישראלוף כמדריך הטיולים "ג'ימי טורס" היא אחת מגלריה של גיבורי פרסומות שלמדנו לאהוב.

לא מבין איפה מוכרים את גלאי המשטרות החכם, כועס על תלמידה שמסתפקת ב-160 קמ"ש ומחזיק במדריך נהיגת החורף הכי יעיל לכבישי ישראל. מריאנו אידלמן הוא כל מה שאנחנו בזים לו כשאנחנו כבר מעזים להתיישב מאחורי ההגה, אבל גם כל מה שאנחנו רוצים להיות ומתביישים להגיד. כי מי לא שואף להגיע תמיד ראשון, להתעלם מהפקק שתוקע את כולם ולמצוא תמיד חניה, גם אם זו שייכת במקרה לשגרירות סלובניה?

המשפט ששבר אותנו: "מה זו נהיגה? נהיגה זו תרבות, דרך ארץ – בחו"ל. פה בארץ, נהיגה זו מלחמה, ואני אלמד אתכם איך לנצח".

במבט ראשון, מטוסי חברת התעופה הפיקטיבית "flyair" הם המקום האחרון שבו נרצה להיות בדרך לחופשה שלנו, גם אם הם אמורים להוביל אותנו למקום טוב יותר. הקבינה נראית עמוסה מדי, הסיטואציות המלחיצות שכיחות מדי ויניב ביטון, הדייל המוביל של החברה, הוא, איך לומר, לא שולט בחומר מדי (למרות בחירתו ל"דייל לדוגמה" מטעם "מגזין התעופה הכי נחשב"). במבט שני, עם זאת, אולי ככה הטיסה תעבור הרבה יותר מהר, והעובדה שהלחמניות נגמרו לא תפריע לנו עד לנחיתה?

המשפט ששבר אותנו: "אני לא בחרתי להיות דייל, הדייל בחר להיות בי".

מערכת הכריזה ברכב מתוקתקת, הג'ינגל נדבק לאוזן ולא מרפה והוויב כולו צועק חופש. אסי ישראלוף לקח את מדריך הטיולים הישראלי המיתולוגי לסיבוב ארוך מאוד בג'ימי-ואן, וחזר עם גרסה מעודכנת, מצחיקה ומתאימה יותר ל-2017.

אז נכון שהצופר עובד שעות נוספות ושהנהגים השכנים בפקק קצת סובלים, אבל מה אכפת לנו, העיקר שייקח אותנו איתו "לגן עדן של ממש", כמו שהוא אומר. ומה קורה כשמגיעים בסוף הנסיעה לכאלה פנינות טבע בגן העדן הישראלי? וטראח!

המשפט ששבר אותנו: "אני סיפרתי לך פעם על סבא שלי?"

לקריאה נוספת:

מצננים את החום: טיולי הקיץ הכי מרעננים בישראל

החופש שאחרי החופש: אטרקציות משפחתיות לימים שאחרי הקייטנה

טבע על-טבעי: חמישה מסלולי טיול סודיים בישראל

מזעיקה עגלונים עם מכונת כתיבה חלופית, מחזירה את הבת מהסאמר סקול הקייצי ושולחת את האו-פר להעביר לילה בתחנה המרכזית. היומיום המשרדי של שני כהן מורכב אמנם כולו מניסיונות נואשים לקחת בשבי לקוחות נוטשים, אבל זה לא אומר שאנחנו לא מזדהים איתה. ככה זה, לפעמים כל מה שאנחנו רוצים זה להצליח בתפקיד שלנו, גם אם זה אומר שנצטרך לדכא מהפכת צרפתים שמתחילה בליון.

המשפט ששבר אותנו: "בגללכם, במקום וגאס, שוקה יצטרך לנסוע לסחנה ולשמוע 'שוקה תפתח את האוהל, שוקה תסגור את האוהל, אבא האוהל עף, שוקה תימרח, שים לי קבב, שים לי שיפוד, שים לי רוסטביף, ילד תחזור למשפחה שלך, שוקה תימרח, ד"ר וויס למיון'. הוא לא נמרח, הוא ברמב"ם עם כוויות דרגה 7".

המנהל הכריזמטי של בית הדפוס הפציר כבר ביומו הראשון בתפקיד בעובדת שלו לא "לפתח עליו קראש", ועבר משם למרדף אחר י' חסרה, לבליסה חסרת מעצורים של קציצות פראסה ולדיג מחמאות אגרסיבי על "מכנס החתונה של אורן מקסימיליאן טולדנו". האמת? מה שהתחיל ברחמים על מיטל המעצבת הגרפית ועל מרקו, החתול האובד, התחלף מהר מאוד בתשוקה עזה לעבודה ב"דפוס פרצלינה" הכושל-כושל, ולו רק כדי לצחוק על הבוס אסי כהן מאחורי הגב – או בפנים. רק שלא יגנוב לנו את האוכל שהבאנו מהבית.

המשפט ששבר אותנו: "אני בפגישה עם לקוחות חשובים, לא להעביר אליי מיילים"