המאזן שפרסם אתמול (שני) משרד האוצר חושף ביתר שאת את המחדל רב השנים של הפנסיה התקציבית. הפנסיה התקציבית היא שדה הקרב הסמוי מהעין, במסגרתו מחלקות האליטות בשירות המדינה ביניהן את כספי משלם המסים, באמצעות ניפוח תשלומי פנסיה ללא חישבון ובקרה. חלוקת השלל של הפנסיה התקציבית משקפת היטב את מדרג הכוח בשירות הציבורי - הנהנים העיקריים הם פקידים בכירים במשרד האוצר ומשרדי הממשלה האחרים, אנשי מערכת הביטחון ומערכת המשפט.
כשמסתכלים על עובדי המדינה ותנאי הפנסיה שלהם אפשר להיתקל לדוגמא בשופט בכיר שמקבל פנסיה תקציבית של 91 אלף שקל בחודש. עם זאת, יש לציין כי השופטים מככבים, אולי בצדק, כשיאני שכר ופנסיה בשירות הציבורי, אבל ההוצאה הציבורית הכוללת על פנסיה במערכת המשפט קטנה יחסית. מרבית עובדי המערכת זוכים לשכר ופנסיה ברמה סבירה.
האליטה החזקה ביותר בשירות הציבורי היא מערכת הביטחון. גמלאי מערכת הביטחון אחראים לכמחצית ההתחייבויות הפנסיוניות של המדינה - כ-200 מיליארד שקל - ועלות תשלומי הפנסיה לעובדי המערכת גדלה ב-4 מיליארד שקל רק בשנה האחרונה. הפיקוח של משרד האוצר על ההתחייבויות הנצברות רחוק מלהיות מושלם. כך למשל, כפי שהתברר בדוח שהוגש אתמול, לא יודעים אנשי האוצר להעריך את ההתחייבויות תשלומי הגישור לעובדי מערכת הביטחון - תשלומי שמשלמת המדינה בין מועד פרישת העובד עד למועד בו הוא מתחיל לקבל קצבה מקרן פנסיה.
ההפקרות בה נוהגת מערכת הביטחון בתקציביה הפכה זה מכבר לשם דבר. רק בשנה האחרונה חשף מבקר המדינה כיצד נוהג הרמטכ"ל לחלק בין קציניו הטבות פנסיוניות מבלי שיידע ומבלי שיטרח אפילו לברר מה העלות התקציבית שלהן. 20 מבכירי הגמלאים של מערכת הביטחון זוכים לפנסיה תקציבית של 59-68 אלף שקל לחודש, המיישבת אותם באלפיון העליון של בית האבות המקומי.
שיאני הפנסיה בשירות הציבורי הם לרוב בכירים ששירתו את המדינה שנים רבות ופרשו בדרגות בכירות. במערכת הביטחון, לעומת זאת, לא צריך להיות בכיר, גם לא לשרת שנים רבות מידי, ואפילו לא להיות לוחם המחרף את נפשו בקרב כדי ליהנות מפנסיה שמנהל בית ספר יכול רק לחלום עליה. מחצית מגמלאי מערכת הביטחון זוכים לפנסיה של 12,240 שקל ומעלה. שיאן הפנסיה של מערכת ההוראה, לשם השוואה, מסתפק ב-17,196 שקל לחודש, ובמערכת הבריאות יש שיאן פנסיוני עם 23 אלף שקל לחודש.
נתון נוסף שאינו מוזכר בדוח, אך ידוע לכולם, הוא שקציני הצבא מקדימים לצאת לפנסיה. רוב הגמלאים, בהם רמטכ"לים, יצאו לפנסיה מוקדמת, כך שעלותם לקופת הציבור גדולה לאין שיעור מהפנסיה של גמלאי שירות המדינה הפורשים בגיל 65.
למדינה היה נוח להיטיב עם העובדים בפנסיה
נתוני הפנסיה הנחשפים על ידי החשב הכללי באוצר הם תמונה חלקית בלבד של מערכת השכר המעוותת של השירות הציבורי. הם משלימים את נתוני השכר בשירות הציבורי, והיו צריכים להתפרסם בצמוד עליהם. רק כך יכול הציבור להעריך באמת את העלות ושווי ההטבות של עובדי הציבור. מפני שאם מביאים בחשבון את תנאי הפנסיה וההטבות הנלוות, יש בשירות הציבורי סולם שכר שונה מהסולם המקובל.
הכסף הגדול באמת אינו בתלוש השכר של הנתב, אלא בזכויות הפנסיה האגדתיות של עובדי שירות המדינה - אלו סכומי עתק המגיעים אליהם מקופת הציבור, בזמן שהעובד עצמו אינו מודע אפילו להטבות המפליגות והסמויות מהעין, הזורמות לכיסו במשך שנים רבות.
העובדים שהתקבלו בעשור האחרון להיות עובדי המדינה עברו מזמן לפנסיה צוברת - הפרשות קבועות לקרן פנסיה כמקובל בכל מגזרי המשק. אולם עשרות אלפי עובדים אחרים ממשיכים ליהנות מפנסיה תקציבית: בשיטה זו העובד אינו צובר זכויות על פי הפרשות משכרו ובהתאם לשכרו, אלא על פי הסכמי עבודה נדיבים בין משרדי ממשלה וארגוני עובדים. הפנסיה משולמת בהתאם להסכם ישירות מקופת המדינה.
לא פעם נוח היה למדינה להיענות לתביעות שכר של עובדים באמצעות שיפור תנאי הפנסיה, במקום שיפור בתנאי השכר שמקבלים העובדים. שיטה זו חסכה למדינה תשלומים בטווח הקצר, באמצעות דחיית התשלום האמיתי לשנים רבות, בתקופת הפרישה. למרות שהשיטה שונתה כביכול, מממשיכים רבים, בעיקר ממערכת הביטחון ליהנות מהטבות פנסיוניות סמויות וגלויות, ומשרד האוצר מודה שלא הצליח עדיין להשתלט על הקופה הציבורית.