מותה של תקופה

זהו-זה, זה הסוף. סופו של עידן, מסורת, מותג, סופה של MINOLTA, אחד השמות ההיסטוריים והחשובים של עולם הצילום, חדל להתקיים.

ביום חמישי בצהרי היום נפלה פצצה מנוסחת בסגנון עסקי יבש - "קוניקה-מינולטה יוצאת מעסקי הצילום". זאת אומרת שהחברה נשארת וממשיכה בביזנס בתחומים אחרים אבל לא עוד מצלמות ולא עוד סרטי וניירות צילום, לא עוד סורקים... הודעה מפתיעה, כואבת, מאכזבת ומרגיזה, קשה לעיכול ולהפנמת מלוא המשמעות וההשלכות שלה. ולאט-לאט חודר להכרה עד כמה זה סופי, מוחלט ובלתי הפיך - מינולטה הפכה לזן נכחד, להיסטוריה ולנוסטלגיה.

אז מה הביג-דיל תשאלו, הרי חברות נסגרות ונעלמות כל יום? סטארטפים קמים ונופלים כמו זבובים, מותגים נעלמים ובאים חדשים במקומם - ואף אחד לא מתאבל! נכון, אבל מי שבקיא בתעשיית צילום ומצלמות יודע שמינולטה זה לא עוד סתם מותג, השם מינולטה שזור בהיסטוריה של צילום כמעט מאה שנים, עוד מימי מלחמת העולם הראשונה - עד לפני זמן לא רב מינולטה נחשבה לחברה השלישית בתחומה לצד הגדולות ניקון וקנון, ויחד עם פנטקס ואולימפוס היוו את חברות הקו השני בתחום הצילום. פרישתה של מינולטה מעסקי הצילום משולה להעלמות פיז'ו מתעשיית הרכב.

אבל לא על הצד העסקי רציתי לדבר, לא על החברה קוניקה-מינולטה, אלא על הצד האישי שלי ושל אותם צלמים שבחרו במינולטה והתאהבו במצלמה, בתחושה ובחוויית הצילום הייחודית שהיא מעניקה, והפכו למעריצים נלהבים ונאמנים של המותג הזה. עלי, עלינו ה"מינולטאים", שהפכו בין-רגע לזן נכחד, עליהם אני רוצה לדבר. ותסלחו לי ידידיי ה"ניקוניסטים" וה"קנוניסטים" אם אגזים פה ושם או אשתפך יותר מידי בשבחים אל תשפטו "מינולטאי" בשעת יגונו...

לפני כמעט שלושים שנים נכנסתי לחנות צילום קטנה ברחוב אלנבי בתל-אביב עם סכום כסף צנוע בכיסי וכוונות לרכוש לי מצלמת רפלקס (SLR בעגה ה-"מקצועית") הראשונה שלי. ואני עדיין זוכר את בעל החנות מסתכל עליי בזלזול מסוים ושואל משהו בסגנון: "אתה רוצה ללכת עם העדר או שאתה מוכן להתנסות במשהו מיוחד?" אני, נונקונפורמיסט ומורד במוסכמות בתחילת דרכו, לא היססתי – וכעבור זמן קצר יצאתי את החנות אל המסע הארוך של לימוד ואהבת הצילום, מצויד במצלמת הרפלקס הראשונה שלי – Minolta srT-101. זאת הייתה תחילתה של ידידות ואהבה גדולה וארוכת שנים שנמשכת עד היום.

מה מיוחד בשם הזה, מה עומד מאחורי נאמנות המותג המוזרה הזאת, מה מאפיין את התחושה שמעניקה המצלמה שאנחנו מפתחים אליה נאמנות על גבול הסגידה? חשבתי על כך לא פעם ודיברתי על כך עם "מינולטאים" מושבעים אחרים, ונידמה לי שניתן לסכם את התחושה הכללית בביטוי אחד - מינולטה זאת מצלמה שנבנתה על-ידי צלמים עבור צלמים. ההרגשה והכרה ברורה שמי שמתכנן ובונה את המצלמות הנפלאות הללו הוא בראש ובראשונה צלם נלהב בעצמו, ובנוסף גם - מהנדס.

תחושה שעוברת כחוט השני בכל התנסויותיי עם מצלמות מינולטה מסוגים ודגמים רבים – זאת מצלמה שגורמת לך ליהנות לא רק מתוצאות הצילום, אלא מחוויית הצילום עצמה. מצלמה שמעניקה לך כיף מיוחד ללחוץ על ההדק, מצלמה שהופכת לחלק ממך, מצלמה שכיף להחזיק אותה ביד, כיף להסתכל עליה, כיף לשמוע את צליל הקליק שלה, כיף להרגיש את החלקות והרכות של ההפעלה של כל כפתור מתג או סיבוב טבעת המיקוד – בקיצור כיף לצלם איתה.

ונראה שמינולטה יותר מכל חברה אחרת השקיעה מחשבה ורצון להבין את נפשו של הצלם, את מה שחסר לו ומה שהיה מקל ומשפר את החוויה הצילומית שלו והשאיפה הזאת הביא אותם לרשימה מרשימה של חידושים ומחשבה מהפכנית בתחום הצילום – שהבולטים שבהם הם מדידת אור דרך צמצם פתוח, מדידת אור אוטומטית מלאה ב-Program, והמהפכה החשובה מכולם שהיא הנהיגה – מהפיכת המיקוד האוטומטי במצלמות רפלקס, ה- Auto Focus. לרוע מזלה של מינולטה, המהפכות והחידושים הללו גזלו ממנה מאמץ והשקעה רבה אשר את פרותיהן בסופו של דבר קטפו בעיקר המתחרים השמרניים והכבדים שלה – קנון וניקון.

מינולטה הייתה בראש ובראשונה אומנית של הבלתי אפשרי במכאניקה. שילוב מדהים וייחודי של מוצקות מבנית, אמינות המנגנונים ועם זאת מעודנת, חלקה ורכה בהפעלה. רק מי שהחזיק srT-101 בידיו יודע מה זה השילוב בין מבנה מוצק ומרקם מעודן, רק מי שדרך סרט ולחץ על ההדק של ה- XE-7 יודעה מה הכוונה באמירה smooth like a butter, כל קליק של חוגת המהירויות נשמע כאילו כיוונו את הצליל והתחושה שלו בדיוק ובאומנות של מכוון פסנתרים. וזה לא פלא שלייקה הגרמנית היוקרתית והאקסקלוסיבית בנתה את סדרת המצלמות הרפלקס שלה, סדרת ה-R, סביב הגופים הנפלאים של מינולטה –XE-7 ו- XD-11.

אבל גם אכלנו לא מעט מרורים, ובראש וראשונה את "הבגידה הגדולה" של 1985 כאשר מינולטה זנחה את המתאם (bayonet) המסורתי שלה מזה למעלה מ-30 שנים - ויצרה סדרת מצלמות ועדשות חדשה שאומנם הביאו את בשורת ה-Auto-Focus, אבל בבת אחת הפכו את הציוד הקיים ללא-רלוונטי. ומינולטה חזרה שוב על תרגיל דומה, שלא צלח לה, כאשר הציגה את ה-DSLR הראשונה שלה בפורמת APS – RD3000 ובחרה שוב להביא מתאם חדש שלא תומך בליין העדשות הקיים.

ולסיכום, עם כל הצער על מות המותג וסיום מסורת, אני כולי תקווה שאותם מינולטאים מושבעים שלא יסכימו גם בתקופה זאת להיפרד מהציוד שלהם, ימצאו בית ותמיכה תחת המטריה של SONY. המלך מת - יחי המלך החדש?