תנו ללמוד בכיף: מי בכלל צריך ציונים באוניברסיטה?

למה בכלל אנשים הולכים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה? כלכלנים פיתחו שתי תיאוריות עיקריות כדי להסביר פעולה זו. התיאוריה הראשונה גורסת כי אנשים הולכים ללמוד כי החומר הנלמד באוניברסיטה או במכללה הופך אותם לעובדים יותר טובים ויותר מוכשרים – והשכר עולה בהתאם.

לפי התיאוריה השנייה, אנשים היו הולכים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה גם אם הם לא היו לומדים שם כלום. לפי התיאוריה הזאת, להשכלה אקדמית יש תפקיד אחד: לתת סימן לשוק העבודה שיבדיל בין אלו שיש להם קצת שכל וקצת יכולת ללמוד, לבין כל השאר.

התפקיד של האקדמיה הוא להציב רף כזה שיאפשר למנהל פוטנציאלי לדעת שלמועמד עם תואר יש, בסבירות גבוהה, את הכישורים להפוך לעובד טוב, ולמועמד בלי תואר, כנראה שאין.

לקריאה נוספת:
פוחדים מהחיוב? המחשבון שיגלה לכם כמה תשלמו על החשמל
"דקאתלון" תפתח סניף ראשון בישראל בסוף אוגוסט
הבנקים קורעים אותנו בריביות: מה אפשר לעשות?

לפחות מהנסיון שלי כמרצה, נראה שבארץ, לפחות ברוב המקצועות, התיאוריה השנייה מנצחת ובגדול. חלק גדול מהאנשים שמגיעים למוסדות אקדמאיים לא מגיעים לשם כדי ללמוד: הם מגיעים כי הם מאמינים שבלי זה הם לא יתקבלו לעבודה, או שהם לא יתקדמו מספיק. ידידה שלי שמלמדת באחת האוניברסיטאות בארץ סיפרה לי כי לא מזמן אחת הסטודנטיות הסבירה שלא מעניין אותה לדעת את החומר, היא רוצה ציון טוב במבחן. הגישה של הסטודנטית אולי לא מפתיעה, אבל מה שבכל זאת הפתיע את הידידה שלי הוא שהסטודנטית לא הבינה שיש קשר בין לדעת את החומר ובין הציון במבחן.

עולה השאלה: למה בכלל צריכים את המבחנים? לכאורה, ציוני מבחנים אמורים להיות חלק מתהליך הסינון, ולהבדיל בין סטודנטים מוכשרים במיוחד לכל השאר. אבל הסינון הזה כבר ממילא משובש לחלוטין. כבר שנים ארוכות שיש מגמה של עלייה בציונים הממוצעים במרבית המקצועות הנלמדים באוניברסיטאות: לדוגמא, על פי נתוני הלמ"ס, בכלכלה הציון הממוצע עלה מכ-81 ב- 2007/8 ל- 82 ב-2014/15, בפיזיקה מ-82 ל-86, במתמטיקה מ-82 ל-85, ובסטטיסטיקה מ-77 ל-84. אם תשאלו את המרצים, זה לא בגלל שהסטודנטים נעשו יותר חכמים.

מה שגרם לעלייה בציונים היא התחרות בין המוסדות. המוסדות חוששים לאבד סטודנטים ולכן הם דואגים שהסטודנטים יהיו מרוצים מהציונים. בנוסף, לסטודנטים יש שני מועדים, לעתים גם שלוש, ואם צריך, הם תמיד יכולים לקחת קורס שהם קיבלו בו ציון נמוך פעם נוספת בשנה שאחר כך. בנוסף, יש גם את נושא ההעתקות, נושא שתמיד היווה בעיה, אבל ככל שהטכנולוגיה מתקדמת הוא הופך לבעיה יותר רצינית.

אז מה התפקיד של המבחנים? אם מישהו חושב שהתפקיד שלהם הוא לגרום לסטודנטים ללמוד את החומר, אז תשאלו כל אחד שסיים אוניברסיטה, ולא חשוב באיזה ציון, מה הוא זוכר מחומר שלמד למבחן. כמעט בוודאות, תגלו שהתשובה היא "כלום". אולי הפתרון הנכון הוא פשוט לוותר על המבחנים בסוף כל סמסטר. ניתוחים סטטיסטיים מראים הרי ממילא שהשכר של בוגרי מוסדות אקדמיים תלוי במוסד שבו הם למדו, אבל כמעט שאין קשר בין הציונים שהסטודנטים בכל מוסד קיבלו והשכר שהם מרוויחים.

יתכן מאד שאפשר לפשט תהליכים: פשוט צריך שכל מוסד יקבע את רף הקבלה שהוא דורש. הסטודנטים שיתקבלו לכל מוסד יעבירו את זמנם בנעימים וילמדו בשביל הכיף (ואולי זה יעלה את הסיכוי שהם יזכרו משהו אחר כך). המרצים יהיו פטורים מלכתוב ולבדוק בחינות, מה שישפר את מצבם באופן עצום. המעסיקים יעשו את מה שהם עושים כבר כיום, כלומר יקבלו את הבוגרים שסיימו את המוסדות היוקרתיים ביותר שהם יצליחו למצוא.

אגב, גם אם נמשיך עם המבחנים, נראה שזה לא ישנה הרבה. אם נמשיך בקצב הנוכחי, לא אופתע אם בעוד זמן לא רב כל הסטודנטים יקבלו תמיד ציונים גבוהים מהממוצע בכל מבחן. כשזה יקרה, באמת שלא יהיה הבדל בין המצב עם המבחן לזה שבלעדיו.

ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה, אוניברסיטת בר-אילן ובית ההשקעות אינפיניטי